אינארי - טופו מטוגן

אני ומיומי חברות כבר כמעט חמש שנים, אולם כמנהג המקום לא ביקרתי בביתה בכל הזמן הזה. הפעם הראשונה בה זכיתי בהזמנה, היתה לאחר שמיומי ילדה את בנה הראשון - קיסקי, לפני כמספר חודשים.

צריך להתאזר בהרבה סבלנות כשמדובר בחברה יפנית, הזהירו אותי חברי הגאיג'ינים, את תזמיני אותה שוב ושוב ולא תקבלי הזמנה בחזרה. ככה זה יפנים, הם אמרו, הם מתביישים בבתיהם הקטנים יחסית ומעדיפים להביא תקרובת יקרה או להזמין אותך למסעדה יוקרתית, אבל אל סף ביתם לא תזכי להיכנס. אבל למטבע יש גם צד שני: אמנם עובר המון זמן עד שאתה רוכש לך חבר יפני, אבל כשכבר רכשת אותו - הוא שלך לנצח.

אני לא התיאשתי. המשכתי להזמין את מיומי ואת בן זוגה בכל פעם שחל חג יהודי, כדי ללמד אותם קצת מהלכות חגי ישראל. מיומי, כדרכם

אינארי טופו מטוגן (צילום: איריס ז'ורלט)

של היפנים, תמיד הופיעה עם תקרובת יקרת ערך. בדרך כלל היו אלה עוגות צרפתיות משובחות מקונדיטוריה יוקרתית בגינזה או באאואיאמה (רובעי יוקרה בטוקיו). לרוב, המנות שהיא הביאה עלו יותר מכל הכיבוד שהכנתי.

קיבלתי את הדין בהכנעה, והשלמתי עם כך שלעולם לא אזכה לראות את בתיהן של חברותי הטובות ביותר, עד שארע הנס:

מיומי ילדה בשעה טובה את בנה הבכור. מבחורה תוססת שנודדת ברחבי טוקיו באמצעות מערכת הרכבות התחתיות הנפלאה בעולם (לדעת הבלגי לפחות) היא הפכה לאמא במשרה מלאה. ואז הגיע שיחת הטלפון המיוחלת עם הבשורה המפתיעה:

- "איריס סאן, אני חוששת שתצטרכי לבוא עד לביתי בסאיטאמה, כי אני לא יוצאת מהבית, ואני נורא רוצה לראות אותך ולהכיר לך את בני החדש".

החסרתי פעימה: בוודאי שאבוא, אמרתי, ושמתי את פעמי לביתה של חברתי ברובע המרוחק. כמו זוגות צעירים רבים ביפן, גם מיומי ובעלה גרים בבית ההורים. הבית אומנם קטן אבל מתפרש על ארבעה מפלסים כמנהג המקום. "יש לנו מפלס משלנו, ויש לנו פרטיות" היא מסבירה ומחייכת.

- "הזמנתי לנו סושי מהמקום האהוב עלי בשכונה", היא מכריזה, "ובמיוחד בשבילך התמקדתי באינארי זושי", היא מודיעה לי בשמחה.

- "את אוהבת אינארי זושי, נכון?" היא מביטה אלי בציפיה.

בעיה. משום מה, הסושי הספציפי הזה לא כל כך אהוב עלי, בניגוד לרבים שטוענים בלהט שמדובר במעדן. בעיני הוא יותר דומה לספוג או לליפה במרקמו ובטעמו. אני מתלבטת האם יהיה זה מנומס להתריע על המשבר הדיפלומטי הקרב ובא, ואז אני נזכרת שגם למיומי יש לאווים באוכל: היא לא אוכלת כבד ולא כבש, והיא ממש לא התביישה לבשר זאת לי כשהיא התארחה בביתי. אם ככה, אני מחליטה, גם לי מותר להתפנק פעם.

אני מרימה את ידי ומצליבה את שתי האצבעות בתנועת הדאמה (אסור) המפורסמת. מיומי מבינה את הכוונה מיד: אסור! תנועת הדאמה מסמלת:  אסור, אין בנמצא, החנות סגורה, וכדומה. מה שעוד היא מסמלת זה: "אני לא אוהב מאכל מסויים".

מיומי צוחקת. "את לא אוהבת אינארי זושי? אין בעיה".  מיד היא מתקשרת לחנות ומשנה את ההזמנה. "לא ידעתי שאת משתמשת בתנועה הזו", היא מוסיפה, "את ממש מתחילה להיות יפנית אמיתית". אני מזכירה לה שבפעם האחרונה שהלכנו לקנות בגדים מדדתי שמלה שבעיניה השמינה אותי, והיא הצליבה את אצבעותיה מול פרצופי בלי רחמים, כאילו רצתה לומר : "את נראית פרה בשמלה הזו".

אנחנו לא מספיקות להגיד שלוש פעמים דאמה, והמשלוח מגיע: מבחר רולים של סושי משובח, קדירה של צ'יראשי זושי (תערובת אורז, ירקות, דגים, ותוספות כדי הדמיון הטובה על השף) ג'ינג'ר מוחמץ, וגם אינארי, בשביל מיומי שמטורפת עליו, כמו גם הרבה גאיג'יניות שאני מכירה.

אינארי זושי

מדובר בכיסים מטופו מטוגן בשמן עמוק (אבורה אגה) שממולאים באורז סושי. ביפן קונים את הכיסים הישר מהטיגון, ומעבירים אותם מקצה שיפורים: בישול ברוטב מתקתק שמנטרל את שומניות הטיגון ומוסיף טעמים מתקתקים של רוטב הבישול. אחרי שהם מצטננים קלות אפשר למלא אותם במגוון רחב של מאכלים. בארץ הקודש ניתן להשיג אינארי משומר בחנויות המתמחות ביבוא מהמזרח. אינארי משומר לא זקוק למקצה

שיפורים, מאחר והוא כבר עבר את התהליך הנ"ל.

האינארי נחשב למעדן פופולרי וטעים ביפן, והוא מוגש בדרך כלל במסיבות, בפיקניקים או כחלק מהאובנטו - ארוחת הצהריים הקופסתית המפורסמת. הוא קרוי על שם אל האורז וההצלחה הכלכלית - אינארי, ששליחו הוא השועל, שעל פי אגדה עממית מעדיף את האינארי על כל מאכל אחר (בניגוד אלי).

כאמור, אבורה אגה שבאו מקופסאות אפשר למלא ישר באורז לסושי שלתוכו בוחשים מעט שומשום או סתם להיות יצירתיים ולמלא במה שמתחשק.

החומרים:

20  יחידות אבורה אגה - כיסי טופו מטוגן

2 כוסות ציר דאשי (אבקת מרק מדג פלמידה מיובש) מאבקה מוכנה מהולה במיים בהתאם להוראות היצרן

1 כוס סוכר

1/2 1 כפות מירין - יין אורז מתקתק

2 כפות סאקה (יין מאורז)

3 כפות רוטב סויה

3 כוסות אורז לסושי מבושל מעורב ב שתיים שלוש כפות שומשום

להגשה:

ג'ינג'ר כבוש

אופן ההכנה:

1. פותחים את האבורה אגה. אם יש עודפי נוזלים בשקיות, סוחטים אותן בעדינות. שמים את השקיות במחבת גדולה, מוסיפים את המרק, ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים את השקיות כ-20 דקות. תוך כדי בישול מוסיפים את שאר החומרים.
2. ממשיכים לבשל את האבורה אגה במחבת עד שכל הנוזלים מתאדים. מניחים אותן בצד עד שהן מתייבשות.
3. בידיים רטובות, מגלגלים מהאורז גליל שקוטרו קטן מעט מזה של שקיות הטופו. פותחים את האבורה אגה, וממלאים באורז. מקפלים את קצות הפתח כמו שסוגרים מעטפה.

• בהגשה: שמים בכלי הגשה יפה ערימה של אינרי זושי ולצידה ערימה של ג'ינג'ר כבוש.

איטאדאקימאס!