אנשים ביין – יעל סולטמן, יקב תשבי

לפני כשבוע, פגשתי את יעל סולטמן, הייננית הטריה למדי של יקב תשבי. לצד גולן תשבי, היינן הראשי, יעל אחראית על היינות החדשים – מבציר 2004 – של היקב. נפגשנו בבית קפה תל אביבי, מרחק הליכה של דקה או שתיים מתחנת הרכבת. "בעוד דקה אנחנו נכנסים לתחנה", היא אמרה לי בפלאפון, אבל הדקה הפכה לחמש, אחר כך לעשר, וליעל לא היה זכר. התחלתי לדאוג, והרמתי אליה שוב טלפון:

-"מה?" היא אומרת, "זה לא אתה?"

-אני זה אני, אבל איפה את?

-"אני כבר פה, יושבת ומדברת עם מישהו כבר עשר דקות! זה לא אתה?"

נופפתי לה מצידו השני של בית הקפה. הסתבר שיעל מצאה את הבחור היחיד, מלבדי, שישב בגפו בבית הקפה, החליטה שהוא זה אני, התישבה לה וזהו. הבחור אפילו הספיק להזמין לה שייק פירות (תודה, ניר), לפני שקמה, התנצלה (סליחה, ניר) ועזבה אותו לאנחות לטובת גבר אחר (ככה זה, ניר).

"זה טיפוסי לי," היא אמרה, "להתישב עם מישהו, ולהתחיל לקשקש איתו בלי שום בעיה. הוא לא כל כך הבין למה אנחנו נפגשים בדיוק, אבל הסתדרנו". הסתבר לי שזה באמת טיפוסי. את המיומנות הזאת רכשה יעל בתקופה אינטנסיבית למדי של שיטוטים ברחבי העולם, ופגישות עבודה עם אנשים רבים מאוד, שכולם היו קשורים בלימודי ייננות. את הלימודים שלה התחילה בקורס יחיד של יאיר מרגלית בפקולטה לחקלאות, והמשיכה באוסטרליה, ובעבודה מעשית בארה"ב, בניו זילנד ובצרפת.

"אני הכבשה השחורה של המשפחה", היא מחייכת. "כולם אצלנו מדענים וחוקרים, ורק אני מתעסקת באיזה משהו לא חשוב כזה שקוראים לו יין". יעל למדה תואר ראשון בהגנת הצומח, תואר שני בהנדסה חקלאית. ג'וק היין נכנס בה לאחר ששמעה קורס של יאיר מרגלית. "נדלקתי. לפני הבציר של שנת 2000, פניתי ליקב תשבי וביקשתי לבוא לעבוד ביקב, כשוליה. עבדו שם אז שני ייננים צרפתים – ג'רום ווינסנט – שבאו אחרי לואיס פסקו (היום יינן ראשי של רקנאטי, ש.ק.), ואחרי הבציר הזה, לא היה לי שום ספק שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. יין".

לאחר ההתנסות בתשבי, החליטה יעל שהיא רוצה לנסוע ללמוד את התחום בצורה רשמית. בהתיעצות עם חברים, גיל שצברג (היום יינן יקב אמפורה, ש.ק.) ואחרים, היא נרשמה ללימודי תעודה באוניברסיטת אדלייד, בדרום אוסטרליה. "כולם התנגדו, מחו וצעקו, אבל החלטתי שזה מה שמעניין אותי, ארזתי תיק ונסעתי".

אדלייד עמדה אז במרכז תעשיית היין בדרום אוסטרליה, וגם היום היא אחד המרכזים המבוקשים יותר במדינה. ההבדל הוא, שכאשר יעל נסעה לשם, לא כל כך מזמן, היו רשומים לתוכנית 15 תלמידים, ששלושה מהם בלבד היו תלמידים זרים. היום לומדים שם למעלה מ- 60 תלמידים, שחלק לא קטן מהם – זרים.

למרות שתשבי הציעו לה לממן את לימודיה באוסטרליה אם תחזור ישירות ליקב, היא החליטה שבתום הלימודים תרכוש נסיון במספר יקבים אחרים קודם לחזרתה לארץ, ולצורך זה תממן את הלימודים בעצמה. התוצאה? "הייתי עניה ומאושרת", היא מספרת, "לצד עבודה קשה וימים ארוכים בספריה, עבדתי בערבים באוניברסיטה, בהכנת מעבדות תלמידים. הם פשוט ריחמו עלי", היא ממשיכה, "ונתנו לי לעשות מה שהיה להם לתת לי".

בסיום הלימודים הציע לה פיל להמן, בנו של היינן האוסטרלי פיטר להמן, שלמד איתה, שתנצל את היפוכי העונות ותיסע לעשות סטאז' בחצי הכדור הצפוני, ביקב סנט סופרי, בנאפה שבקליפורניה, לשהות של כחצי שנה. "אחרי הבציר מצאתי את עצמי עובדת שלושה חודשים בחדר החביות הענק של היקב. מה זה ענק? בוא נגיד שהיינו 5,003. 5,000 חביות, שני מקסיקנים ואני. ושלא תחשוב", היא מדגישה, "משני המקסיקנים האלה למדתי לא מעט בכלל".

מארה"ב – לניו זילנד. מחצי הכדור הצפוני – שוב לדרומו, והפעם כיננית ממש, ביקב Mebus Estate שבמרטינבורו. היקב, שעיבד אז יבולים בסדר גודל של כ- 50 – 70 טון ענבים, התפרסם בזכות הסוביניון בלאן שלו. בניו זילנד, עדיין עניה ולא פחות מאושרת, יעל פגשה את גולן תשבי, שהציע לה לחזור ליקב. "הגיע הזמן, את צריכה לחזור הביתה", הוא אמר לי, "אבל בנימה שלו אפשר היה לשמוע גם משהו בסגנון של: 'תראי איך את נראית'. אני הייתי באחת התקופות המאושרות ביותר בחיים שלי, ולא הייתי מוכנה לוותר, לא על הנופים, ולא על ההתנסות ועל המפגש עם אנשים חדשים".

ההחלטה שקיבלה יעל – לנסוע לבציר נוסף אחד לפחות לפני שתחזור לארץ, והפעם לצרפת, שינתה לא מעט את תפיסתה המקצועית. "הגעתי לסנט אמיליון, לבציר אחד, וגיליתי עולם אחר לגמרי, עם סגנון ייננות שונה לחלוטין, איכויות ומורכבויות שלא הכרתי עד אז. בחודשיים וחצי שם, למדתי יותר מכל מה שלמדתי במשך הזמן הארוך שהייתי ב"עולם החדש". למדתי צרפתית (בגלל שלא רצו לדבר איתי אנגלית), ולמדתי גם עד כמה דומיננטי עניין המסורת, והרצון ליצור תמיד את הטוב ביותר, גם אם הוא לא בדיוק בקו של הבציר הקודם".

איך קיבלו ייננית "עולם חדש" ביקב צרפתי?, שאלתי, והתשובה היתה שהצרפתים מבינים שיש צורך גם ביין בגישה האוסטרלית. הם מארחים ומעסיקים גם ייננים מאוסטרליה ומנסים לראות איך ללמוד מהם, אם לא על שיווק, הרי שלפחות על עשיית יין יותר "נקי" ונגיש, יותר נעים לשתיה ולא מחייב. "כשאתה קונה יין באוסטרליה", אומרת יעל, "אתה קונה יין בשביל לשתות, לא בשביל לדבר עליו. לעומת זאת, הרצון של היקבים באוסטרליה ובארה"ב לשמור על קו רציף של סגנון יין משנה לשנה הוא לא בהכרח טוב. כבר היו מקרים שבהם בצירים גדולים "הונמכו", על מנת שאפשר יהיה לעשות מהם יינות נגישים יותר, ורציפים מבחינת הקו של היקב, במיוחד אם יין קודם היה פופולרי".

כשאני שואל אם החליטה כבר אילו יינות היא רוצה לעשות, היא עונה ש-"מבחינת סגנון, אני מחפשת ליצור יינות "עגולים" ככל האפשר, ואני לא יודעת אם דווקא עולם חדש או ישן". כיאה למי שלמדה מדעי החיים, התיאור שבו יעל משתמשת הוא "אמבות". "יין לא טוב הוא כמו אמבה, שיש לה שלוחות, בין אם של חומציות ובין אם של מרירות, גוף או צבע".

השינויים שעובר יקב תשבי – קניית ציוד חדש, ושינויים בכרמים מהם מתקבלים ענבים – יבואו לכדי ביטוי כבר ביינות הבציר הזה ובודאי בבצירים הבאים. יעל

פועלת לשיפור הקשר עם הכורמים, מה שאומר בין השאר סמינרים והשתלמויות יזומות על ידיה. תשבי גם הביאו – לראשונה ביקב – מנהל כרמים, שבין שאר תפקידיו יהיו בקרת איכות וניהול הגידול. מבחינת הכרמים, שניים מהם מרתקים את יעל במיוחד, והיא צופה להם עתיד גדול. המעניין הוא ששני הכרמים נמצאים באזורים שונים לגמרי של הארץ – אחד בנגב והשני בהרי יהודה.

השנה קיבל היקב ענבים משני כרמים באזור שדה בוקר: צעיר ובוגר. דווקא הגפנים הצעירות הן שהניבו ענבים משובחים יותר, היא מספרת, ואותם היא ייעדה "ישר לחביות", ליינות הטובים יותר של תשבי. ענבים באיכות גבוהה התקבלו גם מכרמים באזור גוש עציון. "האזור שם פשוט אידיאלי," היא אומרת, "הגובה – בין 900 ל- 970 מטר - הלחות האפסית, הקור בלילה והחום ביום, לצד אדמה מאוררת, הביאו לכך שהענבים שהתקבלו מהכרמים שם היו הטובים שקיבל היקב השנה".

בשאלה האחרונה חזרתי לנושא היקב המשפחתי והסגנון האישי ואני חייב להודות שמזמן לא קיבלתי תשובה מפרגנת כל כך. יעל מודה שלא הכל קל. הכניסה ליקב משפחתי, בעל מסורת ארוכה ("תשבי" הוא אחד מהיקבים הראשונים ששברו את המונופול של כרמל מזרחי בשעתו) של 20 שנה ויותר, מחייבת אותה לשמור על סגנון מסוים וקו קודם. "היקב הוא היקב של תשבי, הוא נושא את שמם ואת המסורת שלהם, ואני אוהבת וגאה להיות חלק מהעשיה הזאת. צריך לזכור שגם אם ההחלטות מתקבלות יחד, גולן הוא היינן הראשי. לצד זה שהוא עושה יין, הוא מכיר כל פינה ביקב, הוא עושה שיווק בצורה נפלאה ובא עם רעיונות שאף אחד לא בא איתם, והיקב מצליח".