שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דו"ח: המים שאנחנו שותים - באיזו עיר הכי מלוכלך?
    האם גם אתם, כמו רוב הישראלים, לא סומכים על המים שיוצאים לכם מהברז? • האם גם אצלכם במטבח יש מתקן ביתי יקר לטיהור מים? האם גם אתם שותים רק מבקבוקים? • בדיקת מעבדה מיוחדת של "ידיעות אחרונות" מגלה: אין לכם מה לחשוש, מי השתייה בכל חלקי הארץ בטוחים • הם לא תמיד הכי צלולים וטעימים, אבל לפחות לבריאות הם לא מזיקים • מצד שני, הם יכולים להרוס לכם את מכונת הכביסה ואת מדיח הכלים
    האם גם אתם, כמו אזרחים ישראלים רבים, שותים רק מים מינרליים? האם גם במטבח שלכם, כמו במטבחים רבים בארץ, ישנו מתקן ביתי יקר לטיהור מים? בדיקת "ידיעות אחרונות" מגלה: איכות מי הברז בישראל לא מצדיקה בהכרח את ההשקעה הזאת. המים שזורמים אצלכם בצנרת הם לרוב טובים לשתייה, אם כי לא תמיד הם נקיים וצלולים.

     

    בבדיקה מקיפה שנערכה באמצעות המעבדות לכימיה ולמיקרוביולוגיה "אמינולאב" ב-39 יישובים – מקריית-שמונה בצפון ועד אילת בדרום – לא נמצא אפילו מקרה אחד של מים מסוכנים לבריאות. במקרה היחיד, שבו נמצאו מים באיכות סניטרית

    ירודה, התברר כי מדובר ככל הנראה בבעיה נקודתית בצנרת הדירה שממנה נלקחה הדגימה. כמעט כל דגימות המים עמדו בתקן הישראלי, למעט שני מקרים של חריגה משמעותית ברמת העכירות, אם כי זו אינה מסכנת את הבריאות.

     

    עם זאת מצאנו לא מעט ממצאים מפתיעים – למשל פערים דרמטיים בין יישוב ליישוב ברמת ההפלרה של המים (ראו במסגרת נפרדת), המחויבת היום על-פי החוק, וכן פערים גדולים ברמות הנתרן והסידן. כל הממצאים, מסביר מנהל המעבדה לכימיה ב"אמינולאב", ד"ר צדוק שאבי, הושוו מול התקן הישראלי, הנחשב לתקן מקל למדי בהשוואה למקובל בשאר מדינות המערב. התקן הישראלי, למשל, מתיר ניטראטים (חנקות) ברמה של 70 מ"ג לליטר. מדינות מתקדמות אחרות מתירות רק רמות שנעות בין 45 ל-50 מ"ג.

     

    חשוב להדגיש: כל הממצאים מתייחסים אך ורק לדגימות שניטלו. נתוני מים יכולים להשתנות אפילו בין ברזים שונים באותה דירה, שלא לדבר על כך שהם יכולים להשתנות מיום ליום ואפילו משעה לשעה. כמו כן, הדגימות נאספו בחורף, כאשר ישנם פחות זיהומים. בקיץ הממצאים עשויים להיות שונים לגמרי.

     

    הממצאים

     

    עכירות: בשתיים מדגימות המים שנטלנו – אחת בתל-אביב ואחת ביפו – נמצאה רמת עכירות גבוהה, החורגת בהרבה מהתקן. ד"ר שאבי מונה גורמים רבים לעכירות, אחדים מהם לא רלוונטיים למים שדגמנו, כמו רמות גבוהות של כלור או

    ריבוי חיידקים. היא יכולה גם לנבוע מצנרת ישנה או ממינרלים מרחפים שאינם תמיד באשמת העירייה. מים עכורים ("מלוכלכים") הם אולי לא כל-כך נעימים למראה, אבל אינם מזיקים לבריאות. עם זאת חשוב לזכור כי על-פי ארגון הבריאות העולמי כל אחד זכאי למים "יפים" לשתייה.

     

    ההידרולוג שמעון צוק מ"אדם, טבע ודין" סבור שבעיית העכירות בישראל נובעת בעיקרה ממחסור במסננים מתאימים במוביל הארצי. חברת מקורות אמורה להתקין מסנן כזה בשנתיים הקרובות, והוא אמור לצמצם באופן דרמטי את רמת העכירות בכל חלקי הארץ. גם בנושא העכירות התקן הישראלי "ליברלי" במיוחד. בארה"ב ובאירופה מדברים על רמות נמוכות בהרבה. ועדה מיוחדת שמינה שר הבריאות, העוסקת בעדכון תקנות המים, דנה בימים אלה בהצעה להוריד את רף העכירות המותרת.

     

    ניטראטים (חנקות): נחשבים כבר שנים לאחת הבעיות של מי הברז בישראל, ואף כיכבו בדו"חות של מבקר המדינה. ניטראטים ברמות גבוהות עלולים לגרום לבעיות בעיקר אצל תינוקות, מכיוון שהם משבשים את הספקת החמצן לרקמות. התקן הישראלי, כאמור, מקל בעניין ומאפשר עד 70 מ"ג ניטראטים לליטר. על-פי התקן האירופי, המחמיר יותר, בשלוש מהדגימות שנטלנו – ברעננה, בבני-ברק ובגבעתיים – נמצאו רמות גבוהות למדי של ניטראטים.

     

    נתרן: התקן הישראלי אינו מתייחס לנתרן. "בפועל מדובר במרכיב שלילי במיוחד לסובלים מנטייה ללחץ דם גבוה, ולכן עדיף שתכולתו במים תהיה נמוכה עד כמה שאפשר", מסבירה הדיאטנית הבכירה אולגה רז. רמות הנתרן בבקבוקי מים מינרליים, המוגדרים "דלי נתרן", נעות בין 20 מ"ג ל-50 מ"ג לליטר. ביותר

    ממחצית הדגימות שנטלנו בברזים בכל רחבי הארץ נמצאו שיעורי נתרן גבוהים יותר, שנעו מ-52 מ"ג לליטר ועד 117 מ"ג לליטר. כאשר מדובר בשיעורים של 100 מ"ג ויותר (כפי שנתגלו בחמש דגימות), הדבר מעורר דאגה. רז מופתעת: "לא העלתי על דעתי שמי הברז שלנו מכילים כל-כך הרבה נתרן. מי שסובל מלחץ דם גבוה צריך לשים לב לממצאים האלה".

     

    סידן: התקן הישראלי אינו מתייחס לסידן. בפועל בדקנו וגילינו פער עצום בנוכחות שלו במי הברז הישראליים – מ-19 מ"ג לליטר בקצרין ועד 126 מ"ג לליטר בבני-ברק. המומחים חלוקים ביניהם בנוגע לחשיבות הסידן שבמים. מנהלת שירות המזון של משרד הבריאות, ד"ר דורית ניצן-קלוסקי, אמרה לנו בעבר שאין משמעות לכמויות הסידן במים, שכן הספיגה שלו בגוף נמוכה יחסית. לעומתה סבורה הדיאטנית אולגה רז, המתבססת על מחקרים, כי סידן מהמים נספג בגוף הרבה יותר טוב מאשר סידן ממזון. הצריכה היומית המומלצת של סידן לאדם עומדת על 800-1,000 מ"ג.

     

    קשיות המים: המכה של המדינה. בגלל המבנה הגירי של הקרקע ברוב חלקי הארץ נוטים המים בישראל להיות "קשים" יחסית. קשיות ברמה של יותר מ-250 (מכפלה של רמות סידן ומגנזיום במים) נחשבת לגבוהה ועלולה להיות הרסנית לכלים חשמליים הבאים במגע עם מים כמו קומקומים, דודי שמש, מדיחי כלים ומכונות כביסה. אין כל סכנה בריאותית בשתיית המים האלה. ביותר ממחצית מהדגימות עברה רמת הקשיות את המספר הזה. רמת קשיות טובה, מסביר ד"ר שאבי, נעה בין 150 ל-200.

     

    חיידקים: במסגרת הבדיקות המיקרוביאליות שנערכו למי הברז שדגמנו נערכה ספירה כללית של חיידקים. לא נמצאו כל ממצאים מדאיגים, ולא היה שום סימן לקוליפורמים ולסטרפטוקוקים צואתיים.

     

    מתכות: לא נמצאו כל חריגות ברמת המתכות השונות שבדקנו, ביניהן כסף, ארסן, בריום, קדמיום, כרום, נחושת, ברזל, מגנזיום, מנגן, ניקל, עופרת, סלניום ואבץ.

     

    כלור: מוכנס למים כדי לחסל חיידקים. הדוגמים ביצעו בדיקה של כלור חופשי ושל כלור כללי. כל הבדיקות עמדו בתקן.

     

    עניין של טעם

     

    אם הכול כל-כך בסדר, אז למה כל-כך הרבה צרכנים מתלוננים שמי הברז לא טעימים להם? לד"ר שאבי כמה הסברים: לכלור, הוא אומר, יש טעם בעייתי. למים בברזים של חלק מהבתים יש גם טעם לוואי של צנרת או של מכלי האגירה מפלסטיק.

     

    ההידרולוג שמעון צוק מ"אדם, טבע ודין" טוען: הטעם הרע הוא בגלל חוסר בסינון מספיק במוביל הארצי. המים מכילים חומר אורגני, והריאקציה שלו עם הכלור גורמת לבעיות של טעם וריח.

     

    ואילו רון אנטונובסקי, מנכ"ל "נתיב יועצים", המתמחה במבחני טעם, מסביר: זה פשוט משום שהתרגלנו לטעמם של מים מינרליים. ככל שאדם שותה יותר מים מבקבוק, קשה לו יותר לשתות מים מהברז.

     


     


    מים עכורים הם אולי לא כל-כך נעימים למראה, אולם הם לא מזיקים לבריאות. לא תמיד העירייה אשמה: לפעמים הצנרת ישנה, לפעמים חודרים למים כל מיני חלקיקים ומינרלים. בחברת מקורות מתכננים להתקין בקרוב במוביל הארצי פילטר מיוחד שאמור להקטין את העכירות בכל הארץ


    רמת עכירות המים בערים

    רמת עכירות המים בערים
    העיר רמת העכירות* העיר רמת העכירות
    יפו 1.8 כרמיאל 0.8
    דרום ת"א 1.7 בת-ים 0.7
    רמת השרון 1.0 הרצליה 0.7
    גבעתיים 0.9 ערד 0.7
    לוד 0.9 צפת 0.7
    קצרין 0.9 ראשון-לציון 0.7

    *הרמה הסבירה של עכירות מים עומדת על 1.0 על פי התקן הישראלי. מומחים מבהירים: התקן הישראלי מאוד מקל, באירופה ובארה"ב גם עכירות ברמות נמוכות יותר היא בלתי מקובלת ולא אסתטית


    מים "קשים", המכילים בד"כ כמויות גדולות של סידן ומגנזיום בגלל הקרקע הגירית בארץ, הם המכה של המדינה. הם אינם מזיקים לבריאות אבל גורמים להצטברות אבנית בקומקומים החשמליים, בדודי השמש, במדיחי כלים ובמכונות כביסה


    רמת קשיות המים בערים

    רמת ''קשיות'' המים בערים
    העיר רמת הקשיות* העיר רמת הקשיות
    נצרת עילית 390 קריית גת 332
    נצרת תחתית 387 בת-ים 331
    חיפה 366 כפר-סבא 331
    בני ברק 385 באר-שבע 329
    רעננה 347 לוד 327
    רמת גן 334 הרצליה 326

    *התקן הישראלי איננו מתייחס לרמת הקשיות במים. מומחים מסבירים: רמת קשיות סבירה עומדת על כ-250. בלמעלה מחצי מהערים שנבדקו נמצאה רמה גבוהה יותר. בטבלה מופיעות רק הערים שבהן נמצאה הרמה הגבוהה ביותר


    נבדקו שני מינרלים: נתרן וסידן. נתרן הוא מרכיב שלילי, במיוחד לאנשים הסובלים מלחץ דם גבוה. עדיף שרמתו תהיה כמה שיותר נמוכה. נוכחות גובהה של סידן נחשבת חיובית


    רמת המינרלים במים

    רמת המינרלים במים
    העיר נתרן (מ"ג לליטר)* העיר סידן (מ"ג לליטר)*
    באר-שבע 117 בני-ברק 126
    דימונה 110 רעננה 98
    טבריה 110 נצרת עילית 92
    קריית-גת 103 נצרת תחתית 91
    לוד 89 בת-ים 88
    אילת 90 רחובות 83
    עפולה 89 בית-שאן 82
    בת-ים 87 גבעתיים 78
    יפו 79 רמת-גן 78

    *התקן הישראלי אינו מתייחס כלל לרמות הנתרן והסידן במים, אולם מים מינרלים המוגדרים "דלי-נתרן" מכילים בד"כ כמות של רק 20-50 מ"ג לליטר. הצריכה היומית הממוצעת של סידן עומדת על 800-1000 מ"ג לאדם

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לא נמצאו חיידקים מסוכנים. אנשי "אמינולאב" אוספים דגימות מהברז
    צילום: גדי קבלו
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים