הטובים הביתה
גם בפרק השני בחרו שופטי "דרוש מנהיג" לשלוח הביתה דווקא את המתחרה הטובה יותר, כשהם נותנים עדיפות דווקא למועמד עם הניסיון הפוליטי
גם בפרק השני של "דרוש מנהיג" חבר השופטים לא הניח את דעתי. שתי מועמדות הגיעו לעמדת ההדחה. שיר אופיר מתל אביב, דילרית בחדר עסקאות של בנק הפועלים (העיקר, שאיננה עובדת בסניף הירקון...), לשעבר פעילת סטודנטים וקצינה בחיל הים, ומולה ניצבה מיטל (מרים) להבי, גם היא מתל אביב, פעילת שכונות וחברת מועצת עיריה.
אינני יכול להשתחרר מהרושם שגישת השופטים היא סטריאוטיפית. בפרק שעבר בו הודח יום טוב משה וגם הפעם הועדפו פעילים פוליטים על אלה בעלי תודעת השירות והנתינה שלא צמחו בשדות הפוליטים. תפקידה של סדרה כזו הוא לתת דחיפה ועידוד לאלו שטרם נחשפו ולא הפכו לחברי מועצת עיריות. הדחת יום טוב משה היתה שגיאה קולוסאלית ואליה הצטרפה הדחת אופיר.
לטעמי, התוכנית זורמת ויש בה עניין. חסרונה איננו בה, אלא בעובדה שרווית הריאליטי במדיום הטלוויזיוני מתרחשת דווקא עכשיו. מהפרק השני נראה שעורכי התכנית ומערכת ההפקה שיפרו כמה נושאים, כמו הקריינות המלווה והחצנה יותר נקודתית של חלק מהמתמודדים.
התוכנית בעלת השם היומרני בחרה הפעם לעסוק בנושא של נחישות ודבקות במטרה. שתי הקבוצות נדרשו במשך יממה לאתר כמה שיותר ראשי ערים, לעמוד אל נכון על משמעות "חזונם" ולנסות להביא חלק מהם אל פסגת המצדה לראיית זריחת הבוקר המרהיבה. המשימה היתה קשה ולוחצת. לאתר את ראשי הערים, לשוחח עמם ולצרפם ל"סל ההישגים" של קבוצתם.
מטבע הדברים משימה זו נתנה יתרון למתמודדים הקשורים למפלגות פוליטיות או לראשי מועצות ביש"ע. אותם מועמדים חסרי הכרויות נאבקו בתנאים בלתי שווים במשימה שהיא אמנם נחרצת ביותר, אבל הקשרים לעתים מאפילים על הכישורים. שתי הקבוצות עמדו במבחן בהצלחה. אבל הצפוניים מצאו יותר ראשי מועצות וערים, רעבי חשיפה תקשורתית שעלו עימם לפסגת המצדה.
היה מביך מעט בעיני לראות את מבחן האמינות שנקרה על דרכם, בדמותה של ראש עיריית נתניה – מרים פיירברג. נושא האמינות לא יכול להיבדק בפרק "אמינות". תכונה זו דורשת מעקב צמוד אחר התנהגותם של המתמודדים, רמת הדיווח, השיתוף והקולגיאליות כלפי "יריב".
מי שרוצה יראה בתוכנית "הרבצת ציונות" בנוסח הפוליטי, ומי שירצה יראה בה מסר ציבורי-חינוכי על חשיבות התרומה לקהילה, והבהרה ש"מנהיגות" איננה בהכרח גבורת מלחמה וניסיון מדיני, מנהיגות היא היכולת להניע אנשים, ולהניע תהליכים בכל רמה ובעיקר ברמה קהילתית.
משכו את עיני
יש כמה מועמדים שמשכו את עיני (ואולי לכן יעופו בנסיבות בלתי מוצדקות כפי שארע לשני המודחים הראשונים...).
קרן מוחצנת ומודעת מאוד לאפקט התקשורתי של דבריה, אבל יש בה "משהו שעובר". הדבקות שלה במטרה לא מרחיקה ממנה את האישיות הכובשת והרצון לתרום. איקי המנוסה עבר כבר תפקידים בעלי משמעות ציבורית, אבל אלו לא הקהו בתוכו את "יצר הנתינה" והוא לא פיתח ציניות שמפתחים פוליטיקאים על נקלה. מצא חן בעיני גם השקט האמין הזורם מעביר קובטי המקרינה דבקות במטרותיה, רצון להפיס את דעתו של מי שעומד מולה כשהיא מוכנה לשמוע את הצד שכנגד ולהבין את נימוקיו.
