לאחר ההתנקשות במסחדוב: אין עם מי לדבר

ד"ר איזבלה גינור ממכון טרומן באוניברסיטה העברית הסבירה כי חיסולו של מנהיג המורדים הצ'צ'נים, אסלאן מסחדוב, הוא חלק מהמדיניות הרוסית, במסגרתה לא מדברים עם המורדים: "הוא היווה איום על השלטון הפרו-רוסי". אז מי היה מסחדוב, מנהיג או טרוריסט חסר רחמים? ומה יעלה כעת בגורלו של הקווקז, חבל ארץ אסטרטגי ועשיר בנפט? לטענת גינור, "כבר אין עם מי לדבר"

נועה רז ורויטרס עודכן: 09.03.05, 00:27

סופו של מנהיג וטרוריסט: כמפקד צבא צ'צ'ניה, הצליח אסלאן מסחדוב להפוך קבוצת לוחמים קטנה לכוח משמעותי, שהביס את צבא רוסיה. כנשיא, שליטתו בקבוצות המורדים, שביצעו פעולות שונות נגד מוסקבה, הובילה למלחמה חוזרת, בה נחל כישלון חרוץ, מלחמה שהובילה לשליטתה המחודשת של מוסקבה בגרוזני. מסחדוב נהרג אתמול (יום ג') במהלך מה שהגדירו נציגי צבא רוסיה כ"פעילות מיוחדת". מי היה? נשיא נערץ ומצביא מזהיר? או טרוריסט חסר רחמים האחראי למותם של מאות?

כמו רוב בני דורו, נולד מסחדוב בגלות בקזחסטן, אליה נשלחו מאות אלפי צ'צ'נים בימיו של סטאלין. הגלות הארוכה הוסיפה דלק למדורת השנאה לרוסיה, שהמשיכה לבעור ביתר שאת גם כאשר חזרו הצ'צ'נים למולדתם. מסחדוב הצעיר הצטרף לצבא הסובייטי, והתקדם בסולם הדרגות עד שהפך לגנרל. לאחר שלקח חלק במאבקים עקובי הדם של שנת 1991, שהובילו בסופו של דבר להתמוטטותה של ברית המועצות, פרש מסחדוב מהצבא וחזר לצ'צ'ניה. מאוחר יותר סיפר כי היו אלה הפרעות שערך הצבא במפגינים הליטאים שהובילו להתפטרותו.

נשיא צ'צ'ניה באותם הימים היה ז'וחאר דודייב, שניהל מאבק לעצמאות הרפובליקה. מסחדוב כיהן כמפקד צבאו של דודייב בעת שרוסיה פלשה לצ'צ'ניה בשנת 1994, ולקח על עצמו את הפיקוד המלא על הכוחות הצ'צ'ניים באפריל 1996, לאחר שדודייב נהרג. ארבעה חודשים לאחר מכן פלשו צבאותיו של מסחדוב לגרוזני הבירה, והביסו אלפים מחיילי רוסיה שהוצבו בה. כתוצאה מהתקיפה, הסכימה רוסיה לשים סוף למלחמה במקום, ומסחדוב חתם על הסכם הפסקת אש עם עמיתו הרוסי, אלכסנדר לבד.

בחודש ינואר 1997 נבחר מסחדוב לנשיאות הרפובליקה, ואף חתם על הסכם שלום זמני עם נשיא רוסיה דאז, בוריס ילצין, שהותיר את צ'צ'ניה במעמד לא ברור. על-אף התחזקות מעמדו של מסחדוב במדינה, הוא לא השכיל לנהל אותה כראוי. הפשע המאורגן, ובעיקר גלי החטיפות ודרישות הכופר, השתלט על הרחובות והפך את צ'צ'ניה לאחת מהמדינות המסוכנות ביותר בעולם. את הקרב הקשה ביותר ניהל מסחדוב, מוסלמי מתון, נגד יריבו הקיצוני, שאמיל בסייב, ששאף להפוך את צ'צ'ניה למדינה מוסלמית פונדמנטליסטית.

בעוד מסחדוב עסוק בנסיונות כושלים לעצור את פעולותיו של בסייב, החלה מוסקבה לאבד את סבלנותה, ובספטמבר 1999 פלשו הכוחות הרוסיים לגרוזני, למערכה שנייה ומסכמת. זאת, לאחר שאנשיו של בסייב תקפו מספר פעמים מטרות רוסיות בדגסטאן הסמוכה. לאחר הפגזות כבדות, שגבו המוני הרוגים והפכו את גרוזני לעיי חורבות, תם עידן שלטונו של מסחדוב במדינה, ומוסקבה חזרה למשוך בחוטים.

גורמים המקורבים למסחדוב טענו כי הוא מעולם לא עזב את שטחי צ'צ'ניה. במהלך השנים קראו הוא ונציגים מטעמו לקיום שיחות שלום עם רוסיה. הם גם הכחישו מעורבות בפיגועי הענק שהתרחשו בתיאטרון במוסקבה בשנת 2002 ובבית הספר בבסלאן, במהלך חודש ספטמבר האחרון. הוא גם הכחיש את מעורבות קבוצות המורדים בפיצוץ שאירע באיצטדיון בגרוזני בחודש מאי האחרון, בו נהרג נשיא צ'צ'ניה הפרו-רוסי, אחמד קדירוב.

הממשל במוסקבה סירב פעם אחר פעם לקריאותיו של מסחדוב לקיום שיחות, בטענה כי הוא ואנשיו עומדים מאחורי הפיגועים. זאת, גם לאחר שלפני כחודש קרא לאנשיו לנצור את נשקם.

בשבוע שעבר שוב ניסה מסחדוב לפנות לקרמלין, וביקש מנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, להיפגש עמו לשיחה בארבע עיניים. הוא טען שהסכם שלום נמצא בהישג יד, אך במקביל הזהיר מפני מתקפות טרור עזות, במידה ורוסיה תסרב לקיים שיחות. בתגובה, כאמור, יצאו הרוסים ל"מבצע מיוחד", שהוביל למותו של מסחדוב.

מומחית: מסחדוב הוביל מדינה, יורשו יוביל קבוצת מורדים

לטענת ד"ר איזבלה גינור, עמיתת מחקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים, קשה לנבא את השלכות הריגתו של מסחדוב על מדינות הקווקז, וצ'צ'ניה בראשן. לדבריה, אומנם ישנה אפשרות לפעולת נקמה מצד המורדים הצ'צ'נים, רובם מוסלמים קיצונים המוכנים "ללכת עד הסוף", אך לא בהכרח כך יהיה. "אין היום מי שיתנגד לרוסים, הם השתלטו על צ'צ'ניה בצורה מאוד אפקטיבית. לתושבים כבר לא נותר כוח להתמודדות נוספת", הסבירה.

ד"ר גינור ציינה כי ישנם סיכויים נמוכים מאוד לכך שמנהיג בשיעור קומתו של מסחדוב יצמח כיום בקרב הצ'צ'נים. "הוא היה נשיא נבחר. אם יקום לו יורש - הוא יהיה מקרב הלוחמים. הוא יוביל קבוצת מורדים ולא מדינה שלמה. לא תהיה לו אותה הלגיטימציה שהיתה למסחדוב".

גינור התייחסה גם לטענות לפיהן מדובר ב"סיכול ראווה", לאחר שמסחדוב הודיע על נצירת נשקו וקרא לקיום שיחות שלום: "הרוסים רדפו אחריו מספיק זמן. לא משנה מה הוא אמר, המדיניות הרוסית היא שלא מדברים עם המורדים הצ'צ'נים, שמנהיגיהם הוכרזו כטרוריסטים עם דם על הידיים. מסחדוב היווה איום על השלטון הפרו-רוסי, לא רק בצ'צ'ניה, אלא בכל אזור הקווקז. צריך להבין שהקווקז מלא בצינורות ומאגרי נפט, ויש לו חשיבות אסטרטגית עצומה. רוסיה לא יכולה להרשות לעצמה לאבד את השליטה במקום".

האם עכשיו, לאחר מותו של מסחדוב, ייפתח צוהר לשלום בין הרוסים לצ'צ'נים? לטענת גינור, ההיפך הוא הנכון. "כבר אין עם מי לדבר", הבהירה. "בסייב הוא הקיצוני, והוא זה שנשאר בחיים. דווקא הגורם המתון הוא זה שמת. טענו שהצ'צ'נים מחוברים לאל-קאעידה, טענו שהם חלק מרשת טרור בינלאומית, אבל זה מעולם לא הוכח. בעבר, הרוסים ניסו לרדוף אחרי צ'צ'נים מתונים החיים במדינות שונות, וביקשו את הסגרתם. תחת הכותרת 'מלחמה בטרור' הם ניסו להניח ידם על כל מתנגדיו של פוטין, ובעולם נענו להם, ללא היכולת להבחין מיהו טרוריסט בינלאומי ומיהו בסך הכל מתנגד למוסקבה".

פורסם לראשונה 08.03.05, 23:14

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו