אוכל

כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

ייגרמייסטר, אוזן, ושאר ביטרים

גיא קידר נזכר במסעדה קטנה בטיבט, שם פגש בחור גרמני שהפך לחברו הטוב, ושלימד אותו את כל מה שצריך לדעת על משקאות גרמניים בכלל, ועל ביטרים בפרט

גיא קידרפורסם: 10.03.05 , 14:38

יש לי היכרות מעמיקה עם ארצות אירופאיות רבות, היכרות המבוססת על טיולים ומגורים, על חריש עמוק של עריהן, כפריהן, ורחובותיהן, על מחקר מתמשך וכמעט אקדמי של מאכליהן, משקאותיהן וריחותיהן. למרות כל זאת, אני חייב לומר שאת האירופאים המעניינים ביותר, ביניהם כאלו שהפכו לחברים טובים ולמקור של "בסיסי ביקור" אירופאיים, פגשתי דווקא במזרח הרחוק. שם, הרחק משגרת חייהם ומהמחויבויות והטרדות היומיומיות, נוצרה אפשרות נוספת למחקר של תרבויות וארצות, שנמצאות במרחק אלפי מילין.

נובמבר 2001, לאסה, בירת טיבט

במרחק מספר רחובות מארמון הפוטאלה, מקום משכנו של הדלאי למה, טרם גלה מארצו, היתה מסעדה טיבטית קטנה, שם פגשתי את לוטץ. לוטץ, גרמני גדול בעל שיער ג'ינג'י מקריח, שפם וכרס, לבש דרך קבע ווסט עור שחור, ונראה כאילו יצא הרגע מבית בירה בבוואריה, אם לא מסרט פורנו בו שולטות המילים "שנל, שנל". מהשיחות שניהלנו, שם, בבירת טיבט, למדתי רבות על תרבות השתיה הגרמנית בכלל ומשקה הייגרמייסטר, הפופולרי כל כך בברי ישראל, בפרט.

תשאלו מה גורם לישראלי ולגרמני שנפגשים בטיבט לשוחח דווקא על ייגרמייסטר? אז ככה, הסיבה הראשונה היא העליה המטאורית בפופולריות המשקה בארץ, שתוך מספר שנים הפך למשקה כמעט מקומי, הנצרך לצד הבירות, הקלות באלכוהול, ולצד משקאות כבדים יותר, כמעט בכל בר ומסעדה. גם במקפיאי בתים רבים בישראל ניתן למצוא את הבקבוק הייחודי והמזוהה כל כך - אפילו אבי כבר נוהג לקנח בייגר בסיום ארוחות, בעת שחבריו מתארחים בבית המשפחה, וגם סתם, ללא סיבה מיוחדת. הסיבה השניה היא שהייגרמייסטר הוא משקה שמוצאו מגרמניה. שתי סיבות מספיקות.

הייגרמייסטר (Jägermeister), או בשם החיבה שלו, ייגר, הוא ליקר גרמני ששייך למשפחת משקאות הביטר. ביטרים הם משקאות שמיוצרים מעשבים ומצמחים שונים. תפקידם המקורי היה לשמש כדג'יסטיפים, כלומר כמשקה הנצרך לאחר הארוחה שמטרתו לעזור ולהקל על תהליכי העיכול (גם האונדרברג הגרמני, האמרטו האיטלקי והבחרובקה הצ'כי נמנים על קבוצת משקאות זו, והם יזכו לטיפול הולם בכתבות הבאות). הייגר מיוצר מאז 1878, אם נאמין למה שמוצהר על בקבוקו, ובתהליך הכנתו משתתפים יותר מ-56 סוגים שונים של עשבים, תבלינים ופירות יער, שחלקם מזוקקים וחלקם מושרים באלכוהול כתמצית. האלכוהול אגב, מהווה כ-35% מהייגר. המשקה עובר תהליך יישון בחביות עץ אלון במשך שנה. התוצאה – משקה סמיך וצמיגי, בעל צבע חום כהה, טעם מריר-מתקתק, והשפעה מרגיעה בבטן (אם שותים במידה) ומעממת חושים (אם שותים מספיק).

רק כדי לסבר את אוזן על מידת הפופולריות לה זוכה הביטר הגרמני הזה: עשרות מיליוני בקבוקים של ייגרמייסטר נמכרים ברחבי העולם בכל שנה, והוא נחשב לאחד הפופולרים שבמשקאות. לפי האתר של ייגרמייסטר, מידת הפופולריות שלו ברחבי העולם הביאה לכך כי כ-65% ממכירות הייגר מתבצעות מחוץ לגבולות גרמניה, ובמעל ל-60 מדינות.

מדוע הייגר כה פופולרי?

הייגר הוא קודם כל משקה טוב וסולידי (יחסית). טעמי הצמחים שמרכיבים אותו מקהים את חריפות האלכוהול והופכים אותו לקל יותר לשתייה בהשוואה למשקאות חריפים אחרים. יש למשל סוגי וויסקי, שאחוז האלכוהול שבהם גבוה רק במעט מזה של הייגר, ובכל זאת הם קשים יותר בחיך. הוסיפו על כך את העובדה כי הייגר נחשב מועיל לעיכול, הביאו בחשבון אגדה הכרוכה במקור שמו, אל תשכחו פירסום ויחסי ציבור אניטנסיביים, וקיבלתם נוסחא מנצחת.

בחזרה לטיבט

בעוד הדיון עם לוטץ נמשך, ומתקרב לסיומו, ובגמרי להלל ולשבח את הביטר הגרמני הכה האהוב עלי, נעץ בי הגרמני מבט, ובמתק שפתיים וחיוך של בעל סוד, הטיל את הפצצה – "הכל נכון, אלא שהייגר, שאתה מכיר, הוא רק אחד מסוגים רבים של ביטר המיוצרים בגרמניה, ולאו דווקא הטוב שבהם". דממה. את המתח אפשר היה לחתוך בסכין. "יש משקה בשם אוזנקאמפר", אמר לוטץ, "דומה לייגר אבל יותר טעים ממנו. הוא מיוצר בעיר בה אני חי, ומשווק רק באיזורים מסיימים בגרמניה. אם ניפגש שוב, אביא לך בקבוק לטעום". עולמי הועשר ברגע.

נובמבר 2002, פראג, בירת צ'כיה

שנה לאחר שנפגשנו בטיבט, שנה מרובת ייגרים, הגיע לוטץ לבקרני במקום מגוריי דאז, ברובע 2 של פראג, בירת צ'כיה. בערב ההאלווין, פגשתי את הגרמני המגודל, בתחנת הרכבת המרכזית של פראג, ושמנו פעמינו אל דירתי. היו לנו מספר שעות להעביר לפני שנתחפש ונצא למסיבה, ומספר שעות עם חבר גרמני מעבירים - בשתייה (דאגתי למלא מבעוד מועד את מקררי במיטב הבירות הצ'כיות).

בעוד אנו יושבים בסלוני, שותים בירה אחר בירה ומשלימים פערים של שנה, חייך אלי לוטץ ושאל אם עודני זוכר את הבטחתו אליי בדבר האוזנקאמפר. כשהנהנתי בחיוב נפרש חיוך על פניו והוא ניגש אל תרמילו ושלף ממנו בקבוק גדול וכהה, אותו הציע לי. רצתי להביא צמד שוטים. מזגנו את הנוזל החום והצמיגי וגמענו אותו באחת. ובשניה. לוטץ צדק - האוזנקאמפר (40%), מזכיר מאוד את הייגרמייסטר. אבל יותר טעים ממנו. את המתיקות המוכרת של הייגר מחליפה נוכחות גבוהה של קלוהה. החריפות המורכבת שלו אף היא מעניינת יותר משל הייגר, ושני גורמים אלה הופכים את האוזנקמפר למעניין יותר ולגים יותר.

ידיד הטבטוני התבונן בי בסקרנות. "נו???", שאל, "מה דעתך?". צדקת, אמרתי וחייכתי. לוטץ התבונן בי ונמלא גאווה, ניגש בשנית אל תרמילו, והוציא בקבוק זהה נוסף. "אם כך", אמר, "הבאתי לך שניים".

הייגרמייסטר הוא משקה איכותי, טעים וכיפי. אני עדיין שותה אותו לעיתים תכופות. אבל רק בגלל שבבקבוק האוזנקמפר השני שלוטץ נתן לי בפראג, נותרו טיפות ספורות בלבד.

על הבר

בברים בישראל תוכלו להזמין את הייגרמייסטר כצ'ייסר, בשוט או בכוס,

או אז יגישו אותו על פי רוב מצונן היטב, בניגוד לצורת ההגשה בגרמניה - בטמפרטורת החדר. ניתן להנות גם ממגוון קוקטיילים המכילים את המשקה. אז אם בא לכם לשתות ייגר בתוך קוקטייל, קבלו כמה:

ייגר מארי

45 סמ"ק ייגרמייסטר

100 סמ"ק מיץ עגבניות

3 או יותר, טיפות טבסקו

1 כפית מיץ לימון טרי

1/2 כפית רוטב וורצ'סטר

מלח ופלפל שחור, ע"פ הטעם