בריכת נעמה: אמבט סנוניות מדברי

אחד מאבותי הרוחניים, ישעיהו פרס רב הפעלים, מי שהניח את היסוד למקצוע לימודי ארץ ישראל והיה גם טייל בחסד, כתב בעברית ובגרמנית, בשנת תרפ"א, את מדריך הטיולים המודרני הראשון לארץ בעברית.

את "ארץ ישראל וסוריה הדרומית" - ספר המסעות, על פי הזמנת חברת "אקספרס ארץ ישראלי" הוא הוציא בעת ובעונה אחת בירושלים, בברלין ובווינה, בהוצאת בנימין הרץ. הספר הנפלא הזה מציג בעמודו הראשון את מעלות עצמו: "עם שלוש מפות, חמש תכניות, שתי תבניות וגם ארבע תמונות אמנותיות מאת א. מ. לילין".

בתיאור דרכו מ"עין גדי למסדה 4.5 שעות (להצטייד במים)" הוא מפליג בתיאורי הנוף, החי והצומח על רצועת החוף הלוהטת של ים המלח. בין הפנינים הלשוניות מצאתי: "שממון נורא ישור בכל טבע הסביבה ההיא. רק פה ושם נראים צמחי אשלג אחדים (חביבה = Salsola Kali). הערבים שורפים אותם וקוראים את אפרם אל-קלי. ידועה היא שושנת-יריחו (Hierochuntica Anastatica) הצומחת פה ולא ביריחו. היא מתפשטת כצלחת על פני האדמה, אחכ היא מתקשית ומתכוצת ונראית כציץ השושנה. כאשר ישימוה במים, תתפשט שוב ושבה להתכוץ בהתיבשה.

"השושנים הגדולות נמצאות מדרום למסדה. מהחיות הנמצאות במדבר יהודה כדאי להזכיר את יעל-הסלע (Capra Beden Sinaitica) ותחש-הסלע (Hyrax Syriacus) (הכוונה לשפן, סב"י).

"אחרי שעה-אחת סובבים כף הר. מצד שמאל נמצאות גבעות נמוכות מאד. על ידן נמצאות מלחות, שמהן מוציאים הבדוים מלח. אחרי 20 רגע מגיעים לודי ח'רשה (נחל משמר - סב"י), אחרי 32 רגע עוברים את הגיא העמוק אם אל-פוץ (נחל מפלט - סב"י), אחרי 18 רגע ודי-סיל (נחל צאלים - סבי)..." וכו' וכו'.

לפי לוחות הזמנים המובאים כאן, עולה בי החשד שפרס איבד את שעונו, או שהחום הגדול שיבש את שיפוטו, אלא שכמעט 90 שנים אחרי יומן המסע הזה - שממנו עולה כי אוהל המועד שהוכן מעורות תחשים היה פשוט מבנה נוודים משוקץ, שהרב עדין הנפש שך אפילו השתמש בשם השיקוץ הזה, שפן, כדי להסביר מדוע אנשי התנועה הקיבוצית, שאוכלים אותו, מוקצים מחמת מיאוס - מה לי כי אלין עליו, על לוח הזמנים כמובן.

מנעימה לנעמה

את ואדי סיאל, קרי "המגלגל שטפונות", גיירו לפני שנות דור. הפכוהו ל"צאלים", על שום עצי השיטה המרובים באפיקו התחתון. את השיטים האלה ניסו לייפות במתן שם חדש - צאלה - אלא ששם זה לא נקלט. השיטה נותרה שיטה ונחל השטפונות נושא את זכר התרגיל הזה בלשון העברית. 

נחל צאלים הוא כנראה הגדול בנחלי מדבר יהודה. על תולדות "קשריו" למורדים מימי מרד החורבן ומימי מרד האסון של בן כוסבה כבר סיפרתי במדור הזה, אלא שמפאת גודלו ועושר פינותיו לא תם סיפורו. 

בלב הקניון העצום שיוצר הנחל עם שהוא חוצה את מצוק ההעתקים, נוצר בו מעוק, שזה נקיק עמוק וצר בתחתית הקניון הגדול ממנו. קרקעיתו עשויה שרשרת של גבים בסלע צח כשלג, ובימות החורף הם מלאים במים קרים להפליא, שעל כן נחל של שטפונות הוא כפי שמעיד בו שמו הישן, והם ממלאים את הגבים הלבנים.

אורך נקיק הגבים הזה אינו רב, גם בעומקו, כ-10 מטרים, אין רבותא, אלא שבמקום בו נפתח הנקיק אל המשך מהלכו הקניוני הרגיל של הנחל נוצרה בריכה עמוקה וסגלגלה שקוטרה כ-20 מ'. 

שמה הישן הוא ברכת א-נעימה. איני יודע מי היא אותה נעימה, אם כי השמות האלה במדבר יהודה מתייחסים בדרך כלל לדמויות חצי אגדיות מימי קדם, משל אלו הם אבירי השולחן העגול של ארתור. כמובן ששמה המצלצל בלשון קודש הוא "בריכת נעמה", כאילו נקראה על שם מורה-חיילת מבית ספר שדה של החברה להגנת הטבע.

יופיה של הבריכה אינו מותנה במים האצורים בה לעיתים עד סוף הקיץ, אלא במחסה הסלע הנשען לכאורה באוויר על בבואתו המשתקפת במים. על הסלע הזה יש חריתה של כמה ווסמים - סימני קעקוע בבהמות הבית לצורכי זיהוי, מיוחדים לכל שבט וחמולה - שרועים חסרי תעסוקה חרתו בו לשעשועיהם בעבר, ולשמחת החוקרים בהווה את קורות העתים של המדבר ויושביו.  

מחסה הסלע הזה מצל על המים ועל הרובצים לצדם, כמו גם על הסנוניות המדבריות שאינן עומדות לרגע אלא מרחפות כחרקים גדולים ואפרפרים מעל המים. יש שנים שהבריכה יבשה לחלוטין, אך בהיותה מאגר חורף אפשר בדרך כלל לסמוך על שחייה ביום חמים, בין הסנוניות באמצע המדבר. 

איפה זה

במפת הטיולים וסימון השבילים דרום מדבר יהודה וים המלח (מס' 11). שלוש דרכים לבריכת נעמה, והן: 1. מעין נמר, בעלייה מערבה עם אפיק נחל צאלים; 2. מבריכת צפירה והמפל הגדול, בהליכה במורד הנחל; 3. משביל מעלה נעמה (ירוק), היורד אל הגב מדרום ומסתעף מדרכי בקעת קנאים.