דגים קרים

"זו הרפתקאה", אלו המילים האחרונות שמסננת דמותו של חוקר האוקיינוסים והדוקומנטריסט, סטיב זיסו (ביל מאריי), בסיום יצירתו החדשה של ווס אנדרסון, "עמוק במים". זיסו, וכמוהו גם הבמאי, אינם מגלים אם הם מתכוונים למלאכת עשיית הסרט שבתוך הסרט, "כריש היגואר - פרק 2", או שמא לחיים עצמם, אך לפחות על-פי מהלכי "עמוק במים", נדמה כי אנדרסון מכוון את דבריו לאינטראקציה עתיקת היומין בין הקולנוע לבין החיים, ובכך הוא למעשה מציע לנו, כמו בכל סרטיו, שתי הרפתקאות במחיר אחת, האחת קולנועית והאחרת אנושית.

אלא שבניגוד לשלושת סרטיו הראשונים, "פשעים קטנים" ("Bottle Rocket"), "המרוץ לצמרת של מקס פישר" ו"משפחת טננבאום", בעוד שהמימד הקולנועי מציג את אנדרסון בשיאו, החל בעבודת הצילום הססגונית והממזרית של צלמו הקבוע רוברט יאומן, עבור במעצב התפאורות מרק פרידברג שמעניק מימד תיאטרלי, ברכטיאני ומבריק לספינת המחקר שנושאת את גיבורי היצירה וכלה במלאכה המושלמת של פס הקול שמקושט בין היתר בביצועים פורטוגזיים לשיריו של דיוויד בואי, הרי שהממד האנושי מעולם לא היה כה סטרילי ומנוכר כפי שהוא נחשף בפנינו בעבודתו הנוכחית של אנדרסון.

ואולי הקרירות הרגשית שמלווה את גיבוריהם של "עמוק במים" איננה אמורה להפתיע אותנו. ככלות הכל, מעקב מדוקדק אחר עבודותיו המוקדמות של אנדרסון חושף בפנינו יוצר שכמו דמויותיו מבקש לאבד אט אט קשר עם המציאות ה"אמיתית" כשהוא שוקע ביקום מבודד שאת מהלכיו ושפתו יבינו רק גיבוריו ואלה שמצטיידים, מבעוד מועד, בלקסיקון המלא של אנדרסון, הידוע גם בכינויו, "האנדרסיקון".

אם ב"פשעים קטנים" דמויותיה המשעשעות של היצירה ניסו להילחם באופן קיחוטאי במגבלותיו של העולם הממשי באמצעות חלומות על קריירת פשע זוהרת, וב"המירוץ לצמרת של מקס פישר" הגיבור בוחר ב"מסלול" מחזאות כדי להתמודד עם אותם קשיים בדיוק, הרי שבשתי היצירות האחרונות, "משפחת טננבאום" וכעת, באופן בולט עוד יותר, ב"עמוק במים", אנדרסון, ממקם את דמויותיו באיים מבודדים ומבוצרים שכמו מבקשים לסוכך על הדמויות ממפגעיו של העולם הממשי. ב"טננבאום" היה זה הבניין ששימש כמבצר המשפחתי ואילו כאן הספינה, "בלפונטה", הופכת לאקווריום שמאפשר ליוצר לחקור שוב את שני הנושאים האהובים עליו יותר מכל, חוויית הכישלון וסיפורה של המשפחה האמריקנית הלא-מתפקדת.

בעקבות המינגווי ומובי דיק

רגעיו הראשונים של "עמוק במים" מציגים בפנינו את גיבור היצירה, סטיב זיסו, כשהוא מקרין בהצגת בכורה את סרטו האחרון, "כריש היגואר - פרק 1" שבו אנו למדים כי כריש אימתני טרף את שותפו למחקר (סימור קאסל הוותיק). כשהוא נשאל במסיבת העיתונאים מהם צעדיו הקולנועיים הבאים, זיסו משיב כי הוא מתכנן פרק המשך (איך לא) לסרטו שמניעו המדעי הוא הנקמה.

מסע הציד שנוטל את אותותיו מארנסט המינגווי ו"מובי דיק" הופך עד מהרה לאודיסיאה משפחתית כאשר זיסו מצרף לצוותו האקסצנטרי שתי דמויות נוספות: בחור צעיר (אוון ווילסון) שעשוי להיות בנו האובד ועיתונאית (קייט בלאנשט) שנשבעה לחשוף את פניו האמיתיות של זיסו המיתולוגי.

אנדרסון מקדיש את "עמוק במים" לגיבור ילדותו, החוקר והקולנוען התיעודי, ז'אק קוסטו, שהקדיש את חייו לטבע ולאהבת אדם, אך סיים אותם במאבק משפטי עם בנו על הזכות לאחוז ולהשתמש בשם "קוסטו". אחת מעלילות המשנה של הסרט, עוסקת בהכרה של זיסו בבנו האובד וברצונו להעניק לו את שמו, ובכך אולי מבקש אנדרסון לאפשר סוף טוב יותר למושא הערצתו. 

קוסטו לא השפיע רק על ההיבט הסיפורי של הסרט, הדים לתרומתו של האחרון, ניתן למצוא בכל אחת מיצירותיו של אנדרסון, שכן הן מעולם לא ביקשו להתנהל במתווה ההוליוודי הקלאסי.

עולמו של ווס אנדרסון, ממש כמו העולם האמפיבי של קוסטו, מאוייש בכל מיני יצורים מוזרים שמפתיעים אותנו כמו זן נדיר של דגים ורדרדים המרחפים להם בין השוניות של האוקיינוס הרחב. אלו הן דמויות קווירקיות (בהעדר מילה מתאימה בעברית), דחויות, שאינן מתאימות לסביבה הממשית ומכאן שאת שלוותן הן יכולות למצוא רק באקוואריום המוגן של הבמאי.

זו אגב הסיבה ששלושה מרגעיו היותר משלהבים ומרגשים של הסרט מתרחשים כאשר העולם החיצוני (הפיראטים, הים ויצוריו המימיים) מתנגש במרחב האינטימי של הדמויות. למרבה הצער, מדובר ברגעים ספורים ונדירים, שכן אנדרסון, שלא כהרגלו, מקפיד על ריחוק רגשי מגיבוריו, כמי שמייצר סרט טבע בנוסח "עולם הדממה" (1956) עטור השבחים והפרסים של קוסטו. אך מה שמספיק לממלכה התת-ימית אינו מספיק כשדנים בבני אנוש ורגשות. 

מלבד ביל מאריי שמשחזר כאן שוב את ארשתו המיואשת והנוגה, יתר השחקנים נאלצים להתמודד עם תפקידים חד ממדיים וקריקטוריסטיים, שאמנם מעלים חיוך פה ושם (בייחוד וויליאם דפו וג'ף גולדבלום המצויינים), אך אין בהם כדי להרטיט את הנימים העדינים. ממש כמו דגים באקווריום.

1. "עמוק במים"? האם מדובר בפרודיה חדשה של האחים צוקר? לפחות נמנעו מהשם "האוקיינוס מת מצחוק".

2. זה הסרט הראשון שמקרדיט התסריטאים נעדר שמו של שותפו לכתיבה עד-כה, אוון ווילסון. הייתכן כי חיסרונו של ווילסון הוא שמונע מ"עמוק במים" את רגעיו הקומיים?

3. מהלך ההינתקות של ווס אנדרסון מן הממד האנושי עשוי לקבל גושפנקא עם יצירתו הבאה, "The Fantastic Mr. Fox" (ע''פ ספרו של רואלד דאל), שככל הנראה תערב יותר קטעי אנימציה מן המוצע ב"עמוק במים" ותעסוק במלחמתם של חוואים נרגנים בשועל ערמומי ואצילי.