פטריות כמהין מזויפות

אנשי הכפר הנידח האמה שבסין יודעים מה לעשות עם כמהין: במשך מאות שנים, כאשר האהבה לא היתה פורחת בין החזירים לחזירות בכפר, האיכרים היו מאכילים אותם בכמהין כדי להבטיח דור חדש של חזרזירים. והנה, לפני שנים אחדות, הסתובב בכפר סיפור מוזר: זרים, מסיבה מסתורית כלשהי, מוכנים לשלם מחירים מטורפים בשביל מה שהמקומיים מכנים בבוז 'פטריות של חזירים'. "בהתחלה, כששאלנו את האנשים אם יש להם כמהין, הם היו המומים מזה שאנחנו רוצים לקנות אותן", מספר וו ג'יאנמינג, יו"ר יצואנית הכמהין הגדולה במחוז. "כעבור שעה, הם הביאו לנו תרמיל מלא ועדיין התקשו להאמין שזרים רוצים לאכול את מה שהן נותנים בדרך כלל לחזירים".

סין היא היצואנית הגדולה ביותר של סחורות מזויפות, מתקליטורים ועד ארנקים. עכשיו תוסיפו גם כמהין לרשימה. לעין בלתי מזוינת, הכמהה השחורה הסינית (טובר אינדיקום) נראית בדיוק כמו דודניתה הנחשקת מחבל פריגור בצרפת (טובר מלאנספורום) - אבל ביס אחד לא יותיר כל ספק: הזן הסיני תפל בהשוואה לצרפתי. זה לא מפריע לסוחרים נכלוליים, באירופה ובארה"ב, למכור בשנים האחרונות את הכמהין הסיניות כאילו מדובר ביהלומים השחורים מפריגור. הסינים מציפים את שוקי הגורמה, ואניני החיך מזדעזעים. "אי אפשר להשוות", רוטן גי מונייר, שמוכר בחנותו הפריזאית כמהין צרפתיות ב-2300 דולר לקילו, ורואה במרכולים הסמוכים את הכמהין הסיניות שמתחזות לזן הצרפתי. "מה שמיובא מסין זה בסך הכל כדור שחור, צמיג וחסר טעם".

היצואן וו עדיין נדהם מהמחירים שבהם נמכרות הכמהין שלו בחו"ל: מה שהוא מוכר לסיטונאים ב-80 דולר לקילו, יכול להימכר לסיטונאים במערב, הכמהים לכמהין, במחיר גבוה פי 30 - או יותר מכפליים מהשכר השנתי הממוצע בסין. צוות של 20 אלף איש אוסף עבורו 40 עד 50 טון כמהין מדי שנה. ואל תספרו את זה לגי קובאן מעיר השדה הצרפתית לאבלנק, שיוצא עם החזירה שלו לחפש כמהין בצל עצי האלון, כפי שנוהגת משפחתו כבר 150 שנה.

צרפת מגייסת את המדע המודרני כדי ללכוד את הכמהין המזויפות: פותחה בדיקת די-אן-אי כדי להבדיל בין הזן הסיני לצרפתי בלי להזדקק לחוש הטעם, וסוחר שנתפס בקלקלתו נקנס ב-1300 דולר. אבל יש מעט פקחים והרבה כמהין, וחוץ מזה, הצרפתים פוחדים ממשהו הרבה יותר גרוע: הם חוששים שנבגים של הזן הסיני, שהוא דומיננטי ומאוד אגרסיבי, ייקלטו באדמת צרפת ויחסלו את הזן הצרפתי, העדין יותר.