שתף קטע נבחר

נחל תות: קריאה אחרונה בהחלט

המחלף המתוכנן בקטע כביש 6 שיחצה את רמת מנשה, יוציא גזר דין מוות לשמורת נחל תות הקטנה שמימיה עדיין ניגרים היום. טיול פרידה

יש קסם מיוחד ברמת מנשה בסופו של חורף, שמתקרא בטעות במקומותינו אביב. אז היא ירוקה וצלולת מראה, ושדות שבה עדיין נראים רחוצים. המוני עיריוני צהוב, שאינו חיזיון נפרץ בארצנו, מתגודדים על שיפועי גבעותיה הרכות, כתמים גדולים של תורמוס הרים - שכחולו עז ושפתי פרחיו הבתוליים לבנים, מול שפתיהם האדומות של אלה מפרחיו שכבר הופרו - מתפרקדים על מדרונותיה ליד המרבדים הלבנים של הקחוונים והצהובים של חרדל-הבר והחרצית העטורה, אשר אלה כאלה, למרות יופיים ועדינותם קצרת הימים, מעידים על אשפת אדם ובעירו בקרקע, ועל חורבות עתיקות ופחות עתיקות, אך נטולות אדם ובהמה וכר פורה לסיפורים של עצב.

 

דומה שאין בחבלים הים-תיכוניים של ארצנו, שהם עמוסים לעייפה ביישובים ובמגדלי חשמל ובארובות חרושת, מרחב פתוח שאופקיו נדחקים אל מסגרות הרים רחוקות כרמת מנשה הירוקה בחורף, אשר על אף ממדיה הצנועים נדמה שהיא רחבת ידיים וכמעט אינסופית.

 

לא תמיד היתה הרמה כזו - חשופה בין אופקיה, עטורת שורות ברושים "טוסקניים" ומעובדת להפליא. עד בוא ההתיישבות של הדורות האחרונים, כאשר כל האזור נקרא "ארד א-רוחה", כלומר (בתרגום מאוד חפשי) האדמה הטובה, היתה זו מכוסה עדיין ביערות אלונים בחלקים גדולים שלה, מעיינותיה היו חבויים בפטל ושדותיה זרועי אבנים.

 

הנחל החוצה וכביש שיחצה

 

לפני כמעט 300 שנה חיו בגבעות הרמה נוודים תורכמנים. הם ישבו בחורבות ועסקו במרעה ובהשחתת היערות. אחריהם היו "עולים חדשים" ממצרים, אשר הגיעו אחרי שמוחמד עלי, שליט מצרים, מרד בסולטן וכבש את הארץ ויישבה בהמוני פלחים תאבי קרקע, שעזבו את הדלתה הצפופה בחפשם ארץ זבת חלב ודבש מעבר למדבר סיני.

 

הם מצאו אותה, התיישבו בהריסות יישוביה, קוממו אותם והקימו את כפריהם מדן ועד באר שבע. ב"ארד א-רוחה" קמו כך אל-כפרין ודלית א-רוחה (להבדיל מדלית אל-כרמל), שהיו מהגדולים שביישובים וחזקי יד וקשי עורף, ועד מהרה התמזגו ללא הכר בוותיקי הארץ ואף הובילו את יישוביהם במאבקים להגדרה לאומית ולשמירה על אדמות הלאום מפני זרים.

 

רק תעתועי הלשון הם שמפתים אותנו לחשוב במושגי הציונות עם תיאור הפרק הקצר הזה בתולדות הפלסטינים דווקא. אולי משום כך, כאשר גברה יד היהודים במאבק על הגבעות הירוקות האלה, נמחקו הכפרים מעל פני האדמה ביעילות מקפיאה. למעט כמה משוכות צבר וכתמי פרחים צהובים בחורף, אין כלל אפשרות לדעת היכן ישבו אלה והיכן חיו אלה, ומהמפה נמחו שמם וזכרם ורק הם מתגוררים במרחק יריקה מאדמתם ולבם כלה.

 

את פאתה השמאלית של הרמה תוחם היום הכביש העולה מפרידיס ויורד אל יקנעם, הסלול באפיקו של נחל תות, הוא ואדי א-שקאק, כלומר "הנחל החוצה". מלווה אותו שדרה נהדרת של עצי ערבה לבנה, ביניהם גם עצי אולמוס שעיר וסבך בלתי חדיר של אשל היאור, ורד צידוני ופטל קדוש, שצפרדעונים מקרקרים בתוכו מרוגשים מימות הייחום. מים זורמים שם כל השנה, צלולים ונקיים, כאלה שאינם נראים כבר במקומותינו מורעלי הקידמה, ובתוכם עדיין נושמים וחובטים בזנב דגי אמנון תל אביב.

 

מי הנחל הזורמים ניגרים מהיקוותם של המעיינות תות, אליקים ויואח – שם שצריך היה להיות אוויל מוחלט כדי להעניקו למעיין כלשהו. ובמה בעצם זכו שני פקידים מהתנ"ך, אדומי אחד ולוי חסר חשיבות, ששמם המביך ייקרא כאן?

 

ומה לי כי נזעקתי לחפור מן המפה את זרימתו של הנחל הזה? הרי אין ממש פיתוי לערוך מסיבות חשק סמוך לכביש הומה, ובדרך כלל יופיו חולף ביעף על פני הנוסעים במהירויות מסחררות במורד מצומת אליקים לפרידיס. אלא שכדרך הקידמה, נתרגש עלינו כביש 6, שעד כה הצליחו מתכנניו ומבצעיו למזער את הנזקים בסלילתו לטבע ולנוף באופן מעורר כבוד והערכה אמיתיים, אלא שדומני כי בגלל המחלף הגדול שהולך ומוקם ממש מעל לב הקטע הזורם בנחל נדונה השמורה הקטנה ויוצאת הדופן הזו להיעלם, ולא נדע אנו כי אבדה לתמיד.

 

אז נכון שתושבי אום א-זינאת לא השתמשו במי הנחל וגם לא יורשיהם, אנשי אליקים, וזה מסיר לכאורה את משק כנפי ההיסטוריה מהמקום. ונכון שרק עצי ערבה, לבנה, אולמוס וכמה קוצים לא יצמחו כאן יותר, ואת המים הזורמים ינקזו לתעלה כלשהי, שלא יחתרו חלילה וחס ביסודות הגשר. אבל אני קצת עצוב, כי הימים ששכבתי על הגב בתוך הסבך, כדי להאזין לצווחות ההיסטריות של כמה ציפורי סבך בלתי נראות לא רחוקים ממש, ואת טעמם המתוק של המים הצלולים, ובייחוד בימי החמה שלנו, קל לזכור כי אין הרבה כאלה.

 

איפה זה?

 

במפת הטיולים וסימון השבילים "הכרמל" (מס' 4). אפשר להגיע למקום בנסיעה על שרידי הכביש הישן, אם פונים מהכניסה לאתר תחנת הכוח מוּנעת הגז "חגית" על כביש 70, בין צומת אליקים ובת שלמה (מיד עם הפנייה, יש לסטות ימינה אל שרידי הכביש. הנסיעה שם מומלצת לרכב שגחונו אינו מגרד ממש את הקרקע). כניסה לסבך לצורכי נחת רוח ומגע עם המים אפשרית בעין יואח, שהוא בחלק הצפוני של הפלג הזורם.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אביב ברמה. כתמים כחולים של תורמוסים
צילום: דפנה מרוז, החברה להגנת הטבע
רמה ירוקה וצלולת מראה
צילום: דפנה טלמון
מומלצים