הסימון התזונתי על אריזות המוצרים: כך מטעים אתכם

המודעות הגוברת והולכת לצורך בשמירה על אורח חיים בריא הפכה אותנו לא רק לספורטאים חובבים אלא גם לתלויים בפתקי הסימון התזונתי, החייבים, לפי החוק, להופיע על כל מוצרי המזון שאנחנו צורכים.

אחד המראות המקובלים בשנים האחרונות בסופרמרקטים הוא של קונים הרוכנים לעבר מוצר, קוראים בריכוז את רשימת רכיביו וערכיו התזונתיים, ובעיקר מחפשים כמה קלוריות הוא מכיל. עבור אנשים בריאים תסתכם טעות בסימון התזונתי, מכוונת או מקרית, בצריכת כמות קלוריות גדולה מזו שהתכוונו לה. אבל כשמדובר באנשים חולים, טעות כזו עלולה לעלות ביוקר. במקרים קיצוניים, אפילו בחיים.

אתמול פורסם כי בעלת קונדיטוריה נקנסה בידי בית משפט השלום בתל-אביב לאחר שהתברר ששיקרה בקשר לכמויות הקלוריות שהכילו מוצרים שמכרה ולא דאגה לציין במפורש הימצאות של סוכר במוצרים. הסיפור התגלה לאחר שחולה סוכרת חש ברע בעקבות אכילת עוגיות שקנה בקונדיטוריה והתלונן במשרד הבריאות.

זיופים מסכני חיים

לא מדובר במקרה ראשון של זיוף בסימון תזונתי במוצרי מזון. בשנת 2001, למשל, גילתה בדיקה של רשות ההסתדרות לצרכנות כי יצרנים רבים מטביעים על האריזות סימונים מטעים והגדרות לא ברורות. כך לדוגמה נמצאו לחמים, שהוגדרו כקלים, ובדיקות העלו שהכילו כמות קלוריות זהה לזו המקובלת בלחמים רגילים. כן נמצאו מזונות עתירי חלבון, המיועדים לספורטאים, שהכילו שרידי חלבון בלבד.

הגדרות לא ברורות נמצאו גם במוצרי מזון נוספים, כמו עוגות, חטיפי גבינה, יוגורטים, ירקות קפואים ועוד. זאת למרות שהחוק הישראלי קובע כי יצרני המזון מחויבים לסמן על אריזת המוצר את מרכיביו התזונתיים.

אלא שהסימון הזה, שאמור לאפשר לנו לבחור מה לאכול, ובעיקר מה לא ובאילו כמויות, דורש לא פעם היעזרות במחשבון. הנתונים המופיעים על האריזות מתייחסים במקרים רבים ל-100 גרם מוצר. מה שמחייב, כשמדובר בשוחרי בריאות, חולי סוכרת, אנשים בדיאטה או אנשים המצויים בסיכון למחלות לב, לערוך חישובים מחישובים שונים בטרם יוכלו לפתוח את האריזה ולאכול.

אלא שהבעיה היא, כאמור, במקרים שבהם גם הנתונים הלא ברורים מספיק אינם נכונים. "הסימון התזונתי חיוני כי המידע הזה נחוץ להמון אנשים", אומרת ענבל קרקו, דיאטנית ראשית ב"שומרי משקל". "רובנו רוצים לשמור על המשקל או להפחית ממנו, ולכן הערך הקלורי משמעותי. ערך קלורי מושפע בין השאר מאחוזי השומן של המזון, ועיוות במידע לגביו עשוי להיות קריטי. 

"מעבר לזה, אנשים עם בעיות בריאות זקוקים למידע הזה כדי לא לסכן את עצמם. למשל, אנשים עם כולסטרול גבוה צריכים לדעת במדויק כמה שומן רווי יש במזון שהם אוכלים, וכמוהם גם חולי-לב ואנשים שנמצאים בסיכון למחלות לב. הסיבה פשוטה: ככל שיש יותר שומן רווי במזון, יש יותר שקיעה של שומנים בדם, מה שמעלה את רמת הכולסטרול.

"לחולי סוכרת חשוב לדעת כמה פחמימות יש במוצר, מאחר שכל חריגה בכמותו 'תקפיץ' להם את רמת הסוכר בדם. וכמובן, ישנם רכיבים אלרגניים, כמו אגוזים, בוטנים, שומשום, גלוטן ועוד, שמי שרגישים להם ויצרכו אותם נכנסים למצב מסוכן.

"לצערי, משרד הבריאות, שאמור לפקח על התחום הזה, עושה את המינימום. לכן הצרכנים עצמם צריכים להיות זהירים, לקרוא היטב את הסימון התזונתי ואפילו לעשות בעצמם את החישובים".  

ד"ר דורית ניצן-קלוסקי, העומדת בראש שירותי המזון והתזונה במשרד הבריאות, דוחה את הטענות. "בכל רגע מיוצר בארץ מוצר מזון חדש, ואנחנו רק 60 אנשים, כך שיכולתנו לעמוד בקצב ולבדוק כל מוצר מוגבלת. בין הזיופים שאנחנו מוצאים בסימון התזונתי ברוב המקרים לא מדובר בסכנה לבריאות, ולפיכך אין ביכולתנו להוריד את המוצרים מהמדפים. ועדיין, אנחנו עושים המון, בכל קנה מידה".

התקנות, המחייבות סימון של רכיבי התזונה המצויים בכל מוצר מזון, משאירות טווח של 20 אחוז לטעויות. טווח הטעויות הזה מבוסס על האפשרות לשגיאות מעבדה ולטעות חישוב, שמקורה בהיעדר הצורך בשליחת המזון בידי היצרן לאנליזה במעבדה וזכותו להסתפק בחישוב מוערך לפי חומרי הגלם של המוצר.

"אנחנו המדינה השנייה בעולם, אחרי ארהב, שהכניסה לחוק את נושא הסימון התזונתי", מתגאה ד"ר ניצן-קלוסקי. "בימים אלה יושבת ועדה משרדית לסימון תזונתי כדי לתכנן שינויים עתידיים. אני הייתי רוצה לראות, למשל, הוספה של סימון תזונתי גם לפי גודל מנה, כך שאנשים לא יצטרכו להסתובב בסופר עם מחשב.

"גודל מנה יכול להיקבע לפי יחידות, נניח כשמדובר בוופלים או בסוכריות, או בגודל פופולרי בשימוש, כמו רבע כוס. מעבר לזה, אני מקווה שנכניס במסגרת השינויים גם חיוב לציין על המוצר כמה מנות מקבוצת המזון שהוא שייך לה כדאי לצרוך ביום ואיזה אחוז מזה אותה מנה מספקת. כך אפשר יהיה להכניס את המוצר לפירמידת המזון האישית ולאכול נכון יותר.

"שינוי נוסף שאני מקווה ליצור הוא לסמן באמצעות 'רמזור' עד כמה כל מזון עומד בקריטריונים של 'מקדם בריאות', בדומה למה שקיים באנגליה. כך, למשל, מלח וממתקים יסומנו באור אדום ואילו לחם מלא וחלב דל-שומן יסומנו באור ירוק".

הבעיה: יצרנים ללא רשיון

מדי שנה מגיעות למשרד הבריאות מאות פניות של אזרחים, שגילו בדרך זו או אחרת, או שהם חושדים, כי הסימון התזונתי על מזון שצרכו לוקה בחסר או מוטעה. למעשה, אומרת דר ניצן-קלוסקי, מדובר בסוג הפניות הנפוץ ביותר.

פניות אלה מטופלות על ידי המשרד ובמקרה הצורך מועברות לערכאות המשפטיות. הפיקוח על אמיתות הסימון התזונתי, מסבירה ד"ר ניצן-קלוסקי, שונה כאשר מדובר במזון מיובא ובמזון שמקורו בתעשייה המקומית. בידי המשרד רשימה של יבואנים "אמינים", כדבריה, וכאלה שכבר נתפסו בזיופים בעבר ונאלצים בשל כך לעבור בדיקות מקיפות.

את המפעלים המייצרים מזון בארץ בודק משרד הבריאות פעם עד ארבע פעמים בשנה בלבד. התדירות, מסבירה ד"ר ניצן-קלוסקי, תלויה בגודל המפעל, בסוג המזון שהוא מייצר ואם הוא נושא תו איכות או לא. כך למשל, מפעלים המייצרים מזון מהחי, המוגדר כמזון ברמת סיכון גבוהה, נבדקים יותר ממפעלים המייצרים קמח.

"מעבר לבדיקות הקבועות", היא אומרת, "אנחנו מבצעים פיקוח אקראי בשווקים. אנשינו מגיעים לשווקים, לסופרמרקטים וכו', אוספים מוצרים באקראי ומביאים אותם למעבדות. לרוב, הזיופים מתייחסים למספר קלוריות, אחוזי שומן וכמות סידן.

"מפעל שנתפס מרמה בסימון התזונתי נקנס, וזו הדרך הטובה לאכוף את החוק. במקרים שנמצא כי הזיוף עלול לגרום לסכנת חיים, אנחנו מורידים את המוצר מיד מהמדפים. זה קרה לנו עם תוספי תזונה מועשרי-סידן, שמצאנו שאינם מכילים סידן, ועם חטיף שצוין שאינו מכיל מלח, והתברר שהוא כן מכיל מלח, מה שיכול להוות סיכון למי שסובלים מיתר לחץ דם וצרכו את המוצר".

בעיה אחרת היא בעיית המפעלים שאינם מוכרים ואינם מחזיקים רשיון יצרן. אלה, אומרת ד"ר ניצן-קלוסקי, נמצאים בתחום האפור. "הם הצרה שלנו, כי לא תמיד אפשר לעקוב אחריהם ולהגיע אליהם לבדיקות. לצערי, אנשים ממשיכים לקנות מוצרים כאלה, המיוצרים ללא כל רשיון".

ועדיין, לדבריה, 80 אחוז מהמזון הנצרך בארץ מיוצר בידי יצרנים אמינים ומסומן כהלכה. "אני מקווה שיבוא יום וכל היצרנים יישרו קו עם החברות המכובדות, שעושות עבודה טובה ומעוררת גאווה, והצרכן יוכל להאמין לסימון התזונתי.

"בקרוב גם נעלה באתר המשרד רשימת מפעלים ויצרנים מוכרים, לנוחות הצרכנים. עד שזה יקרה, אני קוראת לאזרחים להעדיף חברות ידועות, וכשהם קונים מוצרים של מפעלים קטנים לא להתבייש ולשאול לגבי רשיון עסק ורשיון יצרן. כך ניתן לוודא שהם מפוקחים על ידינו.

וכשמוצאים טעויות, לא לחסוך בזמן ובטח לא להחזיר את המוצר ליצרן ולהסתפק בזה, אלא לפנות ללשכת הבריאות המחוזית ולתת לנו להוביל את המאבק בזיופים. מבחינתי, כל אזרח יכול להיות פקח, וזה צריך להיות חשוב לו כשם שזה חשוב לנו".