שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    אלפא רומיאו 166 - על היופי והאופי

    אלפא 166, שהחלה את דרכה כברווזון המכוער של אלפא, הפכה לברבור מרשים. יצאנו לבדוק מה השתנה פרט לעיצוב, ובעיקר לברר למה המחיר כה גבוה

    סיפורה של אלפא 166, אם לא ידעתם, הוא סיפור מרשים של הקרבה אישית על מזבח ההצלחה הקבוצתית. עניין כמותו די נדיר לראות בתעשיית הרכב עמוסת האגו. תכנון המכונית הושלם עוד ב-94', עם כוונה ברורה להתחיל בייצור ב-95'. אלא שפאולו קנטרלה, אז הבוס המאד-כריזמתי של פיאט, לא היה מרוצה. בהינף החלטה מהירה אחת הורה להשהות את הפרויקט, והותיר את אלפא במשך שנתיים ללא מכונית דגל.

     

    מכיוון שהאיטלקים החליטו - בצדק גמור - כי ה-156 חשובה יותר במסע ההיחלצות מאובדן. ההימור השתלם, ה-156 הפכה להצלחה מרשימה. אלא שבאותו זמן, המשמעות הייתה כי כאשר ה-166 הגיעה בכל זאת לשוק, 3 שנים לאחר התכנון המקורי, היא לא הייתה צעירה, בוודאי לא מושכת, נעלמת בצילה של ה-156 המודרנית. המכונית הכי-הכי של אלפא, הפכה מבחינות רבות למיותרת. אחרי הכל, את הבסיס לה העניקה לנצ'יה קאפה המנוחה, עם בסיס גלגלים שכיום לא מרשים אפילו במונחים של משפחתית גדולה.


     

    מתחילים לשנות

     

    האיטלקים הבטיחו לשפר את המצב, עם מתיחת פנים ב-2003, עליה ניצחה סדנת ג'וג'ארו. וזה אומר שלפחות מבחינה אחת, לא יכולות להיות טענות לאיש.
    ה-166 היא אחת המכוניות היפות ביותר עליהן נהגנו אי פעם. עם צללית נמוכה וכה מאיימת, עד כי נדמה שבפנים יושבים ראשי הקוזה-נוסטרה עצמם. היא הייתה יפה במקור, אבל עכשיו - אחרי עבודת הקוסם שאחראי גם ל-159 ול בררה - היא מסובבת ראשים מהמעלה הראשונה.

     

    אלא שבפנים, תא הנוסעים מחזיר אותנו למציאות, ובעיקר למידות בעייתיות. זה מתחיל במושב נמוך-מדי שדורש הסתגלות בכניסה ובכיוון תנוחת הנהיגה, ממשיך בתקרה שמלטפת את ראשם של נהגים נמוכים מהממוצע. ועוד לא דיברנו על החלק האחורי. ה-166 לוקחת את המושג אינטימיות לקיצוניות לא הולמת.

     

    מעבר לכך, הקרבה והמיקוד בנהג, מדגישים פרטים מעט מיושנים, שאכן נראים כאילו הגיעו מהצד הלא אופטימי של האלף הזה. מחד מחוונים וקווים כלליים "קלאסיים", מאידך מערכת מידע-מחשב-שמע-אקלים (ירושה מיותרת נוספת מהקאפה) שמרוכזת על צג לא רק לא ברור, אלא גם בעייתי לתפעול. בקרת האקלים אינה מפוצלת, חלק מהמתגים נראה מיושן ולא מספיק איכותי, כמו מתגי חלונות שהגיעו היישר מהבראבה של פיאט. גם 13,000 ק"מ של מכונית המבחן המקרקשת אינו עוזר לתחושה.

     

    הנדסת אנוש? מזכירה שלהגיון האיטלקי חוקים משלו. למשל, הסתרת מתג פתיחת תא מטען בתא כפפות, מיקום חווי פנסי ערפל מוזר, או חווי פעולת בקרת אחיזה על המתג. אגב, לתא המטען הגדול אין פתיחה חיצונית, אלא רק מהשלט.

     

    ברירה אוטומטית

     

    באופן מוזר, מדגימה ה-166 את הסלידה של האיטלקים. מקצה השיפורים ב-2003 הביא ל-166 את מנוע ה-3.2 ליטר מה-GTA האימתנית, אבל האוטומטית נותרה "רק" עם ה-3.0 הוותיק, בהופעה אחרונה בהחלט במבחר אלפא - רגע לפני שיוחלף ביחידות שפותחו עם ג'נרל מוטורס האמריקנית. עוד ארכאיות? בבקשה: לתיבת ה-ZF ארבעה הילוכים אוטומטיים בלבד, בעוד מתחרות מודרניות מתהדרות כבר בשישה.

     

    אופי המנוע מזכיר את אלפא של פעם, עם חיבה לטורים גבוהים וניגון בריטון משכר שמפתה שוב ושוב לדהור לכיוון הקו האדום. אלא שעד שם הוא מרגיש חלש באופן מביך כמעט. לא פלא, עם נתון שיא מומנט (27 קג"מ) רק ב-5,000 סל"ד, ושיא הספק (220 כ"ס) ב-6,300 סל"ד. להזכירכם, מנוע שלושה ליטר! ניתן היה לטפל בכך עם יחסי העברה קצרים יחסית, אך לא כאן. אלפא בחרה ביחסי העברה ארוכים מאד ומרווחים מיותרים לחלוטין בין ההילוכים.

     

    ה-166 הרגישה, בעיקר בעיר, איטית וכבדה מהצפוי. לא כזו שיכולה להיקרא ספורט-סדאן. ללא קשר לנתון האצה ל-100 ב-8.6 שניות מעט אופטימיות. המצב משתפר ככל שעולה המהירות, ובהנחה כי מאחורי ההגה יושב נהג ממהר, עם רגל כבדה ומוכנות נפשית להישאר בהילוך נמוך יחסית. מה שמסביר נתון צריכת דלק של כ-5 ק"מ לליטר.

     

    דינאמיות

     

    בשניות הראשונות לנהיגה, ברכנו על תחושה קטנה וקלילה מזו לה הורגלנו לאחרונה במכוניות דורות בנות זמננו. לא פלא. עם בסיס גלגלים של 270 ס"מ בלבד, ה-166 מגיבה במהירות לפקודות ההגה. זה שמרגיש מעט כבד בתנועה עירונית אך משתפר בהמשך, כולל רמת תקשור נדירה כיום. לחימת הגה כמעט ואינה מורגשת, ואפילו תת ההיגוי אינו מוגזם.


     

    אלא שהאיטלקים לא לקחו בחשבון את מצב הכבישים בארץ. ה-166 פשוט מתקשה לעקוב אחר השיבושים, מקפצת וסוטה מנתיבה לעיתים קרובות מדי. בעבר סבלנו אצלה מסגירת מתלים מפתיעה לרעה, היום זה קורה פחות, למרות שמהלך המתלים עדיין קצר מדי. תנו לה מסלול שטוח וחלק, והעסק מעולה. תנו לה כביש מקומי, והעסק פשוט לא עובד. על נוחות נסיעה בעיר מוטב של להרחיב.

     

    יקרה מדי

     

    אכן. אם הרושם שקיבלתם עד כה הוא של מכונית יפה, אף מפוספסת, אתם לא טועים. עם כל היופי והאופי של ה-166, עם הצליל הנהדר והייחודיות, עם המרכיבים המפתים והנוסטלגיה הזועקת מכל עבר, נראה כי היחידים שבאמת יהיו מוכנים לגשת לסוכנות ולהניח את הצ'ק על השולחן, הם אוהדי אלפא מושבעים, עם ממון עצום.

     

    כי עם תג מחיר של 435,000 שקל, אלפא מציבה את ה-166 מול נבחרת גרמניה המעולה, מכיוון אודי, ב.מ.וו ומרצדס שמגדירות בכל פעם מחדש את המושג איכות. מעבר לכך, הן גם מודרניות, גדולות, רהוטות ומהודרות מהאיטלקית הקטנה, שנותרה פשוט חסרת כל סיכוי. שואלים אותנו? חכו ל-159.

     


    אלפא רומיאו 166

    אלפא רומיאו 166
    שם יצרן ודגם אלפא רומיאו 166, 3.0 ליטר אוט'
    מנוע 6 צילינדרים, 24 שסתומים
    נפח 2,959 סמ"ק
    הספק מרבי 220 כ"ס ב-6,300 סל"ד
    מומנט מרבי 27 קג"מ ב-5,000 סל"ד
    אורך 472 ס"מ
    רוחב 180 ס"מ
    גובה 142 ס"מ
    בסיס גלגלים 270 ס"מ
    מהירות מרבית 236 קמ"ש
    100-0 קמ"ש 8.6 שניות
    מחיר 435,000 שקל
    אחריות 36 חודשים
    כוכבי בטיחות: נוסע/ילד/הולך רגל לא נבחנה

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    166 - אחת היפות אי פעם
    עם סביבת נהג מרשימה
    ומראה נאה גם מאחור
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים