שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בזק: 21 שנות הפרטה
    בזק הוקמה בשנת 1984, במטרה מוצהרת להפוך מחברה ממשלתית לפרטית. למדינה לקח 19 שנה להפוך אותה לחברה מעורבת (ממשלתית למחצה), ושנתיים נוספות להפוך אותה לחברה פרטית

    עד שנת 1984 נוהלה הטלפוניה בישראל בידי רשות הטלפונים במשרד הדואר. ב-1984 הוקמה בזק כחברה ממשלתית, במטרה מוצהרת להפוך, בסופו של דבר, לחברה פרטית.

     

    21 שנה מאוחר יותר, בזק היא אימפריה חזקה בהרבה, החולשת לא רק על רובו המכריע של שוק התקשורת הקווית בישראל, אלא גם, באמצעות החברות הבנות שלה, על חלקים משוק הטלפוניה הסלולרית (פלאפון), מהשיחות הבינלאומיות (בזק בינלאומי), ומהטלוויזיה הרב ערוצית (יס). 

     

    הפרטת בזק: 21 שנים של נסיונות הפרטה

     

    1984: שר התקשורת דאז, אמנון רובינשטיין, הפך את רשות הטלפון לחברת בזק.

     

    1989-1991: בזק החלה להיסחר בבורסה לניירות ערך בסדרת הנפקות, שבהן נמכרו לציבור המשקיעים 24% מהון המניות של החברה.

     

    1992-1997: הממשלה ביצעה סדרת ניסיונות למכור את גרעין השליטה בחברה באופן ישיר למשקיעים, שרובם נכשלו.

     

    1997: הממשלה החליטה להוריד את חלקן של אחזקות המדינה בבזק ל-52% ממניות החברה.

     

    1997-1998: משרד האוצר ביצע את החלטת הממשלה והנפיק 24% נוספים מהמניות.

     

    1999: גד זאבי השתלט על קרוב ל-20% ממניות בזק.

     

    1998: הממשלה החליטה לבצע מכרז ולמכור 40% ממניות בזק ל'משקיע אסטרטגי: קבוצה בעלת ניסיון בהפעלת שרותי תקשורת, שתהווה את גרעין השליטה בחברה.

     

    2,000: השב"כ החליט שגרעין השליטה בבזק צריך לכלול גורם ישראלי, שישלוט, אחרי ההפרטה, על 20% מהחברה.

     

    2,000: הנהלת בזק הגיעה להסכם עם העובדים לגבי הסדרי הפרישה של העובדים לאחר ההפרטה וחלוקת האופציות לעובדים. העובדים קיבלו הבטחה לקבלת 4.7% ממניות אחרי ההפרטה.  

     

    2001: חברת האחזקות של גד זאבי נכנסה לכינוס נכסים. כונס נכסי זאבי הפך לבעל העניין הגדול ביותר בבזק, פרט למדינה עצמה. מאותה שנה הממשלה לא יכלה עוד להפריט את בזק בבורסה בהנפקה כיחידה אחת, כדוגמת הנפקת אל-על, כדי לא להפוך את כונס הנכסים לבעל השליטה בחברה.

     

    2001: הממשלה שינתה את תוכניתה למכירת גרעין השליטה, ויתרה על דרישתה ל'משקיע אסטרטגי, והחליטה לאפשר גם משקיע פיננסי, כלומר - כל משקיע שיציע מספיק כסף, ישלם ערבויות ויעמוד בדרישות השב"כ והממונה על ההגבלים העסקיים.

     

    2003: הממשלה גיבשה, במסגרת התוכנית הכלכלית להבראת המשק, תוכנית חדשה למכירת גרעין השליטה שלה בחברה. במסגרת התוכנית הוצעו למכירה 30% מהמניות, בתוספת אופציות לרכישת 10.66% מהמניות.

     

    2004: רשות החברות הממשלתיות פרסמה את תנאי המכרז. 8 קבוצות של משקיעים הודיעו על כוונתן להתמודד. רשות החברות, הממונה על ההגבלים והשב"כ בדקו את המתמודדים, והמתמודדים בדקו את בזק באמצעות חדרי המידע שהחברה סיפקה להם.

     

    2004: השב"כ שינה את החלטתו, והחליט שרק 10% מהון החברה ו-19% מזכויות ההצבעה בה צריכים להיות בידי ישראלים. גם לפי ההחלטה המעודכנת יצטרכו 75% מחברי דירקטוריון החברה המופרטת להיות ישראלים, בנוסף לנציג מטעם המדינה עם זכות וטו בכל הצבעה על שינוי בתקנון החברה.

     

    2005: מ-8 הקבוצות שניגשו למכרז המקורי נותרו רק 4: קבוצת ארקין-סבן-איפקס, קבוצת פרנס-טלקום-בני אלג'ם-הפניקס, קבוצת עזריאלי וקבוצה שבמרכזה

    קונצרן אי.די.בי. שתי הקבוצות האחרונות הודיעו בחודש האחרון על פרישתן, עזריאלי בגלל שלא עמד בלוח הזמנים של ההפרטה, ואי.די.בי בגלל דרישת הממונה על ההגבלים העסקיים למכור את חלקו בסלקום. חברת התקשורת הצרפתית, פראנס טלקום, נאלצה לפרוש מקבוצת בני אלג'ם בגלל התנגדות השב"כ. 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים