בילוי מדליק: מכבי האש של תל אביב

יש מקצועות שיזכו תמיד לתהילת עולם. לא משנה כמה הטכנולוגיה תתקדם או מה יהיה צו האופנה. לא חשוב מה יגידו רשימות ה-in וה-out , הם שם כדי להישאר. לנצח. יש להם היסטוריה מפוארת ורשימה ארוכה של סיפורי גבורה. בזכותם הסיפור מגיע בדרך כלל אל הסוף הטוב. קחו למשל את הכבאי. בכל העולם כולו אין

כמעט ילד שלא התחיל את חייו בידיעה הברורה שמתי שהוא, כשיהיה מספיק גדול וחזק, הוא יציל אנשים ויכבה שרפות.

לצד פנטסיות הגבורה התפתחה תעשייה תומכת. קסדה מפלסטיק, סדרת טלוויזיה, חוברת צביעה, רשימה ארוכה של מוצרים משלימים. כולם מנסים להתקרב אל הדבר האמיתי, לחקות את עוצמת החוויה. בקצה רחוב אבן גבירול, קרוב לתחנת הכוח רידינג, אפשר לגעת בפנטסיה בלי התיווך של מוצרי הכאילו. סיור בתחנת כיבוי האש של תל אביב. אם אתם מכירים ואוהבים ילד בגיל המתאים, אל תשכחו לקחת אותו אתכם. מתנה שמשמחת בלי גבול. מזכרת שתלך איתו הלאה לחיים.

הסיור מתחיל ישר בנקודת השיא. הכרות עם הכבאית. צינורות מים, סולמות, מכשירי פריצה והצלה, הקרביים הלוהטים של מכונית הכיבוי נחשפים בפתאומיות. גם מי שהחליף את הפנטסיה המקצועית שלו בשלב מסויים של החיים, לא ישאר אדיש. את הסיור מוביל אחד הכבאים התורנים. ילד מבוגר ששכח להחליף חלום. עם קצת מזל והרבה כימיה, הוא יעלה אתכם לסיבוב בכבאית. אין אושר גדול

ומחוייך יותר מזה של ילד שיושב ליד הנהג ומפעיל את הסירנה. מיצוי טהור של הרצון הילדותי לשלוט ולנהל את העולם.

אהבה מעבר לפינה

את הכבאית הכי יפה בעיר לא תוכלו לראות בתחנה. היא מוצגת ברחבת הכניסה של מוזיאון ארץ ישראל. מרחק עשר דקות נסיעה מתחנת הכיבוי. היא הגיעה לכאן ב-1947, כמחווה של רצון טוב מעיריית ניו יורק ל"גדוד מכבי אש מתנדבים" בתל אביב. אם יש בכם עוד כוח או סקרנות נוסטלגית, הכבאית הזקנה מרובע ברונקס בניו יורק עשויה לשמח אתכם. שמונים שנה היא חיה, ויש לה נשמה של ילדה צוחקת. היא

הכבאית בימיה הטובים. עשתה עלייה מניו יורק‏

1

2

3

פה עוד לפני תחנת הכיבוי, לפני שהייתה לנו מדינה. אם יש לה עוד כוח לחייך לקראתכם, בואו להצדיע לה. מגיע לה.

כמו שלפעמים קורה בחיים, דווקא סיפורי גבורה נועזים נשמטים אל העזובה. את הפרק ההירואי של חייה סיימה הכבאית בתור גרוטאה עלובה באתר בניה של חברת איילון. רגע לפני שאיימה להתמוטט מבושה והזנחה, נזכרו בימי גבורתה. התכניות המקוריות ממפעל הייצור בניו יורק אותרו ונשלחו לארץ. את חלקי החילוף שנדרשו לשיפוץ הצליחו להציל אצל אספנים ברחבי ארצות הברית. עבודת שיחזור מאומצת ועיניים מתפעלות השיבו לכבאית את כבודה האבוד שנרמס בחוסר צדק.

לפני שאתם עוזבים את תחנת הכיבוי ונוסעים להצדיע למכונית הזקנה, קחו נשימה. לא משנה באיזו שיטת חינוך אתם מחזיקים, בילוי עם ילדים עשוי להגיע לשיאים של שמחה כשמחווה אחת מצטרפת לאחרת. בעיקר אם אחת מהן מתוקה. כמו גלידה למשל. אפשר כמובן לעצור ליד קיוסק מזדמן ולקנות את נפשם הצעירה בממתק ארוז בעטיפה, אבל האפשרות המענגת יותר, גם אתכם, מחכה מעבר לפינה. בנמל תל אביב המתחדש. בקטע שבין חוף מציצים לרידינג. עצמה פראית של ים שמתבייתת רגע לפני החוף, כשהגלים מאיימים לשטוף את המזח. חומת אבן בולמת את הגלים, ויוצרת מפגן של רסיסים שמתנפץ ברכות באוויר.

הדרך הכי נעימה להתמכר לתנועת הגלים היא מאחד מבתי הקפה שפרושים על משטח העץ החדש לכל אורך הנמל. המבחר גדול. אפשר למצוא בית קפה לכל מצב רוח או הרכב של משתתפים. יש משהו כובש בשקט המכושף של מים נכנעים. ריח של הבטחה שמפליגה לעומק הים.

מי שזיהה את ההבטחה שטמונה במקום הרבה לפני שאפשר היה לשתות בו קפה, הוא בן גוריון. "המוצא העברי של הים", הוא קרא לה, והתכוון לתשובה היהודית לנמל יפו. "בלי מוצא חופשי ועצמאי לים", כתב, "כל קיומנו ועתידנו בארץ זו עומד בסכנה... בלי הים אנחנו כלואים בגיטו כלכלי ופוליטי. כמו שלא נסתלק מהקרקע ומהלשון העברית כך לא נסתלק מים עברי ומנמל עברי. שום קושי טכני או כלכלי שום מכשול פוליטי לא יזיזו אותנו מהמוצא העברי אל הים". ב-1936 עגנה האניה הראשונה בחוף העברי בתל אביב. ב-1965 הוא נסגר. אחר כך הוא נזנח בעליבותו ארבעים שנה, ורק עכשיו הושב לו כבודו הטבעי. חלון חופשי לים על החוף העברי הבטוח.

איך עושים את זה:

• שירותי כיבוי והצלה , אבן גבירול פינת ש"י עגנון, ת"א. הביקור חינם, אך כרוך בתיאום מראש. טל':03-6900421.
• מוזיאון ארץ ישראל , חיים לבנון 2 רמת אביב. טל': 03-6415244. כניסה: מבוגר - 35 ש"ח, ילד - 24 ש"ח.
  

• נמל תל אביב, הכניסה מרחוב יורדי הסירה. 
  

• לעוד טיולים, בילויים וגילויים בתל אביב לחצו פה