שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    סיגריות: 4,000 כימיקלים בשאיפה אחת

    קשה להאמין, אבל במשך מאות שנים ייחסו לסיגריה סגולות ריפוי • רק בתחילת המאה ה-20 התחילו להבין שיש קשר בינה לבין נזקים בריאותיים • ובמקרה שתהיתם, רשימת החומרים החודרים לגוף כתוצאה מעישון כוללת פורמלין (חומר משמר), אציטון (להסרת לק), קדמיום (חומר למילוי סוללות) ובנזן (מדביר חרקים). היום יום ללא עישון

    ברחבי העולם מציינים היום את היום הבינלאומי ללא עישון. דווקא ביום הזה מפתיע לגלות שלמרות מסע ההסברה העולמי נגד העישון והחקיקה הנרחבת שנועדה להגן על בריאותם של אלה שאינם מעשנים – מספר המעשנים לא הצטמצם באופן משמעותי.

     

    קהילת המעשנים הפכה בשנים האחרונות למיעוט נרדף. אסור להם לעשן בעבודה, בתחבורה ציבורית ובמקומות בילוי ציבוריים כמו אולמות קולנוע וקניונים. ולמרות זאת, על-פי נתוני משרד הבריאות מהשנה שעברה, כרבע מהאוכלוסייה בישראל עדיין מעשנת, בהם כשליש מהגברים וכ-20 אחוז מהנשים.

     

    מה יש בעישון שמושך צעירים רבים כל-כך ומדוע קשה למעשנים ותיקים להיגמל? איזה חומר יש בסיגריות שגורם לנו להשתעל? למה שמים בסיגריות חומר המשמש לשימור גופות? ולמה הסיגריה הראשונה גורמת לנו לבחילה ועל האחרונה קשה לנו לוותר?

     

    על שאלות אלה ואחרות עונה חוברת הסברה שהוציא משרד הבריאות ומיועדת לבני-נוער ובה מידע רב על המנהג שמשגע את העולם. להלן מבחר עובדות על העישון ומשמעויותיו, שיעבירו לכם את החשק להצית סיגריה.

     

    שותים את העשן

     

    הטבק הוא צמח שמוצאו מאמריקה. כאשר כריסטופר קולומבוס ומלחיו גילו את היבשת בסוף המאה ה-15 הם נחשפו לראשונה למנהג העישון: האינדיאנים נהגו לעשן את עלי הטבק בעזרת מקטרת או כסיגר המכיל טבק שגולגל ידנית. העישון היה חלק מטקסים רוחניים ודתיים, ובעיקר שימש בפולחן ההתקשרות עם הרוחות ובטקסי שלום.

     

    קולומבוס ומלחיו הופתעו לראות כיצד הילידים "שותים" את העשן. האינדיאנים נתנו לקולומבוס שלל מתנות, בהן עלי טבק מיובשים, והוא הביא אותם לאירופה. מכאן החלה הפצת הטבק והרחבת מעגל המשתמשים בו.

     

    בין הראשונים שגילו את פוטנציאל ההנאה הטמון בטבק היה שגריר צרפת בפורטוגל, ג'אן ניקוט דה-וילמיין, שעל שמו נקרא הניקוטין. הוא היה הראשון שייחס סגולות רפואיות לטבק, ואפילו שלח אותו למלכת צרפת כדי שתשתמש בו לטיפול במיגרנות של בנה. בעלי טבק השתמשו בעישון, לעיסה והרחה.

     

    בעוד בעלי המעמד הגבוה התאפיינו בעישון מקטרות, לעיסת טבק והרחתו איפיינו את העוסקים במקצועות שנחשבו "גבריים", כמו מלחים, ציידים וחיילים שכירים.

     

    בתחילת המאה ה-16 החלו לייצר לראשונה סיגריות קטנות ולבנות, הדומות לסיגריות שאנו מכירים, אולם אלה צברו פופולריות בכל שכבות האוכלוסייה רק משנת 1881, עם המצאת המכונה לייצור סיגריות והגברת מאמצי השיווק והפרסום מצד חברות הטבק.

     

    ניקוטין: הסם הממכר

     

    קשה להאמין, אבל במשך תקופה לא מבוטלת נחשב העישון לבריא ויוחסו לו סגולות ריפוי שונות. ממצאים ראשונים המצביעים על קשר בין עישון סיגריות לנזקים בריאותיים החלו להתפרסם רק בתחילת המאה ה-20. המאמרים הראשונים בתחום הצביעו על קשר אפשרי בין עישון לבין קיצור תוחלת חיים כתוצאה ממחלות שונות.

     

    במהלך השנים הלך המחקר והתרחב ונאספו ממצאים רבים הקושרים בין עישון לבין פגיעה חמורה במערכות רבות בגוף.

     

    אז מה יש בסיגריות שגורם לנו כל-כך הרבה נזק? הסיגריה מכילה כ-4,000 חומרים כימיים. חלק ממרכיביה נמצא בעלי הטבק באופן טבעי וחלק מהם נוצרים בתהליך הבעירה של העלים ובעת ייצור הסיגריה. בזמן הבעירה נוצרים חומרים נדיפים, הנשאפים לתוך פיו של המעשן.

     

    הסיגריה מייצרת מספר סוגים של עשן. העשן המרכזי נוצר בעקבות שאיפת העשן על-ידי המעשן. עשן צדדי הוא עשן הנוצר משריפת קצה הסיגריה והחומר הנפלט מפיו של המעשן. העשן הצדדי, שאותו שואף המעשן הפסיבי, הוא זה שמזהם את הסביבה. חלקיקיו קטנים פי 10 מחלקיקי העשן המרכזי, ולכן חודרים עמוק יותר לריאות.

     

    את מרכיבי הסיגריות ניתן לחלק לשניים: 15 אחוז מהם הם חלקיקים זעירים (בהם עיטרן וניקוטין) ו-85 אחוז הם גזים. הגזים שבעשן מגרים את השערות הזעירות המצפות את כלי הנשימה, שתפקידן להניע החוצה חלקיקים מזהמים. שאיפת הגזים המגרים גורמת לשיתוק השערות הללו, החומרים המזיקים אינם נפלטים החוצה – וכך מצטברות כמויות גדולות של ריר.

     

    בהיעדר מערכת מסייעת, מנסה הגוף להיפטר מן הריר על-ידי שיעול. לכן מעשנים כבדים מתאפיינים בשיעול תמידי ועמוק.

     

    החומר המוכר ביותר המצוי בסיגריות הוא ניקוטין, סם המופיע בצורה טבעית בצמח הטבק. הניקוטין הוא החומר האחראי להתמכרות לעישון הטבק. הוא מגיע למוח בתוך שבע שניות משאיפת העשן הראשונה. במוח נקשר הניקוטין לקולטנים שונים ומעורר את מערכת העצבים. כבר מהסיגריה הראשונה הניקוטין גורם להעלאת לחץ-הדם, לכיווץ כלי-הדם ולהעלאת דופק הלב.

     

    איך חברות הטבק עבדו עלינו

     

    הניקוטין משפיע על מערכות רבות בגוף. בין השאר הוא משפיע על מערכת השלד על-ידי יצירת מתח בשרירים מסוימים והרפיה של שרירים אחרים, על מערכת העיכול – שאותה הוא מעורר להפריש מיצי עיכול, ועל מערכת הדם – בכך שהוא גורם לעלייה בלחץ-הדם.

     

    עוד הוא משפיע על הלב, בכך שהוא מגביר את קצב הפעימות ועל מערכת הנשימה – בהגברת קצב הנשימות.

     

    תהליך ההתמכרות לניקוטין דומה להתמכרות להרואין או לקוקאין. גם הגמילה משלושת הסמים האלה קשה במידה דומה. הסיבה: שלושת החומרים מכילים מרכיבים שמתמכרים אליהם לא רק מבחינה גופנית אלא גם מבחינה התנהגותית.

     

    בעת עישון הסיגריה הראשונה גורם הניקוטין לתחושה כללית רעה, לסחרחורת ולבחילה, אולם עם הזמן מפתח המעשן תלות בו. עדויות שנאספו בארה"ב הראו שחברות הטבק משתמשות בטכנולוגיות מתוחכמות, שמאפשרות העברת כמויות מחושבות של ניקוטין, שיבטיחו התמכרות של רוב המעשנים.

     

    עוד נמצא כי החברות הוסיפו אמוניה לטבק, משום שהוא מגביר את כמות הניקוטין שנשאפת על-ידי המעשן ובכך מגדיל את הסיכוי להתמכרות.

     

    אחד הגזים המסוכנים המצויים בסיגריות הוא חד-תחמוצת הפחמן, גז רעיל וחסר צבע, ריח או טעם, המצוי בכמויות גדולות גם בעשן הנפלט מצינור המפלט של מכוניות. בזמן העישון נקשר הגז הזה להמוגלובין שבכדוריות האדומות, שתפקידו לסייע בהעברת החמצן לכל הרקמות בגוף. בכך הוא מקטין את כמות החמצן המגיעה לגוף ולאיברים חיוניים כמו הלב והריאות. המחסור בחמצן גורם לגוף לייצר כמויות מוגברת של כדוריות דם אדומות, שגורמות לצמיגות יתר של הדם.

     

    במצב כזה יש סכנה שקרישי דם יגרמו לסתימה של כלי-דם צרים. הפחתת כמות החמצן המגיעה לאיברי גוף מסבירה מדוע המעשנים מתקשים לבצע פעילות גופנית וסובלים יותר מתשישות, קוצר נשימה וירידה בסיבולת לב-ריאה.

     

    חומר נוסף המצוי בסיגריה הוא עיטרן (זפת). העיטרן הוא החומר האחראי להיווצרות הכתמים הצהובים-חומים על עורו של המעשן. זהו חומר מוצק המכיל בתוכו כמות גדולה של חומרים רעילים.

     

    העיטרן, שהוא המסרטן המרכזי בסיגריות, נשאף בזמן העישון לתוך הריאות ורוב הכמות נשארת כלואה ודבוקה לדפנות כלי הנשימה. מערכת השערות של כלי הנשימה, הנשחקת ומשותקת עם הזמן עקב הגירוי המתמיד, אינה מסוגלת לדחוף את העיטרן החוצה. לכן הוא נותר דבוק לרקמות והחומרים הרעילים שבו חודרים לשכבות הפנימיות של מערכת הנשימה ופוגעים בה.

     

    חומרים נוספים המצויים בסיגריות הם: פורמלין, חומר משמר שמשתמשים בו במעבדות ובמכוני מחקר לשימור בעלי חיים שמתו, המוכר גם כמסרטן; אציטון, המשמש להמסת לק ציפורניים; קדמיום, חומר מסרטן שמשמש למילוי סוללות; חומצת ציאניד, גז רעיל ששימש לצורך המתת בני-אדם בתאי הגזים; DDT – חומר רעיל המשמש לריסוס חרקים; בנזן, חומר המשמש להכנת חומרי הדברה ודלק, וחומרים רעילים נוספים כמו אמוניה, מטאנול ופנול.

     

    מעשן? צפה לבעיות זקפה

     

    צריכת ניקוטין לאורך זמן עשויה לגרום לשלל מחלות קשות, בהן מחלות לב וכלי-דם ומחלות סרטן שונות, כמו סרטן הריאות, הפה, הגרון, הוושט, הקיבה, הלבלב ושלפוחית השתן. בגברים הוא עלול לגרום לבעיות פוריות (כמו ספירת זרע נמוכה) ולקשיים בזקפה.

     

    לנשים מעשנות קשה יותר להרות והן סובלות יותר מאי סדירות במחזור ומהפסקה מוקדמת שלו. נשים מעשנות שמשתמשות בגלולות למניעת הריון מסתכנות פי תשע בסיכון ללקות בהתקף לב לעומת נשים לא מעשנות.

     

    העישון פוגע בעור וגורם לקמטים, בעיקר בפנים, ולפגיעה בגמישות העור. הוא פוגע בחוש הריח והטעם, מזיק לשיניים ולחניכיים ומסייע לבריחת סידן מהעצמות.

     

    נתוני משרד הבריאות מגלים כי בשנים האחרונות בוחרים רבים, בעיקר צעירים, לעשן נרגילה במקום סיגריות. מחקר שערך המשרד לפני שלוש שנים גילה שכמעט מחצית מבני-הנוער היהודים בארץ התנסו בעישון נרגילה.

     

    אבל מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מגלים כי בעת עישון נרגילה נחשף המעשן לכל אותם חומרים מסוכנים הנמצאים בטבק, בהם פחמן חד-חמצני, ניקוטין, עיטרן וכן חומרים מסרטנים נוספים כגון בנזופירן, ארסן, כרומיום ועופרת.

     

    לא מרגיעות ולא מרזות

     

    לרגל היום הבינלאומי ללא עישון מפריך משרד הבריאות מספר מיתוסים שנקשרו לעישון. הראשון בהם הוא שהסיגריה מרגיעה.

     

    לא רק שהיא אינה מרגיעה, גורסים במשרד, הניקוטין הוא חומר מעורר, ולכן הוא גורם בדיוק לפעולה ההפוכה. ההסבר לאפקט "המרגיע" של הסיגריה: בגלל האפקט הממכר של העישון מתקשים המעשנים להתרחק מהסיגריה וחווים השתוקקות גופנית עזה אליה, ש"נרגעת" עם הצתת הסיגריה הבאה.

     

    מיתוס נוסף הוא שהסיגריה מסייעת לרזות. חלק מהמעשנים, כך גורסים במשרד הבריאות, רזים וחלקם לא. במחקר גדול שנעשה בארה"ב והקיף 4,000 צעירים נבדק הקשר בין עישון למשקל הגוף לאורך מספר שנים, תוך השוואה בין קבוצת המעשנים ללא מעשנים. לאחר שבע שנים נצפתה עלייה זהה במשקל הגוף, הן בקרב המעשנים והן בקרב הלא מעשנים.

     

    מיתוס נוסף: עשן הסיגריות אינו משמעותי למי שמתגורר בעיר ונחשף לזיהום אוויר משמעותי. גם זה אינו נכון: הזיהום שנשאף מתוך הסיגריה לתוך הריאות הוא פי 100 יותר קטלני מזיהום האוויר, שלא לדבר על החיבור בין השניים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רויטרס
    מדבירי חרקים. זה מה שאתם מעשנים
    צילום: רויטרס
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים