שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם

    גובה הארנונה? ראש העיר יקבע מהכלא

    ישראל אמנם שיחררה מאות אסירים אבל השאירה מאחור את מי שרבים קיוו שישתחרר - ראש העירייה החדש של קלקיליה. בראיון ל-ynet הוא מספר על המעצר המינהלי המתארך, על התוכניות לעתיד, וכן, גם על גביית הארנונה. מנגד, יש גם מי שהשתחרר וחוזר לבית עצוב במרכז מחנה הפליטים

    398 אסירים פלסטינים שיחררה אתמול (ה') ישראל. אבל רבים אחרים נותרו מאחור, כלואים ומאוכזבים. השייח וג'יה קוואס הוא אחד מהם. לפני פחות מחודש נבחר קוואס לראשות עיריית קלקיליה בראש רשימת החמאס. הרשימה גרפה את כל 15 המושבים בעירייה. הצלחה מסחררת.

     

    קוואס, אסיר מנהלי מזה 34 חודשים, נעצר לאחר שהואשם בהיותו סכנה לביטחון האזור. ללא כתב אישום, ללא סעיפים מוגדרים. מעצר מינהלי עם חומר סודי המוגש לשופט בית המשפט המחוזי מדי שלושה חודשים. לאחר שביום ראשון השבוע נודע לו בכלא עופר כי יועבר לנגב, שם ירוכזו כל האסירים שאמורים להשתחרר, רבים קיוו כי קוואס יהיה בין המשוחררים. היום התקווה נמוגה.

     

    בסוף החודש אמור קוואס לצאת לחופשי אלא אם יוחלט בשנית להאריך את מעצרו. "בכלא עופר הודיעו לנו, שלושים ושישה אסירים, להתכונן למעבר לנגב כדי להשתחרר. תשעה מתוכנו היו מנהליים ביניהם אני. הגענו לנגב להתכונן לשחרור אבל ביום שני אמרו לנו שלא משחררים את המנהליים. שהשם שלנו לא ברשימה".

     

    מה התחושה כשבדקה האחרונה השחרור מתעכב?

     

    "קודם כל הכל בידי אללה ותודה לאל. זו גם לא הפעם הראשונה שהישראלים עושים את זה לאסירים - ברגע האחרון מחליטים להותיר אותם במאסר. אבל למרות זאת, התחושה קשה על הזלזול באדם בכבודו וברגשותיו. זהו ניסיון להרוס את המוראל ואת הרוח שלנו, של המשפחות ושל העם הפלסטיני. אבל שוב פעם, הכל בידי אללה ותודה לאל".

     

    תודה לאל. אבל אין ספק שזו אכזבה קשה

     

    "אין ספק. נכון שכל שחרור הוא משמח אבל המצב יישאר בעינו ככל שסוגיית שחרור האסירים תמשיך להיות תלויה רק בכוונות של הישראלים ובשום קריטריונים משמעותיים אנושיים ורציניים. בכוונות הישראליות אין שום דבר חיובי שמעיד על רצון לתת תקווה פוליטית. אסירים במצב קשה, חולים, אסירות נשים, קטינים, אסירים בעלי תקופות מאסר ממושכות - אלה לא שוחררו בגלל הסירוב הישראלי להפחית את סבלו של העם הפלסטיני. וכך 8,000 משפחות פלסטיניות נשארות במצב קשה של תסכול וכעס בגלל מדיניות ישראל".

     

    מאז החודש שעבר מתפקד קוואס מהכלא כראש עיריית קלקיליה והוא ממתין בכיליון עיניים לשחרורו כדי ליישם את המצע שהתחייב אליו. "בינתיים המשימה של ניהול העירייה מוטלת על כתפיו של ממלא המקום שלי, שמבצע את העבודה. אני מעודכן במה שקורה אבל זה לא דומה למצב של מעקב מקרוב אחר העניינים", הוא מספר.

     

    קוואס אומר כי ביום השחרור תוכניתו היא לבצע את שלוש נקודות המצע העיקריות שהקנו לרשימתו את הניצחון המוחץ בבחירות: האחת, שיפור המצב הפנימי במוסדות העירייה, שיפור תנאיהם של העובדים וארגון של איגוד שיגן על זכויותיהם. השנייה היא חיזוק הקשר עם הציבור באמצעות ועדי שכונות נבחרים והשלישית - תוכנית פיתוח חברתית-כלכלית של תשתיות, שתביא עמה שיפור בתנאי החיים והשירותים לאוכלוסייה. אבל כל זה יצריך, לדבריו, את הגברת גביית הארנונה. "נעשה הכל שהאנשים ישלמו מתוך הרגשה טובה, אבל אין מה לעשות. לא פשוט לשלם ויש גם כאלה שלא אוהבים לשלם. אם אלה, לצערי, נצטרך לפנות לערכאות משפטיות".

     

    ראש עירייה שתומך באיגוד מקצועי לעובדים. זה לא פתח לכאב ראש?

     

    "בעיריית קלקיליה יש 300-350 עובדים. חשוב שהעובדים האלה יעבדו כשהם יודעים שיש מי שדואג לזכויותהם ולתנאים שלהם. זה מביא רק טוב לעיר ולשירותים שניתנים לציבור. נכון שאיגוד זה כאב ראש אבל עדיף שיהיה כאב ראש עם ועד של 11 עובדים ולא כאב ראש עם מאות עובדים ממורמרים. מי שלא דואג לזכויות העובדים שלו הוא לא אדם ישר".

     

    בתקופה האחרונה חזרו ערביי ישראל, בעיקר מאזור המשולש ויפו, לשווקים ולחנויות בקלקיליה. אבל היהודים, תושבי השרון, לא שוטפים עוד את העיר כמו בתקופה שקדמה לאינתיפאדה. האם יוכלו היהודים לחזור לעיר כשבראשה עומד איש חמאס?

     

    "העניין תלוי במצב הפוליטי ולא תלוי בנו או בקלקיליה. זה תלוי במשא ומתן בין הרשות לבין ישראל. זה גם תלוי בשאלה אם תשתחרר קלקיליה מהכלא שסובב אותה מארבעת הכיוונים ובשיפור המצב הכללי. אבל מה שברור הוא שאין לנו שום מסר או מחשבה של אלימות כלפי אף אחד, למרות התקופה האחרונה שבה נכפה על עמנו להגן על עצמו".

     

    למרות היותו איש חמאס קוואס מצטייר כראש עיר פרגמטי, הפועל למען רווחת העיר ותושביה גם מבין הסורגים. "נעשה הכל לשיפור המצב, גם אם הדבר ידרוש שיתוף פעולה עם הגורמים המוסמכים בישראל כדי להביא לשיפור בשירותים הניתנים לאוכלוסייה", הוא מודה.

     

    חוזר לבית עצוב

     

    ויש גם מי שהשתחרר מן הכלא. מוחמד עקל, בן 23, שב הביתה אל מחנה הפליטים בלאטה שליד שכם. אבל בביתו לא היתה הרבה שמחה. את הבית מצא עקל בלי שני אחיו הצעירים. אחמד שנהרג מאש צה"ל לפני תשעה חודשים וסאמר הצעיר שנפצע אנושות ונעצר לפני חודשיים. אביו של מוחמד נהרג באינתיפאדה הראשונה.

     

    עקל נעצר לפני כשנה וחצי ונידון לארבע שנות מאסר באשמת חברות בגדודי חללי אל-אקצה. בעודו בכלא ובדרכו לדיון בבית דין צבאי הוא פגש באחד האסירים

    שסיפר לו כי אחיו, אחמד, נהרג על ידי חיילי צה"ל שפשטו על המחנה. "חדשה קשה וכואבת, אבל ברוך השם הוא זכה להיות שאהיד", אומר מוחמד.

     

    חודשים ספורים אחרי כך, לפני כחודשיים, הגיע לאוזניו השמועה כי אחיו הצעיר, סאמר, נעצר. "זה קורה בצורה אכזרית", הוא מספר. "אנשים סיפרו שהוא נעצר, נכבל בידיו".

     

    "חזרתי לבית עצוב. לא היתה בו שום שמחה רק בכי", הוא אומר. "אני יורד מהאוטובוס והולך אל בית הקברות, לקבר של אחמד, ובוכה. חוזר הביתה ורואה את הבית שומם ועצוב. אמא ושלושה ילדים קטנים ורק בכי". על שיקום או עתיד הוא מתקשה לחשוב. "המחשבה עכשיו היא רק איך לעבוד ולפרנס את שלושת הקטנים ואת אחותי הסטודנטית. לאחר המעצר של אחי סאמר חשבה לעזוב את הלימודים. המחשבות על העתיד שלי - אין להן מקום עכשיו. מה שלא יהיה, כמה שיצליח השיקום - אם יצליח - החיים לא יהיו אותו הדבר בלי אחמד, בלי סאמר ובלי אבא. השמחה לא תשוב לעולם".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לטובת התושבים. מוכן אפילו לשת"פ עם ישראל. קוואס
    מומלצים