שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    שבוע הספר: מה להכניס לשקית?

    והשנה, שימו לב, הספרים כבדים מתמיד: "הידיד הקטן" של דונה טארט, 750 עמודים של דיקנס, 1967 על-פי תום שגב, החדש לילדים של נירה הראל, מקבץ מהברווז של דודו גבע ועוד ספרים מומלצים לשבוע הספר. לא יהיה קל

    • ולפתיחה: ספרי פרוזה

     

    "הידיד הקטן", דונה טארט, מאנגלית: חגי ברקת, הוצאת כנרת-זמורה-ביתן.

     

    אני מסתכנת ומהמרת כי הספר הזה יהפוך מהר מאוד לקלאסיקה. דונה טארט ("ההיסטוריה הסודית") רוקמת בספרה השני את סיפורה של משפחה דרומית ממיסיסיפי שהאירוע המכונן של

    חייהם הוא אירוע מותו של הילד רובין, אחיהן של הרייט ואליסון, הבן של שארלוט שהופכת לאמא לא מתפקדת עבור בנותיה שנשארו בחיים, ושל דיקסון שנוטש את משפחתו בשל רצונו בחיים נורמאליים בלי כל הטרגדיה המתישה הזאת. מסביב רוחשת המשפחה המורחבת והססגונית: אידי הסבתא, הדודות, אחיותיה של אידי, וכמובן, שכנה אחת מרושעת.

     

    הרייט, אחותו של רובין, ילדה מוזנחת למדי - "שלא היתה יפה ולא מתוקה" - יוצאת עם חברה הטוב ביותר הילי למסע אפל לגילוי החידה מי רצח את רובין.

     

    "מונה בארץ המובטחת", גיש ג'ן, מאנגלית: יעל ענבר, הוצאת ינשוף.

     

    מונה צ'אנג, נערה אמריקאית מתבגרת ממוצא סיני, קוראת לסינים "היהודים החדשים", משום שהם לדבריה "קבוצת מיעוט לדוגמה והצלחה אמריקאית גדולה". מונה עוברת עם הוריה בסוף שנות השישים לבית חדש בסקארסהיל ניו יורק, לשכונה שרבים מתושביה הם יהודים עשירים, וכך מתוודעת לעולם היהדות האמריקאית, ומכירה לנו את העולם הסיני של משפחתה.

     

    מדובר בספר מקסים, אירוני, ומשעשע להפליא על התרבות האמריקאית, הגזענות האמריקאית, הפרוורים האמריקאיים והכסף האמריקאי, ובסופרת מופלאה עם אצבע קלה על הדק השנינות, הציניות וההומור.

     

    "ובאתי על החתום", אורית שחם גובר, הוצאת כתר.

     

    בספרה השני של שחם גובר (קדם לו הספר "איפה היית בשישה באוקטובר") פורשת הגיבורה אסתי את סיפור משפחתה. גם במשפחה הזו ישנו סוד אפל שלא מדברים בו עשרות שנים, ומשום שמדובר במשפחה של ניצולי שואה, הרי שממילא לא מדברים על העבר. בסאגה משפחתית מרתקת ומוכרת כל כך, מתאספים הניצים בני אותה משפחה לרגל פתיחת צוואתו של ארנסט בודנהיימר, שתחשוף סודות אפלים ומורכבים.

     

    שחם גובר מתארת באופן מכמיר לב ילדות בצל אמא ניצולת שואה, אבא נוכח נפקד שהיה קאפו ודוד ארנסט כמובן, שהיה עשיר ותרבותי כל כך, וסירב להיפרד מהחלום של גרמניה שלו: "הנאציזם הוא תקלה תרבותית...אי אפשר להאשים בו את מכלול התרבות הגרמנית האצילה, זו שעומדת בבסיס ההגות האירופית... גרמניה היא קצת יותר מאשר מה שהביאו עליה הנאצים. גרמניה שלי היתה תמצית המודרניות, העילית של אירופה, שמתפרנסת ממוח ולא משרירים".

      

    "חייבים לדבר על קווין", ליונל שרייבר, הוצאת סאגה

     

    קווין, בנה של אווה, מבצע בבית ספרו טבח המוני. האם הוא נולד פסיכופת או שגם לה יש אשמה בפשעיו? הספר מגיש מונולוג מצמרר של אישה שכותבת לבעלה, אבא של קווין, תוך שהיא מגוללת את מערכת היחסים שלהם ומתארת את בית הגידול של קווין וחושפת את פשעה הגדול ביותר כאישה וכאם: סירובה העיקש לציית לטאבו שאומר שאמא צריכה לאהוב את בנה בכל מקרה.

     

    "אמהות, ללא ספק זו מדינה זרה", אומרת אווה ומחליטה להביא ילד לעולם, משום שחייה חוזרים על עצמם והיא רוצה ריגוש חדש. במבט לאחור היא תוהה לגבי ההחלטה הזאת: "מדוע סיכנו הכל כמו מהמר כפייתי? מדוע השלכנו את יהבנו על ההחלטה להביא ילד לעולם?...ידעתי מלכתחילה שאני נמנית עם אותן נשים שעלולות להתחרט אפילו על קיומו של דבר מה בלתי הפיך, כמו הזולת". ספר אמיץ שבוחן את מיתוס האמהות האוהבת בכל מחיר באופן מטריד ומטלטל.

     

    "ניקולאס ניקלבי", צ'רלס דיקנס, תרגמה: עירית לינור, הוצאת אחוזת בית.

     

    יצירת המופת של דיקנס כעת בתרגום חדש ורענן של עירית לינור, שטוענת בהקדמה ש"דיקנס לא כתב קלאסיקה, הוא כתב בידור". ניקלבי זה, כצפוי אצל דיקנס, מתייתם מאביו ונאלץ לצאת לעבוד לפרנסתו. ביחד עם אחותו קייט הוא יוצא למסע ייסורים, הכולל כמה וכמה נבלים מוחלטים, ששומה עליו לפגוש ולהתמודד עמם.

     

    מדובר ביותר מ-700 עמודים שעליהם טרחה בגבורה לינור, וללא ספק תרגמה, למרות דבריה, קלאסיקה לכל דבר.

      

    "מיקסי גריל", יזהר הר-לב, הוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד.

     

    סיפור חייהם הריקים והרקובים של נתי פיין, פירסומאי מצליח, ואשתו מיקה, דוגמנית לשעבר. יזהר הר-לב מגולל בפראות ובאכזריות את סיפורו של עולם ציני שעסוק במכירת דימויים, עד שבסופו של דבר מיטשטש ההבדל בין המציאות לבין הפרסומות הגרנדיוזיות שהוא מייצר. עולם שאין בו אפשרות לגאולה אלא שצריך להחריבו מן היסוד, כך לפי הר-לב.

     

    הר-לב מתאר לא רק את עולם הפרסום ההזוי והבזוי, אלא גם את הפיכתה של אישה לאמא בדרך הקשה ביותר - והרי זהו הסוד השמור ביותר של האמהות, שללא ספק הגיע השעה להפסיק ללחוש אותו בגינות ציבוריות ולומר אותו בקול. למרות הקשיים והייסורים, רק מיקה ההזוייה והעילגת, שנלחמת בקור הפנימי שלה, שמנסה להיות אמא לילד החדש שלה שהרס לה את הפיגורה, היא היחידה שיש לה סיכוי לגאולה.

     

    "דיו חיוור" מאת הרלן קובן, מאנגלית: ירון פריד, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד.

     

    הרלן קובן (מחבר רבי המכר "הנעלמים" ו"ההזדמנות האחרונה") כמו מחזיק מצלמה ביד בעת שהוא מצלם, א-הם, סליחה, כותב את ספריו. כמיטב מסורת המצלמה התזזיתית על הכתף של השנים האחרונות, אין רגע אחד של שקט גם בספרו החדש "דיו חיוור".

     

    קובן בהחלט יודע להחזיק את הצופים מרותקים אל מסך הספר. הכל מהיר, שנון, אמריקאי, פרוורי במובן האפל של הפרוורים. "דיו חיוור" הוא שם הלהיט של להקת ג'ימי X, שהתפרקה בנסיבות טרגיות בעת שהופעה שלה נגמרה באסון, שכלל 18 הרוגים, וזכה לשם "הטבח בבוסטון". 15 שנה לאחר מכן, בעלה של גרייס לוסון, ניצולה מאותו אירוע, נעלם. הסודות האפלים מתחילים לצוץ. קובן לא מניח לקוראים שלו לנשום, הוא מפתיע ללא הרף, יש לו חוש קצב מצוין ואין ספק שמדובר בלהיט בקרב חובבי הז'אנר.

     

    "ערבושית", אליסיה אריאן, תרגמה מאנגלית: עפרה אביגד, הוצאת עברית.

     

    סיפורה של ג'זירה בת ה-13, שאמא שלה נטשה אותה לטובת החבר שלה שחשק בג'זירה ובכך גזר אותה לגלות אצל אביה הרודן, שלא מניח לה להתבגר בשקט. את נעוריה מקשטת נוקשות ואלימות מצידו, בעוד היא מנסה נואשות לקבל חום וחיבה ממישהו סביבה, גם אם מדובר בשכן שאונס אותה בסופו של דבר.

     

    ג'זירה לא מבינה את הגבולות ואת מקומה בעולם, משום שמיקומה במשפחה שלה הוא כל כך נמוך ודומה שהיא חסרת חשיבות, ועל כן הזולת יכול לנהוג בה כרצונו. מדובר בספר נוגע ללב ואפילו משעשע לפרקים, למרות הקשיים והאכזריות שהוא מיטיב לתאר.

     

    "פוליטיקה", אדם תירלוול, מאנגלית: עופר שור, הוצאת "מחברות לספרות".

     

    "פוליטיקה" הוא ספרו הראשון של אדם תירלוול יליד 1978, שנחשב להבטחה בשמי הספרות הבריטית החדשה. סיפור אהבתם המשולשת של משה, ננה ואנג'לי הוא רק רובד אחד בספר השמח, המדליק והמומלץ הזה.

     

    מלבד תיאור משולש האוהבים, דן המספר בקולו המיוחד במין אוראלי ואנאלי, במילן קונדרה ובמלכה האם באותו טון רציני כביכול, של מי שבוחן את העולם דרך עדשות של דור שלא ממש נותר לו במה להאמין, ולכן לפעמים אין לו ברירה אלא להמציא: "זה לא נראה סביר שהמלכה האם היתה נרקומנית נימפומנית. אבל משה צדק כששקל את זה. תמיד חשוב לדמיין את חיי העשירים והמפורסמים. זה תרגול מצוין בנדיבות. זה מפתח את האמפתיה". צודק.

     

    "שוש", רונית ידעיה, הוצאת כתר.

     

    ספור יחסיה של שוש בן גד החתיכה עם בתה, בעלה ושאר הסביבה, הוא גם סיפורה של הישראליות החדשה, השבעה, המרוצה מעצמה. בתה של שוש מתארת באכזריות ובבהירות את חייהם המושחתים והריקים של אמה ושל בעלה מאיר בדירת הפאר שלהם בגבעת אנדרומדה ביפו. אמה, שבזה לבתה השמנה שלא עמדה בתקן של היפים והעשירים, לא עומדת בחיים שהיא רקחה לעצמה ויום אחד היא קופצת מהקומה ה-18 של מלון ניו-יורקי.

     

    ספרה של ידעיה מטלטל למדי, גם מבחינה נדל"נית: כנראה שאחרי הקריאה בו תעדיפו שלא לרכוש דירה בגבעת אנדרומדה, או בכל מקום יוקרתי אחר של העשירון העליון הדמיוני, שאליו, מספרים לנו, אנחנו צריכים לשאוף.

       

    "פשר המעשים – א.הרואיקה", יותם ראובני, הוצאת נמרוד

     

    'פשר המעשים' הוא רומן בן שבעה כרכים שהירואיקה הוא הראשון שבהם (ועוד יבואו היפנוטיקה, אקוסטיקה, מיסטיקה, ארוטיקה, נרקוטיקה, ואופטיקה). הרומן מתאר את קורותיה של קבוצת מהגרים מרומניה וממרוקו, לפני שבאו לישראל ולאחר מכן. הסיפור מתפרש על פני תקופה של מאה שנה כשבכל כרך המספר עובר לשולחן אחר בחתונה.

     

    בהרואיקה מובא סיפורם של היושבים ליד השולחן הראשון: ז'ני קפטיין גיבורים, שהייתה קצינת גיבורים ותפקידה היה להעניק לכל מקבל אות גבורה ולילה בלתי נשכח בלשכה מיוחדת בקריה בתל-אביב; התעשיין והמהפנט יוסף טייכמן, שרצח את אחיינו כששלח אותו לטבוע במיכל התערובת במפעל הארגזים של המשפחה; יוסי שמחון, שנשאר משותק לכל חייו לאחר שבנעוריו נפל ממרפסת חדר המדרגות כשרצה לראות מה המספר עושה עם נער אחר בדירה, ועוד. את הספר ניתן יהיה להשיג בדוכן המו"לים העצמאיים בשבוע הספר. בכלל, מומלץ לבקר בדוכן הזה, משום שההוצאות העצמאיות לא תמיד מצטיינות ביחסי ציבור, אבל בהחלט יש להן מה להציע.

      

    • ילדים

     

    יש להודות שבחירת ספרים לילדנו מעלה את השאלה עד כמה אנחנו צריכים לסבול בשבילם. אין ספק שיש ספרים שלהקריא אותם זה סבל צרוף, ואולי זאת הסיבה לכך שיש הורים שמלמדים את ילדיהם לקרוא כבר בגיל שלוש. על כן בחרתי בספרים שאני אוהבת להקריא, משום שזהו הקריטריון הראשון מבחינתי. נדמה לי שמספיק הקרבתי. הילדה עצמה גם אהבה אותם, וזוהי נקודה אולי משנית, אבל לא פחות חשובה.

      

    "מי הפך את המטבח", עדנה קרמר, איורים: לנה רבנקו, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

     

    סיפורו המקסים של עכברון שקם משנתו בשבת בבוקר בעוד הוריו שקועים בשינה ו"מארגן מחדש" את המטבח. הוריו כועסים, אולם לא יכולים להתעלם מהצאצא רב ההמצאה שלהם.

     

    שני ילדים בני חמש ושש שהקראתי להם אמרו "אוי" וגם "ואוו" לנוכח ההרס במטבח, שהם מכירים היטב ממסעות ההרס שלהם עצמם, וכמובן מאוד נהנו מהקתרזיס ומהסליחה של אמא ואבא.

     

    "חולד והגוזל", מרג'ורי ניומן, אייר: פטריק בנסון, מאנגלית: אירית ארב, הוצאת מעריב.

     

    ספר בריטי למדי על חולד שרוצה לגדל גוזל של ציפור בכלוב. הוא אוהב את הגוזל, ועל כן מחזיק אותו כלוא ולא נותן לו לעוף. סבא של חולד יבוא לעזרת הוריו המיואשים של חולד, וילמד אותו בלי מילים ובלי דידקטיות על אהבה וחופש.

     

    הציורים בספר מקסימים ועושים חשק לצלול פנימה, ואפילו החיה הדוחה הזאת, החולד, נראית לפתע חביבה למדי.

     

    "אוליביה והבובה שנעלמה", כתב וציר : איאן פלקונר, מאנגלית: יעל מולצ'דסקי, הוצאת מחברות לספרות.

     

    הבובה שאוליביה החזרזירה הכי אוהבת נעלמה. היא מחפשת בכל מקום, מתחת לספה, מתחת לשטיח, מתחת לחתול (!), עד שב"לילה אפל וסוער, כשאוליביה ניגנה בפסנתר, היא שמעה קול נורא".

     

    סיפור שאותי הפחיד מעט, עם איורים מאיימים לעיתים אך נוגעים ללב. הייתי צריכה להקריא אותו פעמיים ברצף, לבקשת הקהל.

     

    "מתי זה מחר", נירה הראל, אייר: מישל קישקה, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

     

    אמא של מאיה נוסעת לירושלים, כי יש לה שם עבודה חשובה. מאיה שואלת את אמא שלה אם היא מוכרחה לנסוע. התשובה היא כן. ומתי תחזרי, מקשה מאיה. מחר, אומרת אמא. מתי זה מחר? מתעקשת מאיה. ונשארת עם אבא שלה יום ולילה, שבהם היא עוסקת בגעגוע שלה לאמא ובניסיון להבין מתי זה מחר.

     

    ספר מקסים שמעבר לניסיונו להסביר מתי זה מחר, מציג אמהות שנוסעות לעבודה חשובה ואבא שנשאר לשמור על הילדים. שלא לדבר על האיורים של מישל קישקה שבהם אבא ואמא נראים, ובכן, כמונו - לא בדיוק סגורים על עצמם ולא מי-יודע-מה מסודרים.

      

    • עיון

     

    "1967 – והארץ שינתה פניה", תום שגב, הוצאת כתר.

     

    סיפורה של שנת 1967 – אחת השנים הגורליות במדינת ישראל. חמש שנות מחקר של שגב ונבירה בארכיונים הולידו ספר עם פרטים שלא פורסמו עד כה (וחלקם גם לא יפורסמו, לאחר שהצנזורה דרשה משגב לצנזר פה ושם).

     

    שנת 67' הגורלית כל-כך והמצב הנפשי של הישראלים הם לא סתם חלק מההיסטוריה, אלא משפיעים עלינו עדיין ונישאים על גבנו כמשא כבד שאין אנו מצליחים להשתחרר ממנו. שגב מסביר על מה ולמה, ובימים טרופים אלה של התנתקות צפוייה וכבישים בוערים, מעניין להיווכח באופן היהיר למדי, נטול התבונה ובעיקר החרדתי שבו הכל התחיל.

      

    "הרהורים על מאה רבת מכאוב", רוברט קונקווסט, מאנגלית: יניב פרקש, הוצאת דביר.

     

    סיפורן של האידיאולוגיות המטורפות ששלטו במאה העשרים רוויות האסונות. קונקווסט בוחן בין השאר מושגים כגון "לאומיות", "מרכסיזם", "וקומוניזם" כשורשי הרע. לטענתו, ההיסטוריה מלמדת אותנו לקחים ששומה עלינו ללמוד, כדי לא

    לחזור על מכאוביה של המאה העשרים ההרסנית כל-כך.

     

    ישנם בני אדם, הוא כותב, בעלי מזג מהפכני, שבעבורם שפיכות דמים היא טבעית. פושקין הבין את הסכנות הטמונות בכך: "אלה בקרבנו המתכננים מהפכות בלתי אפשריות הם גברים צעירים שאינם מכירים את עמנו, או גברים אכזריים אשר מייחסים חשיבות מועטה לצווארם שלהם, וחשיבות מועטה עוד יותר לצוואריהם של אחרים".

     

    "סטלין", אדוורד רדזינסקי, הוצאת מעריב.

     

    ביוגרפיה חדשה מאת ההיסטוריון והמחזאי הרוסי אדוורד רדזינסקי, מבוססת על ארכיוני המדינה והק.ג.ב, שנחשפו לאחרונה, ובה גילויים חדשים על חייו של הדיקטטור הגדול של המאה העשרים. האם חוסל סטלין על ידי עוזרו הקרוב, וראש השירותים החשאיים, בריה, כחלק מקשר שנועד למנוע מלחמת עולם שלישית שתכנן הרודן הרוסי? האם ידע לנין שסטלין פועל לפני המהפכה כסוכן סמוי עבור משטרת הצאר? האם תכנן בערוב ימיו, לגרש מיליוני יהודים מכל רחבי רוסיה לסיביר?

     

    אדוורד רדזינסקי הוא היסטוריון ומחזאי רוסי מהשורה הראשונה, ו"סטלין" בהתאם הוא ללא ספק מלאכת מחשבת של היסטוריון וסופר מוכשר.

       

    "זרקאלו – יצירה רוסית עכשווית בשיח הישראלי", בעריכת אירינה ורובל-גולובקינה וניר ברעם, הוצאת עם עובד

     

    "זרקאלו" (ראי) הוא כתב עת בולט ברוסיה שמפרסם ארבעה גליונות בשנה, מתוכו נבחרו ותורגמו באסופה זו קטעים שרלוונטיים לחיים במרחב הישראלי. הספר מציע פרוזה רוסית חדשה וקלאסית, דיונים על ההוויה הישראלית יהודית, ביקורת אמנות ומסה על תל-אביב, והכל בניחוח רוסי אוונגרדי.

     

    הרוסים החיים בינינו, כפי שכותב ניר ברעם בהקדמה, "נעים כצללים, קולם לא נשמע, את כתביהם איננו מכירים...". זוהי הזדמנות מצוינת לשמוע את מה שיש להם להגיד.

      

    • ספרים לבורגנים

      

    "חיים עם ספרים", מיכל יפת, הוצאת אחוזת בית.

     

    מיכל יפת משוחחת עם 29 אוהבי ספר, בהם אילנה דיין, רותו מודן, הלית ישורון, אידה פינק, שמעון אדף ועוד. הספר הזה הוא מתנה מצויינת למישהו שאוהב לקרוא, אבל לא יודעים במה לבחור ולא רוצים להסתכן. ובכן, במקום לקרוא ספר, הוא יוכל לקרוא על אנשים שאוהבים לקרוא. הספר מלווה גם בצילומים של דני שניאור

     של הספריות המכובדות.

     

    הספרייה שאני הכי הזדהיתי איתה היא הספרייה של רותו מודן, עם הברדק שלה ועם העובדה שהספרים מונחים בערבוביה לצד האלכוהול.

     

    "גבינות", רן בוק, הוצאת כתר.

     

    מדובר בספר שמכיל לקסיקון גבינות, רשימת מחלבות בוטיק בישראל ומתכונים, שלובים אלה באלה בחן רב ומגרה. אולם לאחר דבריו של עוזי לנדאו בשעתו על האליטות הישנות, השמאלנים אוכלי הגבינות והיין, אני מניחה שיהיו אנשים שיהיה זה מביך בעבורם להחזיק את הספר הזה בפומבי ביד. אני דווקא מכירה כמה אנשים ששום גבינה מסריחה לא תביך אותם, שהמילה אינטלקטואל היא לא ממש מילה גסה עבורם, וגבינות זה לא משהו שעושה להם יסורי מצפון.

     

    אם הבחירה היא בין עוזי לנדאו לבין גבינות מסריחות, לא בלי היסוס אני בוחרת בגבינות.

      

    • ואחרון ולא פחות חשוב: "שתיקת הברווז", דודו גבע, הוצאת כתר.

     

    שתיקתו של ברווז בהחלט רועמת. מקבץ מזעקותיו ותלונותיו של הברווז של דודו גבע מהשנים האחרונות, בטרם נשחט.

     

    דודו גבע הלך לעולמו בפברואר, והספר הברווזי הזה הוא מתנתו לאוהביו משכבר הימים, שללא ספק מגעגעים אליו, וגם לאלה שלא ידעו את "יוסף". הקומיקס של גבע גדוש בסאטירה ומחאה חברתית, והספר הזה בהחלט יכול להחשב כספר היסטוריה שיכול להשלים את התמונה של כל טקסט שמבקש לבחון את הישראליות. 

     

    • כל האירועים, כל הפעילויות - באתר שבוע הספר העברי.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עטיפת הספר
    "הידיד הקטן". מסע אפל
    עטיפת הספר
    צילום: עמית שאבי
    דודו גבע. מתנה לאוהביו
    צילום: עמית שאבי
    "ניקולאס ניקלבי". קלאסיקה למרות הכל
    עטיפת הספר
    עטיפת הספר
    "ערבושית". נוגע ללב
    עטיפת הספר
    עטיפת הספר
    "פוליטיקה". שמח
    עטיפת הספר
    לאתר ההטבות
    מומלצים