שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פרפר, פרפר, פרח ביי
    יש משהו אירוני בזה שדווקא תחת הארובות של תחנת הכוח של חדרה חי הפרפר הנדיר כחליל הגליל. אבל זה בסדר, את האירוניה ואת מושבת הפרפרים היחידה מסוגה תחסל כנראה שכונה חדשה. מפרפרים בין החיים והמוות
    מזל שהיה איתי עוז ריטנר, חובב פרפרים מקצועי. אחרת, הייתי משוכנע שלא מצאתי את כחליל הגליל, כי לא ידעתי לחפש.

     

    "זה בכל השטח פה", הוא אומר כשאנחנו מגיעים, מחווה על שדה קוצים אפור, ומוסיף "אין נקודה אחת שבה הוא נמצא". ולי - אם יורשה לי שמץ ארספואטיקה לרגע - רק עוברת בראש מחשבה מפחידה שהנה אני שולח את הקוראים לטייל בשדה עם כלום. מזל, אני חושב, שחוות חפציבה על בתיה המשומרים, פינת החי ומי נחל
    חדרה (שאינם מסריחים עוד!), נמצאת בסמוך. למען ההגינות יש לציין שמבעוד יום הוא התריע שאין מה ללכת לטייל שם. זהו שיש. בכל מקום יש. בעיקר אם מתעניינים בחרקים.

     

    יש משהו אירוני בזה שדווקא כאן, תחת הארובות של תחנת הכוח של חדרה, נמצא פרפר נדיר. פרפרים, צורת חיים עדינה שכמותם, הם אחד המדדים הרגישים למצב הסביבה, ובין היתר לזיהום האוויר. ככלל, נוכחות פרפרים בסביבה מעידה על קיום מערכת אקולוגית בריאה. אנחנו צריכים להיות מודאגים מכך שחברי אגודת חובבי הפרפרים מעריכים כי כעשרה מבין 140 מיני הפרפרים החיים בישראל נמצאים בסכנת הכחדה - ולא רק בגלל שלחובבים יהיה פחות מה לקטלג.

     

    הזיהום בכלל וזיהום האוויר בפרט הם לא הגורמים היחידים שמשפיעים על הפרפרים בסביבה. גם הרס בתי הגידול כתוצאה מבנייה (כאן ראוי להזכיר את חוצה ישראל וכחליל הקדד, וכן את נמפית הקוציץ, הנדיר בפרפרי ישראל, שחי בטרשי צפת המתכסחים להם לאטם). גם את שינויי האקלים ניתן לראות על מיני פרפרים: אלו חיים בין קווי גובה מסויימים, ועקב ההתחממות מטפסים במעלה המדרונות בהם הם חיים, מעידים על הצרה הממשמשת ובאה עלינו. בינתיים ממשמשת ובאה הצרה עליהם בדמות שתי תוכניות לבניית אלפי יחידות דיור בכניסה הצפונית לחדרה. פונקט בשטח היחיד בארץ בו חי הפרפר הנדיר.

     

    הגודל כן קובע

     

    כחליל הגליל הוא שם של פרפר לא מרשים במיוחד, במיוחד אם מקבלים את הקביעה שבעניינים האלה הגודל דווקא כן קובע: זה הכחלחל דווקא די קטן, משהו כמו סנטימטר וחצי. בתמונות הוא מאוד יפה. קוראים לו ככה משום שהאוכלוסייה היחידה שהייתה ידועה בארץ נמצאה במורדות המירון. ריטנר יודע לספר כי היא לא נמצאת שם יותר, וגם כי דבר קיומה של האוכלוסיה הנוספת של כחליל הגליל בארץ, נודע רק לפני קצת יותר מעשור, במקרה. הוא מספר כי חזר מטיול עם חבר בצפון, ובדרך חזרה הם עצרו באיזור חדרה. רק משהגיעו הביתה עם הפרפרים שאספו נתחוור להם שגילו את הפרפר הגלילי בחולות חפציבה. חשוב לו שנזכיר את שמו של החבר שלכד כאן את הפרפר הראשון

    מהמין הזה, גיא יחזקאל. לא יהיה מפתיע לגלות שהם לא היו היחידים שגילו שהפרפר מתקיים גם כאן - ולא סיפרו על כך. הם שמרו על המקום בסוד, מחשש שיגיעו אליו סקרנים ואספני פרפרים אשר 'יאספו' את הפרפרים.

     

    תחום איסוף הפרפרים, כך נדמה, הוא תחום תחרותי משהו, ומעורב בו גם לא מעט כסף. מחירן של כל מיני קרצוצוית מגנוביות, בעיקר אם הן נדירות (וכך גם מחירי הפרפרים), מגיע למאות דולרים לפרט. אבל הפרופורציות משתנות אם משווים את זה לנדל"ן. זו כנראה הסיבה לכך שעיריית חדרה לא מקיימת את הבטחתה כי באזור המחיה של הפרפר שבשטח העיר לא תהיה בנייה.

     

    הקיץ כבר כאן. ובמבט ראשון, מלבד העצים ירוקי העד, הכל צהבהב קוצים. הרותם המגוייד כבר אינו מדיף ניחוחות פריחה לבנה אלא עמוס לעיייפה בקונכיות שבלולים, העשב שצמח בחול יבש זה מכבר, ורק שלוש הארובות הצומחות בין העצים של חוות חפציבה הסמוכה מנסות להתנגד למראהו הסתמי של המקום. למותר לציין את פסולת הבניין בכל עבר. 

     

    "כחליל!" מצביע ריטנר על משהו לבנבן שמפרפר לו מעל לאחד הצמחים, אבל זה לא כחליל הגליל. הוא יודע איזה כחליל זה. לא סתם כתוב לו על האוטו 'איש הפרפרים'. בנוסף לעובדה שהוא מצוייד ברשת
    פרפרים (נטולת מקל, שלא נחשוב שנשלפה מהקריקטורות של חובבי הטבע) הוא קולט אותם ופולט את שמותיהם באותה טבעיות בה אנו מזהים כלי רכב ברחוב: זה אופנוע, זו משאית. "זה לא פרפר", הוא מצביע על פרפר חום מנוקד לבן, "זו הספרית". אומר ורוכן לצלם אותה מקרוב. אני משתגע מזה שהיא לא בורחת מפניו, והוא מסביר שעכשיו היא ניזונה ושתיכף היא עפה. הנה עוד אגדה מתנפצת: רוב הפרפרים דווקא כן אוכלים. אמנם לטוואי המשי שמגדלים הילדים אין מערכת עיכול, ופעילות הפרפר הזה כל כולה רבייה והעמדת צאצאים, אבל לא כל הפרפרים רק מתפרפרים. אה, ופרפרים פעילים בבוקר. בשנים בהם הייתי אני פרפר הייתי פעיל בעיקר בלילה, אבל ככה זה.

     

    עולם ומלואו

     

    פתאום השטח האפור נהיה מעניין וצבעוני. כל המעופפיה - פרפרים, חיפושיות, חגבים - עולם ומלואו. לא סתם עולם החרקים תופס מקום של כבוד בתעשיית המעשיות לילדים. אין לכם סביבה של פעוט ללא חיות בד מרובות רגליים כנפיים ומחושים. אומרים שלשכונה שמתוכננת פה יתנו את השם הציני 'שכונת הפרפרים'. 

     

    לפתע עולה בדעתי שאולי הם באמת חושבים שהפרפרים יהיו שם גם אחרי שיקימו פה חתיכת עיר. שלבי ההתפתחות של הכחליל שלא מצאנו (זו כבר סוף העונה שלו) קשורים במין מסויים של נמלה (לבובית ירושלמית, אם זה
    משנה). הזחלים שמתפתחים בתוך קן הנמלים, מפרישים חומר מתוק אותו הן אוכלות, ובתמורה שומרות עליהם הנמלים מפני טורפים. פרוטקשן. רק שכשהפרפר בוקע, מסביר ריטנר, הוא צריך לברוח מהר מהקן, מפני הנמלים.

     

    מפתיע כל פעם לגלות עד כמה טיול הוא דבר מוטה מטרה. רק כשהוא נוסע ואני נשאר שם קצת, פתאום אני רואה גם פרחים וציפורים ושומע מטוסי קרב. בינתיים העיניים והלב תרים אחר החרקים.

     

    בסוף הסיבוב, אולי 20 מטר מהאוטו, אני מפנה את תשומת לבו לעוד איזה מעופף. 'חיפושית' הוא אומר, ומדלג אחריה לקוצים. את הגלילי ההוא אמנם לא מצאנו, אבל הנה, לא נסענו לשווא, מצאנו חיפושית שאין לו באתר האינטרנט. ריטנר מתגאה בקטלוג שיש בו משהו כמו שלוש מאות חיפושיות. "בכל הספרים שיש בעברית על חיפושיות יש, אולי, 70 מינים", הוא מסביר את מקור הגאווה. בשביל חיפושית חדשה לאוסף הוא היה נוסע גם עד אילת, לא רק עד חדרה. ואולי נסענו לשווא. אולי ועדת התכנון שמתכנסת היום (ה') אחר הצהרים, תחליט כי ועדת התכנון המחוזית לא תדון בכלל בתוכניות, ויתנו לפרפרים לחיות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הקיץ כבר כאן. איקליפטוס עם ארובה
    צילום: גילי סופר
    גילה ולא סיפר. עוז ריטנר
    צילום: גילי סופר
    מומלצים