שלי יותר גדול

"שלי יותר גדול. שלי הכי גדול. לי יש כזה, ולי יש אחר". הכל טוב ויפה, אבל השאלה היא מה אתה הולך לעשות עם זה. לעיתים, במפגשים שונים וגם סתם בשיחות אקראיות, יוצא לי לדבר עם חובבי יין על אוספי הבקבוקים שלהם. זה בדרך כלל מתחיל במשפט כמו "אין לי כבר מקום במקרר," או "יש לך רעיון איזה מקרר הכי כדאי לקנות ל- 250 בקבוקים? אני חושב שכבר אין לי ברירה".

בתור מישהו שמחזיק את אוסף היין שלו מתחת למדרגות, ואת ששת הבקבוקים הבאמת טובים (לפני כמה שבועות הוצאתי משם סלקטד משנת 98') אצל ההורים שלו במחסן, אני לא יודע אם להתקנא בבעלי האוספים או לא. אני די מקנא, כי בכל זאת, אתם יודעים, לחלק מהם יש באמת כמה יינות לא רעים בכלל. עם אלה אני מקפיד לשמור על יחסים מצוינים, בתקווה שכשיבוא הזמן לפתוח את מה שיש להם שם, הם יזכרו אותי. בינתיים זה עובד לא רע, והלוח שלי מלא עד שנת 2007 (נשארו עוד כמה תאריכים בודדים לחברים טובים במיוחד).

אחד ממקררי היינות – למעשה המרתפים – שנפתחו ותכולתם נמכרה לאחרונה, היה המרתף של פרנסואה מיטראן. אני מניח שיש כמה שעוד זוכרים אותו בארץ, אבל רק לשם תזכורת, הרי שהוא היה נשיאה של הרפובליקה במשך שנים רבות. בצרפת היה נערץ על רבים ושנוא על רבים לא פחות, והשאיר אחריו, כמו צרפתי אמיתי, מאהבת ובת בלתי חוקית. אשתו של מיטראן, דניאל, היא זאת שאירגנה את המכירה הפומבית של מרתף היינות שלו, וזאת לא היתה הפעם הראשונה שהיא מוכרת משהו מהעזבון שלו.

מיטראן האלמנה הודיעה שהסיבה שהיא מוכרת את המרתף היא שיש צורך בחדר בו נמצאים הבקבוקים, לשמש כחדר עבודה. כאשר נפתח המרתף והועבר להערכתם של אנשי המקצוע, התגלה שהסטוק לא מי יודע מה מרשים. אז נכון, היו שם כמה מציאות – דלמן אחד משנת 1865 (735 דולר), אסופה של כמה יינות גרמניים (180 דולר) ומאגנום של סוטרן שאטו ד'איקם 1986 (600 דולר) – אבל ככלל, זה לא היה מה שכולם ציפו לו. לא מהפריזדנט דה לה רפובליק, בכל אופן.

חרושת השמועות, ההערכות וההשערות התחילה לחרוש. האם היה הפרזידנט אספן כל כך לא מרשים של יין צרפתי (בכל זאת, היו שם 11 בקבוקי יין גרמני, יש לזכור)? האם הסתפק במרתף היינות של האליזה? האם דניאל – שמאלנית שכמותה - היא זו ששתתה את החלקים המעניינים של האוסף, והשאירה, כנקמה מתוקה, את הבקבוקים שהשאירה? התעלומה גדולה. הטענה שלי היא שמה שמיטראן, שאגב באמת לא היה שתיין גדול, השאיר אחריו הוא היין שהוא לא שתה, ואולי מה שחשב שהוא הפחות שווה. היו לו כנראה תוכניות על השאטו ד'איקם שהוא לא הצליח לממש, ואולי על בקבוק הדלמן, אבל כמו צרפתי אמיתי, את המחשבה על לשתות את היין הגרמני הוא לא יכול לסבול.

בכל אופן, האוסף נמכר עבור משהו כמו 17,000 דולר - לא פחות מכפול ממה שהוערך – ואני מניח שהאלמנה יכולה היתה להרשות לעצמה לערוך סיבוב קניות יפה באיקאה, לריהוט חדר העבודה. אם מיטראן, שמת אגב ב- 95', כחצי שנה לאחר שהוחלף על ידי שיראק, אכן שתה את היין הטוב יותר, הרי שהוא קיים את המטרה שלה מיועד היה המרתף שלו: הוא נהנה מהיינות שאסף.

עולם חדש

בענייני יינות חדשים, נהיה הפעם נאמנים לסוציאליזם ולשמאל. "עוֹלָם יָשָן עָדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִיבָה", אומר ההמנון ההוא, והנה לכן שני יינות עולם חדש חביבים.

רוזמונט אסטייט, היקב האוסטרלי שזכה ללא מעט פרסים והערכה בין לאומית, מציג תוויות חדשות של היינות שלו, וזאת הזדמנות חביבה להזכיר שלושה מהם, ברמת מחיר של 60 – 80 שקל לבקבוק. באופן כללי, אלה הם יינות חביבים, שנמכרים בחול ברמות מחיר בינוניות ומטה (יבואני רוזמונט לארץ – קבוצת יינות ישראל-צרפת).

מי שקצת מצוי במה שקורה בתעשיית היין והמשקאות האוסטרלית, יודע שלאחר תקופה ארוכה מאוד של התלבטויות כאלה ואחרות, רכשה קבוצת פוסטר'ס (כן, אלה מהבירה), את סאות'קורפ, בעלי הבית של רוזמונט, שאותם קנו במשהו כמו מיליארד וחצי דולר לא הרבה זמן קודם. כדאי לראות מה שקורה שם, כי זה עשוי ללמדמה יקרה בעתיד גם בארץ, ובודאי שהולך להשפיע על מחירי היין האוסטרלי.

עם הרכישה של סאות'קורפ, פוסטר'ס הולכים לשלוט על הרבה מאוד שטחים של גפנים באוסטרליה. מה שמהווה מתכון להצלחה בייצור יין זול. אני לא אתפלא אם נראה כאן מלחמת מחירים קטנה, עם הרבה מאוד יין אוסטרלי ברמות מחיר נמוכות (ובטיב לא מוגדר). הבעיה של פוסטר'ס תהיה בדיוק עם יקבים כמו רוזמונט, שמייצרים יין ברמות מחיר בינוניות. יין כזה עולה לייצר כמעט כמו יין פרימיום. הרווח עליו, כמובן, קטן יותר. עם הקניה, לפוסטר'ס יהיו משהו כמו 20 יקבי מחירי-ביניים כאלה, שלא כולם מי יודע מה רווחיים, והשאלה היא מי יהיה זה שיסגר. שמועות שונות אומרות שמאוד יכול להיות ששמות כמו לינדמנ'ס ורוזמונט נמצאים על הכוונת.

במאמר מוסגר, אזכיר שבוצע בארץ מהלך דומה לזה שבוצע באוסטרליה (בסדרי גודל אחרים, כמובן). טמפו – יצרני הבירה – קנו את יקבי ברקן. באוסטרליה, השילוב של יין זול – מה שפוסטר'ס תוכל לייצר עכשיו אם תרצה – עם טכניקות שיווק ומכירות של בירה – הוא מתכון מחץ. הרבה מאוד אנשים עשויים לעבור מבירה ליין – מגמה שכבר מורגשת, אבל באופן פרדוקסלי, בעידוד של יצרני הבירה. מה יחשבו על האופציה הזאת מנהלי חברות הבירה, שם וכאן, וכמה ששים הם יהיו לשתף פעולה אפילו בתוך המערכת, ישאר לראות. בינתיים, המודל של אנשי אלכוהול שנכנסים לעסקי היין (IBBLS – תבור) מצליח למדי. ולעניינים החשובים באמת:

• רוזמונט סמיון שרדונה 2004 - צרוף אוסטרלי משהו. יין מאוד חביב, צבע זהוב ירקרק. אף הדרים ודבש וטעמי מלון שמקורם בשרדונה עם מעט הדרים שמקורם בסמיון. סיומת נעימה, בינונית. 12.5% אלכוהול. מחיר מומלץ לצרכן: 59 שקל.
  

• רוזמונט שיראז קברנה 2004 - יין צעיר בעל צבע סגול כהה. אף מאוד טיפוסי לקברנה סוביניון, רק הרבה יותר מתון. בפה היין נוטה יותר לשיראז – מתובל במידה. נחמד, רך, ללא עץ, צריך קרור קל לפני השתיה. 13.5% אלכוהול, מחיר מומלץ לצרכן: 59 שקל. יתאים מאוד לפסטות וגם למאכלי בשר לא מתובלים מאוד.
  

• רוזמונט שיראז 2003 - חלק מהיין עבר תסיסה במיכלים פתוחים (נוהג מוכר ושגרתי באוסטרליה), מה שרוזמונט אומרים שהקנה לו אופי רך ו"שזיפי" יותר, וחלקו הותסס במיכלי נירוסטה, בשיטות המודרניות הנהוגות יותר, לקבלת יותר צבע ואופי מתובל. שני המרכיבים הלאה שודכו זה לזה ויושנו כחצי שנה בחביות אמריקאיות. התוצאה היא יין בעל צבע שזיפים סגולים ואף צעיר. עדיין שיראז, ללא ספק, מפולפל - אבל לא תוקפני, ויתאים גם למי שלא אוהבים את התיבוליות העזה של הזן הזה. טאנינים רכים וסיומת בינונית. 14% אלכוהול. מחיר מומלץ לצרכן: 75 שקל.
  

IBBLS הם היבואנים של משקאות חריפים כמו סמירנוף, ג'וני ווקר וכו', וגם משווקים את יינות יקב תבור. במהלך השבוע הקרוב הם יוצאים במבצע BOB, שמשמעותו בהולנדית היא "נהג מודע ופיכח". למה בהולנדית? כיון שהולנד יובא לארץ המבצע הזה, ששם זכה להצלחה ואף נדד למקומות אחרים. בניגוד למצב בישראל, בהולנד המהלך הינו רגולטורי, ונתמך על ידי המועצה ההולנדית למניעת תאונות. IBBLS החליטו לקדם את הנושא באופן עצמאי ובשיתוף פעולה עם בעלי הברים/פאבים, לאחר שלפי מה שהם מסרו, פניה שלהם לגורמים כמו עמותת "אור ירוק", כלל לא נענתה.

בפאבים ובבארים שישתתפו במבצע יקבל אחד מאורחים בכל שולחן מדבקה. בתמורה להבטחה שלא ישתה אלכוהול באותו ערב, תזכה אותו המדבקה בשני קוקטיילים מושקעים אך לא כהילים על בסיס מונין. ה- BOB של אותו ערב לא יחוייב כמובן בתשלום עבור הקוקטיילים. חברת IBBLS מצידה תדאג לספק למקומות הבילוי אשר יירתמו לפרוייקט, שני בקבוקי מונין חינם בכל חודש וכן מתכוני קוקטילים רלוונטיים, אביזרי נראות למלצרים ולבליינים והדרכות לצוות המלצרים והברמנים.

"אם שותים לא נוהגים", אמר מבצע ההסברה הישראלי לפני כמה שנים. אמר והסתיים, והיום הוא מסתכם בתשדירי שרות בגלגל"צ שנראים יותר כמו יוזמה של התחנה. רעיון ה- BOB אולי לא נשמע חדש, אבל הוא פה, הוא אופנתי והוא מבורך. מקומות בילוי שונים כמו לדוגמא המרפי'ז בגלילות, שגם הוא מעודד את הנהג שאינו שותה, יוזמים מהלכים פרטיים. חבל רק שבהעדר תמיכה ממשלתית מאורגנת במהלכים האלה, הם לא מגיעים למימוש מלוא הפוטנציאל שלהם.

BOB – פיילוט ב- 15 פאבים ובארים ברחבי הארץ. הרשימה המלאה של מקומות הבילוי – בשבוע הבא ובפורום "יין ואלכוהול" שלנו.