חופש

כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

מפיל ועד שרוך נעל

איפה מתחילים טיול בתאילנד (בהרים בצפון), לאן נוסעים בשביל להתפנן (לאיים בדרום), מה מה כבר אפשר לעשות שם עם הילדים (כמעט הכל), איזה דברים כדאי לקנות (הכל) ועם איזו שאלה חוזרים הביתה (למה בכלל חזרנו?). מדריך לטיול משפחתי בממלכת סיאם

דוד רגב, בנגקוקפורסם: 01.07.05 , 08:38

החלום היה ידוע מראש: משפחה אחת, חוף מוזהב עם ים טורקיז, עצי קוקוס שופעי פירות, מקדשים מצופים בזהב, נזירים לבושים בכתום, שייקים מכל הפירות שיש בעולם, טיולי פילים בתוך שמורות טבע קסומות.

מצויידים בחלום הזה התחלנו לתכנן את הטיול המשפחתי שלנו בתאילנד. אנחנו זה אבא, אמא, ילדה שעוד מעט חוגגת בת

מצווה ואחות קטנה בת שמונה וחצי. השאלה המרכזית שליוותה אותנו היתה איך חוזרים שלמים ושפויים מטיול משפחתי כזה (אחרי הטיול היא התחלפה בשאלה למה בכלל לחזור מטיול בתאילנד).

טיול עם ילדים בתאילנד בכל זאת מחייב הכנה נפשית: לשכוח את כל התוכניות להליכה יד ביד על החוף לכיוון השקיעה, ומצד שני לזנוח את רעיונות הזימה לבקר ברובע הפאט-פונג, הסדום ועמורה של בנגקוק. הלו, זה טיול עם הילדים.

המלצה ראשונה: לתכנן כמה שיותר

הטיול לתאילנד צריך להתחיל שבועות ארוכים לפני שעולים לטיסה. יש המון מפות, ספרים ואתרי אינטרנט שבהם ניתן להיעזר כדי לתכנן את אופי הפעילות יום אחרי יום. כך אפשר להתאים את הפעילויות לכל בני המשפחה ולמנוע משברים בזמן אמת.

נושא מרכזי הוא בחירת סוג התחבורה בין האזורים השונים. אפשר לנסוע ברכבות או באוטובוסים, אבל במחיר לא נורא גבוה אפשר להשתדרג לטיסות פנימיות וכך לחסוך המון זמן (ילדים עד גיל 12 משלמים חצי מחיר). גם הזמנת כרטיסי טיסה וחדרים במלון מראש, דרך האינטנרט, אפשרית - אבל לא הכרחית.

מה לקחת? תשכחו ממזוודות עמוסות בבגדים, כאלה לשעות הבוקר, לקפה של אחר הצהריים, לארוחת הערב ועוד משהו אם יהיה קריר. מזוודה אחת בלבד לשבועיים, לכל המשפחה - זה מה שצריך. נשמע מופרך? לא לדאוג, את כל השאר קונים שם, ובזול. כל השאר זה סנדלים, חולצות טריקו וכמה זוגות מכנסיים קצרים. לא צריך יותר בשביל הטיול.

בריאות? אנחנו התחסנו נגד צהבת לפני הנסיעה, אם כי זה לא חובה.

יאללה, טסים. המינוס היחיד בטיול כזה הוא הטיסה היקרה - סביב ה-1,000 דולר לראש. מצד שני, העלויות השוטפות במדינה עצמה נמוכות במיוחד, כך שכל העסק מתקזז. אנחנו לקחנו 1,000 דולר במזומן לימים הראשונים ולתדהמתנו הכסף הזה הספיק כמעט עד סוף הטיול.

התחלה רגועה

תאילנד היא ארץ גדולה ומדהימה שיש בה הכל מכל: טבע הררי מדהים, יערות

ונהרות, איים חלומיים, ערים רוחשות וכפרים שכוחי אל, שווקים מדהימים, ארמונות פאר ומקדשים, מופעי בידור, קניונים חדישים ונוצצים, ליידי בויס, אתרי שעשועים לילדים ואפילו סניפים של חב"ד. ה-כ-ל. אם זה הביקור הראשון שלכם במדינה, מומלץ לעשות את המסלול המשולש: צפון תאילנד, אי בדרום ובנגקוק לקינוח.

בחרנו להתחיל בצ'אנג מאי, בירת הצפון. בנגקוק עלולה להיות רועשת ומלוכלכת מדי בשביל הימים שאחרי הנחיתה ואילו צ'אנג מאי מתאימה מאוד להסתגלות משפחתית הדרגתית.

העיר הזאת שוכנת למרגלות הרים ירוקי-עד שבהם מקדשים מדהימים ביופיים ושמורות טבע נדירות. צ'אנג מאי היא גם בסיס יציאה לטיולים בצפון תאילנד: טיולי רכיבה על פילים בחוות הפזורות מסביב לעיר, סיורים בחוות פרחים, קופים ונחשים, גיחות למפעלים לייצור מטריות, מוצרי עץ, עור או משי. מכאן אפשר לצאת לטרקים בני יומיים עד שלושה בצפון, לטיולי ג'יפים, לסיור במעיינות חמים ואפילו להתנסות בקפיצת בנג'י.

אפשרויות הלינה מגוונות: מלון או גסט-האוס ראוי יתאימו בהחלט למשפחה, כל עוד הם נמצאים במרכז העיר, בין בזאר הלילה לעיר העתיקה. המקומות הטובים באמת נמצאים ליד הטאפה גייט - השער הראשי לעיר העתיקה.

צ'אנג מאי (160 אלף תושבים) מאוד פתוחה ואוהדת לתיירים. אחת החוויות הפופולריות למשפחות היא סיור במונית בין מפעלים שמייצרים סחורות מקומיות בעבודות יד: שמשיות צבעוניות, כדים מצוירים, צעיפי משי (משלב הפקעות ועד המוצר הסופי).

העלייה לדואי-סו-טפ, ההר הגבוה באזור, היא חובה של ממש. הנסיעה לשם קצרה יחסית, בתוך יערות עד ירוקים-ירוקים. במעלה ההר נמצא מקדש שמשקיף על העיר, אחד החשובים במדינה, שבו אפשר לצפות בטקסי פולחן.

אטרקציה אחרת היא טיול באזור בן יום אחד או לפרק זמן ארוך בהרבה. הטיול החד-יומי כולל מדריך צמוד דובר אנגלית שמלווה את התיירים בחוות פילים, בשיט רפסודות מבמבוק, בחוות סחלבים וחוות נחשים. טיול כזה, לארבעה אנשים, עולה כ-3,000 באט (פחות או יותר 330 שקלים).

בעיר נעימה כמו צ'אנג מאי גם אין בעיה להתפצל בין עוד יציאה לשטח לבין

חוויה עירונית כמו קורס בישול תאילנדי (70 שקל), למי שרוצה ליהנות מהטעמים המקומיים גם בבית.

הלילות של צ'אנג מאי הם משהו אחר לגמרי, אבל לא פחות מקסים. בבזאר הלילה הזול תמצאו אלפי סוגים של כל מה שעולה על דעתכם: מוצרי עץ, תיקים, בגדים, נעליים, שעונים, ציורים. השוק גדול וצפוף, אבל נעים להסתובב בו.

בימי ראשון פועל ליד הטאפה גייט שוק סוף השבוע, שהוא אפילו זול יותר מהשוק הרגיל. גם מי שחושש לעתידו הכלכלי כשהוא שולח את ילדיו לקניון עם כרטיס אשראי, יכול כאן בקלות להקציב לילדים ארנק שעלה שני שקלים ובתוכו תקציב ענק של 100 באט (11 שקלים). עד סוף היום הם לא יצליחו לחסל את ההקצבה הזאת ובתוך כך גם ילמדו להתמקח ולעשות עסקים.

הרגליים כואבות מרוב הליכה? תמורת 25 שקלים תקבל כל המשפחה מסאז' של חצי שעה ברגליים ממש בלב השוק.

בצ'אנג מאי פגשנו את אלונה גולן-סדן, מדריכה ותיקה בחברת "נתור" שמתמחה בין היתר בטיולים וטיולי ילדים בתאילנד (ובאירופה). במשך שנתיים היא התגוררה בצ'אנג מאי עם בן זוגה לחיים ומכאן יצאה ללוות קבוצות מטיילים. ההמלצות שלה שידרגו טיולים ובילויים לא מעטים שלנו במדינה.

מים טורקיז

אחרי ארבעה ימים של טיולים בצפון הקריר יחסית הגיע הזמן לחלק הטרופי של הטיול. המטרה היתה ברורה: ים, בריכה, שייקים, והרבה הרבה שמש. היעד: קו-סמוי. זהו אחד האיים המתויירים ביותר בתאילנד, אבל יופיו עדיין לא נפגם. חופי הרחצה כאן עדיין כמו באגדות, עם חול לבן, מים טורקיז, עצי קוקוס ובתי מלון מרהיבים. יש פה את כל צורכי התייר הישראלי - כספומט, המבורגר ופיצה, שווקים (יקרים יחסית), סניף חב"ד עם אוכל כשר ולמי שמפחד להתנתק גם עיתונים מהארץ.

קו-סמוי לא נפגע מגלי הצונאמי ובחוף שבו היינו אפשר להסתדר בכיף בהליכה רגלית. חלק מהחופים עלולים להיות צפופים בעיניכם, אז נסו אחרים (יש מספיק לכולם). תמורת כ-70 שקלים (אחרי התמקחות), שהיא די הכרחית במדינה הזאת( אפשר לצאת לטיול של יום שלם עם נהג צמוד בין כל אתרי התיירות באי, כולל כמה מקדשים יפים, מפלי מים ושמורות טבע נדירות.

אם חשוב למי מבני המשפחה הקשר עם הארץ, באזור האיים קל מאד ליצור

קשר מחודש עם המשפחה והחברים דרך האינטרנט. המסנג'ר והאיי-סי-קיו יחברו בין הילדים לחבריהם בישראל, יאפשרו להם להתעדכן ברכילות האחרונה ובעיקר לגלות שהם לא מפסידים שום דבר. החיבור לאינטרנט זול מאוד - שקלים בודדים.

את הקניות השוטפות של חטיפים, שתייה וצרכים דחופים אחרים ביצענו ברשת המרכולים "סבן אילבן": יש שם הכל, כולל קפה קר וגרביים. מי צריך יותר.

המלצה: לא להזמין מלון מהארץ. נוח מאד להגיע לאי, לקחת מונית לאזור שבו מחליטים מראש ללון, לעבור בין בתי המלון, לבחון חדרים ולבחור לפי הפנטזיה והכיס.

קומת הסלולרים

אחרי המנוחה באי מגיע הבום הגדול - בנגקוק. עיר ענקית, מדהימה, מסעירה, מסריחה, יפה, מכוערת, עמוסה כל טוב, טעימה, דוחה, מושכת. הכל ביחד. העיר (8 מיליון תושבים לפחות) זרועה גורדי שחקים וקניונים מודרניים לצד דוכני אוכל מהבילים ואוויר מזוהם מפיח. בהתחלה זה קשה, אבל אחרי כמה שעות מתמכרים לעיר ומתרגלים להרגשה של סרדין בקופסה. כשהולכים עם ילדים הצפיפות והדוחק ממש מפחידים, אז מציידים אותם בארנקים עם קצת כסף וכרטיסי ביקור של המלון שבו מתגוררים, כולל מספרי הסלולר של ההורים.

גם כאן צריך לחלק את הזמן בין האטרקציות התיירותיות: ארמון המלך, המקדשים ועוד אתרים שפזורים ללא סדר ברחבי הכרך, ומנגד אטרקציית הקופה הרושמת - הקניות. ההיצע של העיר הזאת אינסופי. בשווקים יש תיקים, שעוני יד מכל מין וסוג, בגדים ממיטב המותגים, נעליים ומוצרים אלקטרוניים במחירי ריצפה. גן העדן האלקטרוני הוא קניון "אמ-בי-קיי", שבו בכל קומה נמכר מוצר אלקטרוני אחר - ממצלמות דרך מחשבים ועד טלפונים סלולרים.

יש שווקים שפועלים ביום (פארטונה) ויש שווקים של לילה (איזור הוורלד טרייד סנטר והסילום, שאולי נמצא קצת קרוב מדי לרובע הפעילות המינית).

בנגקוק היא לא רק חוויה מזרח-אסיאתית. לונה פארק "עולם החלומות", מרחק נסיעה של כחצי שעה מהעיר, כולל מתקנים מלהיבים, הצגת אקשן הוליוודית וסיור באתרי סיפורים מהסרטים. המחיר, כולל הסעה הלוך ושוב, כניסה לכל המתקנים וארוחת צהרים, הוא כ-100 שקלים לאדם.

מומלץ להסתובב ברחובות בנגקוק עם מונית, בה תקבלו את המחיר הנמוך ביותר לארבעה נוסעים. כשנכנסים למונית יש לבקש מיטר - הפעלת מונה. לא כל הנהגים מוכנים לכך, אז אל תתעצלו, ותרו על המונית וחכו לבאה. העיר צפופה ופקוקה רוב הזמן, אבל המונה צמוד למרחק בקילומטרים ולא לזמן, כך שכל שנותר הוא להתאזר בסבלנות. מחיר נסיעה מקצה אחד של העיר הענקית לקצה השני יכול להסתכם ב-10 שקלים לכל המשפחה, לא יותר.

נסיעות ברכבת התחתית או באוטובוס - יקרות יותר. לא מומלץ לחבור לטוק-טוק, בגלל זיהום האוויר, אלא אם כן מדובר בנסיעה ממש קצרה. מצד שני חובה לנסוע לפחות פעם אחת ברכבת העילית של בנגקוק, הסקיי טריין, שמרחפת בין גורדי השחקים.

מה אוכלים ושותים, איך מתקשרים ואיפה מכבסים

אוכל: אורז, אטריות וחריף. הרבה חריף. התאילנדים אוכלים בדוכני הרחוב, שכל אחד מהם מתמחה בסוג אוכל אחר (כולל חגבים ומקקים). אפשר לאכול במסעדות עממיות, בתנאי שהן נקיות (חשוב לוודא שהאוכל לא חריף מדי). יש גם סניפים של מזללות בינלאומיות לפיצה או המבורגר. המלצה: בקרו בדוכני הפירות האקזוטיים. יחתכו לכם, ישימו בשקית, ויש לכם ארוחה טרייה ובריאה שתחזיק אתכם לכמה שעות. אל תתבייתו רק על האבטיח, אפילו לגויאבה שם יש טעם אחר.

שתייה: חם בתאילנד. חובה לשתות הרבה ולהקפיד שגם הילדים יעשו את זה. אסור לשתות מי ברז, אבל התחליפים זולים וטעימים. מים מינרלים, מיצי פירות ושייקים (לא מהעולם הזה) אפשר לקנות בכל דוכן, בשקל. גם לצחצח שיניים מומלץ במים מינרלים.