שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    פאשיזם כחול-לבן
    ירון לונדון וחבריו לשמאל הקיצוני מסיתים ומדביקים ליריביהם הפוליטיים את התואר פשיסטים. מוטב שיסתכלו בראי

    "הפאשיזם", מסביר מילון אבן-שושן, "הוא משטר של דיקטטורה, המשעבד את המוני העם והפך לנושא דגל הריאקציה, הגזענות והאנטישמיות בעולם". אין בהגדרה רמז לימין או לשמאל. נכון שבאירופה של שנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת, היה המושג חופף למשטרים הימניים הקיצוניים והגרועים ביותר. אבל אין חפיפה הכרחית בין ימין לפאשיזם. השמאל הקיצוני בישראל - דוגמת ירון לונדון ומאמרו כאן - נוטה להסית נגד יריביו הפוליטיים ולהטיח בהם את האשמה כאילו הם פאשיסטים. מעולם לא בחן שמאל זה את עצמו. אילו עשה כן היה מגלה, שהמייצגים הברורים ביותר של פאשיזם בישראל הם דווקא הגורמים המיליטנטיים מקרבו.

     

    אילו היו ירון לונדון ומרעיו נוטלים קורה מבין עיניהם, בנקל היו מזהים את סימני ההיכר הפשיסטיים של ערפאת, חביבם המנוח: טיפוח לאומנות, טקסיות ורומנטיות הגובלות במשיחיות, כוחנות, סגידה למדים, הופעה קבועה עם מדים ונשק ועוד.

     

    השמאל הקיצוני נוהג להאשים את יריביו בגזענות, טרנספר והצמדת הכינויים "רוצח" ו"בוגד" למנהיגים נבחרים. אבל, מי אם לא אלה שרוממות זכויות האדם בגרונם - כל עוד אין מדובר ביהודים - דוגלים בגירוש יהודים מבתיהם בגלל היותם יהודים, ומי אם לא הנאורים בעיני עצמם הכניסו לשיח הישראלי את הכינוי "רוצח". צחוק הגורל: אותו כינוי הוצמד ב-1982 ליקירם העכשווי, ה"אתרוג", כל עוד הוא מבצע את מדיניותם.  

     

    פרופסור בנימין נויברגר מנה מאפיינים להתנהגות פאשיסטית ("הארץ", 23.12.93). דוגמאות אפשר למצוא דווקא בין מעשי השמאל ויקיריו: הצמדת הכינוי "רוצח" למנהיגים נבחרים, או "מתנחבלים" למתיישבים יהודים. לפי נויברגר, מי שמייחס כינוי כזה ליריבים פוליטיים "מתיר את דמם לפי מיטב המסורת הפאשיסטית"; הקריאה לייבוש יישובים יהודיים על יושביהם, כלומר טרנספר. נויברגר אומר ש"אין דבר אופייני יותר לברוטליות פאשיסטית מגירושו של עם"; הביטוי "להיכנס בהם", שמשמעותו קריאה לנהוג "בכוחנות ובאלימות בפוליטיקה הפנימית", גישה המיוחסת לניאו-פאשיסטים. ירון לונדון הצהיר כזכור שינהג בכוחנות ובאלימות בפוליטיקה הפנימית.

     

    אם זה היה בצרפת

     

    השמאל מגלה נכונות לאסור על יהודים באשר הם להתגורר או לנוע באזורים מסוימים בארץ. ללא ספק, היינו מתקוממים אילו היתה מופרחת בארץ זרה כלשהי, צרפת למשל, סיסמה שתאמר "לפנות את היהודים מאזורי X ו-Y, להחזיר את הביטחון לתושבי פריז". אבל, הרי מי שאומר "לפנות את ההתנחלויות, להחזיר את הביטחון" אומר למעשה - ומתכוון - לפנות את היהודים מאזורי יש"ע, להחזיר את הביטחון לתושבי תל-אביב. הסיסמה "אין ערבים, אין פיגועים" איננה יותר גזענית מאחותה "אין יהודים, אין פיגועים". רק היועץ המשפטי לממשלה גורס שקיים שוני ביניהן ועוצם את עיניו.

     

    הדרישה לפנות יהודים מבתיהם בארצם בגלל יהדותם גובלת לעתים קרובות בדה-לגיטימציה ואף בדה-הומניזציה, ומשמעותה - ברמות שונות - "רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות ... או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל ... השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני" (חוק העונשין, סעיף 144 א'). כיצד היינו מתייחסים לאיסור על יהודים בארץ זרה כלשהי לגור באזורים מסוימים רק בגלל יהדותם? האם איסור כזה ייחשב בכל העולם כאנטישמיות, ורק בארץ ישראל כקביל?

     

    צדק פרופ' נויברגר באומרו כי "הגיעה העת לפעול למיגור הפאשיזם במדינת ישראל". נכון, ויפה שעה אחת קודם, לפני שהדמוקרטורים למיניהם וה"אתרוג" יגרמו לטרנספר של מאות אלפי יהודים מבתיהם בארצם. על מכוניתי מתנוססים הדגל הכחול-לבן והסרטים הכתומים. אין סתירה ביניהם. שניהם מייצגים ומשלבים את הציונות האמיתית. כמוני נוהגים גם מאות אלפי חילונים בתוך "הקו הירוק". לא רק "מתנחלים דתיים ורבניהם" מתקוממים נגד הטרנספר.

     

    ד"ר רון בריימן, יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי

     

     

    ראו גם:

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים