מוזיאון תל אביב: כל ילד - להטוטן

אחת לשנה נהג סבי טוב הלב לארוב לקרקס. כשהגיעו הקרונות הצבעוניים וחצו את מסילת הרכבת בואכה רחובות, מיהר ורכש בחגיגיות צמד כרטיסים ב"מקומות טובים", והחל מתכונן לביקור השנתי בקרקס עם נכדתו המנומסת. זו, מצידה, סבלה מכל רגע, וגדלה להיות מתעבת קרקסים סדרתית. הקרקס, מאז ומתמיד, עשה לי רק דבר אחד: עצוב. עצוב על הנשמה.

עד שמגיעים לאולם התערוכה, הנמצא בקומה התחתונה של המוזיאון, כבר מדברים בלחש ופוסעים במתינות. גם הקרקס במוזיאון תל-אביב הוא קרקס מאופק, לא מזיע: כזה ששם דגש על התרבותי יותר מאשר על היצרי. וזה מצוין, לטעמנו.

התערוכה אינה גדולה, אבל ניכרים בה מחשבה רבה, עיצוב ביד אוהבת והקפדה על פרטים, וכשרק מוצג אחד מתוך כל התערוכה כולה נושא שלט של "לא פועל זמנית, איתכם הסליחה" אנחנו יודעים שמצבנו טוב. ההסברים הארוכים והאקדמיים-משהו על תולדות הקרקס השאירו אותי לבד מול הקיר. גם הנסיון הפתטי שלי "ללכת לפי הסדר" לא צלח.

האטרקציה ששבתה את לבו תוך רגע היתה, כצפוי, זירת ה"הליכה על חבל": זו למעשה קורת עץ צרה

שמתחתיה תמונה נעה של זירת קרקס במבט מלמעלה, בתוספת אפקטים של סאונד - מחיאות כפיים, מצילות תופים מלחיצות ועוד. מעידה מהקורה מודיעה לך על פסילה ומעודדת לנסות שוב תוך שניות ספורות. רעיון אדיר. עשרות פעמים הילך הקטינא על הקורה, מעד ונפל ושוב ניסה, עד שהצליח לחצות את המרחק בקלילות, בזרועות מונפות לצדדים ובחיוך-מנצחים גאה. טיפ להורים: למרות הפיתוי, אל תעמדו לצידם ותגערו "לך לאט, אל תמהר, תסתכל קדימה, קדימה אמרתי! לא למטה!". זה רק נראה קל. נסו להלך על הקורה בעצמכם, ורק אחר כך תתחזו למאמנים של נדיה קומנצ'י.  

"ואיפה טולוז לוטרק? הנה!!"

אילו זה היה תלוי רק בו, היינו מבלים עוד שלוש שעות באימונים על הקורה ובהחלפת פיאות על הבמה, תוך כדי נסיון להחזיק צלחת סינית בשיווי משקל. רעיון לא רע בכלל כשמבקשים להעביר כמה שעות. אבל לאט לאט החל חלל התערוכה להתמלא: אז מחאנו כפיים בהתלהבות לסבתא רבקה אחת, שבנסיון

ראשון – לעיניי נכדיה המשתאים - חצתה בחינניות את הקורה, וניסינו בכל זאת להתרשם מתמונות הממצאים הארכיאולוגים שמוכיחים שקרקסים היו בעולמנו, כנראה, מאז ומתמיד, והמשכנו הלאה.

בחנות המוזיאון גילינו שלהטוטי קרקס הם עניין יקר לקחת איתך הביתה, אז ויתרנו. ההישג הגדול ביותר של הביקור הוא שלמרות שנכחה בפינת התערוכה טלוויזיה – שהקרינה סרט קרקסי כלשהו – אפילו לא שקלנו לגשת לכיוונה.

יחי החופש הגדול. ורק חבל שסבא שלי לא בא איתנו יותר לקרקס.

לא פחות חשוב

משך הבילוי: כשעה, תלוי בשיתוף הפעולה של הילדים.

מתאים לגילאי: 3 ומעלה, אם כי בני 5 ומעלה יפיקו יותר מהתערוכה.

הדרכה: אין רשמית. השומרות במקום עזרו באדיבות ובחיוך.

שירותים: מרווחים, מתוחזקים ונוחים.

נגישות לנכים: טובה (מעלית עד לכניסה לתערוכה).

מזנון: יקר. (8 ש"ח לבקבוק מים, 10 ש"ח למיץ / שוקו).

צל ומזגן: בכל רחבי המוזיאון, והרבה.

חילוץ עצמות: בגן שסביב המוזיאון וברחבת הפסלים שבכניסה.

מלכודות מזומנים: רוכלים עם צעצועים צבעוניים ממש ביציאה מהמוזיאון.

מוזיאון תל אביב לאמנות, שד' שאול המלך 27, תל-אביב, טל': 6077020 - 03.

מחיר כניסה למוזיאון: 20 ש"ח לילד, 40 ש"ח למבוגר.

שעות הפעילות: א' - סגור; ב', ד', שבת - 16:00-10:00; ג', ה' - 10:00-22:00; ו' - 10:00-14:00.

במהלך חודש אוגוסט תתקיים בתערוכה סדנה בת 3 שעות לבוגרי כיתות א'-ד'. לתאריכים ופרטים: 03-6077020

קווי אוטובוס: 9, 18, 28, 70, 90, 111.

• עוד תיירות פנים: ביקור בפלנטריום
• עוד תיירות חוץ: בילוי בפארק המיים שפיים
• בפעם הבאה: ביקור במימדיון