רעננה צוננת מפתה

מוקדם מדי בבוקר, יום שישי. כמה דקות אחרי שצילום השער בכיכובם של מנחי "אקזיט" יוצא לדרך מתחילות הבעיות. שריי גבעתי, המנחה החדשה בצוות, מסרבת להצטלם בפרופיל. "כשאני עומדת ככה יש לי בטן", היא מתעקשת.

אבל לאף אחד מחבריה החדשים, כך נדמה, זה לא באמת מזיז. גם ככה יש להם הרבה על הראש: מלי לוי-גרשון מחלצת את קצוות שערותיה מדביקותו של הליפגלוס, עפר שכטר מנצל את ההפסקה הלא צפויה כדי להשלים דקות שינה אחרי לילה עמוס באלכוהול. שירי מימון, שהתבקשה לעמוד במרכז הספסל, עסוקה בעיקר בלא ליפול, ואסי עזר מעביר את הזמן בבדיחות. כשהצלם שב ומבקש ממנו להתקרב לכיוונה של מלי, הוא לא מתבלבל: "עוד צעד אחד ואנחנו עושים ילד ביחד".

רק מיכאל מושונוב הצעיר נראה כמו מישהו שעדיין מתקשה להבין איך דווקא הוא לכל הרוחות זה שנתקע עם בגד הים הצהוב הצמוד. "שריי, את הורסת", נשמעת צפירת הרגעה מכיוונה של הסטייליסטית, "גם בפרופיל וגם בכל צורה".

אבל גבעתי לא משתכנעת, אותה לא עשו באצבע, ועם כל הכבוד לכולם, היא יודעת שצילום בפרופיל עלול להחריב את הפנטזיה המושלמת שהיא מציעה. דקות ארוכות יעברו עד שתרגיש עם עצמה בנוח ותאמץ את גישתו של שכטר, שמצידו מברר "מתי כבר נוכל להיכנס לבריכה".

"מאמי, את מא-ממ-ת", ממשיכים מאמצי החיזוק, רגע לפני שכולנו מתבשלים סופית בשמש הקופחת. לא ברור מתי אימצה לעצמה גבעתי הטרייה ספקות בנושא המראה המצודד שלה. אולי כל זה היה נפתר אם מישהו היה טורח להעמיד מולה מראה ולגאול בכך את צוות הצילום מייסוריו. "במקצוע הזה תמיד צריך פידבקים", מסביר לי מאוחר יותר שכטר. "זאת בעיה, כי זה אף פעם לא מספיק. זה בור ללא תחתית. גם כשאומרים לך שאתה טוב, אתה כבר לא בטוח, כי אתה חושב: אם אמרו לי שאני טוב קודם, אז אולי עכשיו אני כבר לא טוב. זה סוג של מלכוד".

ומושונוב ג'וניור מסכם: "גם חתיכה זה בן אדם. כל בן אדם שנראה טוב, אני חושב שעדיין יש לו את השריטה שלו".

כמו מלכת הכיתה ביום שיער רע, כך מתגלים מנחי "אקזיט": חסרי ביטחון, נואשים לתשומת לב, צרכני מחמאות אובססיביים. זה נוגע ללב, באמת. אחרי חמש שעות במחיצתם הדבר היחיד שמתחשק לעשות זה לתת להם חיבוק גדול. מתברר שגם אלילי נוער פרובוקטיביים מכניסים את הבטן פנימה כשהם לא עסוקים בלחשוף את התחת.

כנראה שלא משנה כמה אתה מגניב - או כמה מגניב אתה מתאמץ להיות - בסופו של דבר תמיד תחכה לך בפינה השריטה הפרטית שלך עם חיוך גדול של ניצחון. "לי היו תסביכים קשים עם הגובה", נזכר שכטר. למזלו, הוא אומר, הוא נפטר מהם הרבה לפני שנכנס לתחום. "בבית ספר זה היה הכי נורא. זה הגיע עד למצב שלא עישנתי, רק בגלל שאמרו לי שזה עוצר את ההתפתחות והגובה. אפילו לא הייתי שותה. נאחזתי בסיפורים של אנשים שגבהו גם בגיל 20 ו-22. ואז חשבתי לעצמי שכל עוד שיש לי חצ'קונים זה כנראה אומר שאני עדיין בגיל ההתבגרות, כך שיש לי עוד זמן לגבוה. כשלא היו מכניסים אותי למועדונים, זה הכי פגע. לא מזמן הלכתי לאיזו מסיבה ועמד מישהו בכניסה, כנראה שלא זיהה אותי, ושאל אותי בן כמה אני. אז אמרתי לו שבן 24, אז הוא אמר: המסיבה מיועדת רק לבני 25 ומעלה. נפגעתי עד עמקי נשמתי. הרגשתי שוב בן 16".

וכאן בצילומים אתה מרגיש עם עצמך בנוח?

"בסך הכל אני חי עם הגוף שלי בשלום. היו תקופות שחייתי איתו עוד יותר בשלום. לפני 'טלנובלה בע"מ' סיימתי בדיוק את 'פיטר פן' והייתי בשיא כושרי הגופני, הייתי בנוי לתלפיות, כמה תלפיות שאני כבר יכול להיות. אבל אני מרגיש עם עצמי נוח. כמו לכולם גם לי יש קטעים מוזרים. אני למשל לא מוכן להצטלם כשהשיער שלי פרוע, זה עושה לי פנים שמנות. נו, מה אתה רוצה, כל אחד והדפיקות שלו".

גם את האולפן הכתום שדרגו ב"אקזיט" לווילה יוקרתית. אם לשפוט על פי התחושה בשטח, הרי שב"אקזיט" מתעקשים למכור תחושה של עסקים כרגיל. המעבר ל-HOT3, העובדה שהתוכנית מתקשה ליצור הד תקשורתי, ומעל הכל, נטישת המנחים - קודם מיכאל הנגבי, כעת גולדמן ובקרוב גם מימון - הדליקו נורת אזהרה. אבל ב"אקזיט" כמו ב"אקזיט" לא מתרגשים מהשמועות ומשתעממים מהספקולציות.

"הגיע הזמן לביקור רופא שגרתי אצל הגוססת, וצר לי לבשר: לא חל שיפור במצבה", כתב עליה מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", רענן שקד, לא מכבר. "נדמה לי שהבנתי אולי לראשונה מה הבעיה האמיתית עם 'אקזיט': היא עילגת ומחוצ'קנת כצופיה המשוערים. 'אקזיט' עושה את הטעות הגדולה מכולן: מנסה לדבר לקהל היעד בשפתו. זה אינו שונה ממבוגר המתיילד מול פעוט".

"זה נהייה קטע כזה, סוג של טרנד להספיד אותנו", אומרת מלי.

שריי: "כי אנחנו היחידים ששורדים. בגלל זה כל כך מתעקשים לקבור אותנו. כל עוד עסוקים במי עוזב ומי חוזר, סבבה. זה אומר שאנחנו עדיין מעניינים".

שירי: "בארץ אוהבים להעצים אותך, אבל גם לתת לך כמה סטירות שתירגע. אם פעם זו היתה סטירה על זה שאנחנו מופרעים ועושים פרובוקציות, אז היום זו סטירה כי 'נגמר לכם האוויר, אתם כלום, אתם אפס'. וזה הכי לא ככה".

מושונוב: "אני לא חושב שגמרנו את הסוס. אני חושב שפשוט שינינו פרצוף. אני לא מיציתי את 'אקזיט', ולדעתי לתוכנית יש עוד הרבה לאן להתפתח. אני לא מאמין בפרובוקציות. אבל אני כן מאמין שהיא יכולה להיות יותר טובה".

שכטר: "אני חושב שהספידו אותנו כל כך הרבה פעמים, אבל הנה, אנחנו עדיין שורדים, עדיין נהנים. אנחנו כאן כדי להישאר, לפחות אני. אני חושב שהתוכנית נראית הרבה יותר טוב, היא מתקדמת טוב".

אסי: "אני חושב ש'אקזיט' תמיד היתה תוכנית שדיברו עליה, אם בהקשר של שערוריות או בהקשר של יורדת או לא. מה שמדהים הוא שאנחנו תמיד שורדים. בכנות, אני חושב שהיא מסוג התוכניות כמו של דייוויד לטרמן וג'יי לנו, שפשוט ממשיכות וממשיכות. אני לא חושב שהגענו לסוף שלנו".

שריי: "למה, מי עוד יש חוץ מ'אקזיט'? מי, 'זאפ לראשון' שאף אחד לא מסתכל על זה? אף אחד לא יודע מה קורה שם".

מלי ושירי ביחד: "תרשום ששריי גבעתי אמרה את זה, שלא תהיינה אי הבנות, אנחנו לא מסכימות איתה".

מלי: "שריי, זה לא יפה. תזכירי לי אחר כך להסביר לך קצת מה אומרים ומה לא אומרים לעיתונאי".

שירי: "יש לה גם קטע כזה שהיא נכנסת בדברים של אחרים".

מלי: "אבל את לא מסתכלת על התמונה ואומרת: 'יצאתי יפה, אבל עפר יצא יותר יפה ממני'".

שריי: "כשאני מסתכלת על תמונות שלי בקטלוגים עם בחורות אחרות, אני תמיד אחשוב שכולן הורסות ואגיד: 'יואו, האף שלי יצא פה עקום'. אבל זה טוב שאנחנו ככה, ואני מקווה שנמשיך להיות ביקורתים כלפי עצמנו, כי אחרת ניראה חרא ויהיה לנו אובר קונפידנס ואף אחד לא ירצה להסתובב איתנו".

שירי: "זה מה שיפה ב'אקזיט', להיות בטוח במי שאתה, לאהוב את מי שאתה, לדעת שאם אתה עומד מול מלי והיא עוברת אותך בראש וחצי, אז אתה אומר לעצמך: 'איזה מהממת היא', ולא: 'שיט, היא גבוהה ממני'".

אז אתן מבינות את שריי כשהיא לא רוצה להצטלם בפרופיל כי זה עושה לה בטן?

מלי: "אני לא יודעת על מה היא מדברת. היא השתגעה לגמרי. כנראה שכשמגיעים ל'אקזיט' מאבדים את זה".

קצת אחרי סשן הצילומים הראשון מתפנה חבורת המנחים לארוחת צהריים דשנה. בתפריט העשיר: מגשי פיצה. כשגבעתי מסרבת לטעום שכטר מנסה לברר בזהירות מה הסיבה. "אני פשוט לא אוהבת פיצה", היא מכריזה. "וגם פסטות ואורז". "בקיצור, את לא ממש אוכלת פחמימות", מסכם שכטר. "זה לא לגמרי נכון", היא מתקנת. "לחם אני דווקא אוהבת".

הנוכחות החדשה של גבעתי באזור מעוררת את ההורמונים של כולם. גבעתי היא מסוג הבחורות שבנים מזילים עליה ריר ובנות לא מסוגלות לסבול את נוכחותה. "אוי ואבוי, כמה שאתה טועה", ממהרת גבעתי לסתור את דבריי. "אני ממש לא כזו".

שירי: "ברור שאם היא היתה משחקת אותה יותר טובה מאיתנו, זה היה יוצר אנטגוניזם. אבל מהר מאוד היא קלטה שאנחנו הכי חברים, הכי אמיתיים, אין לנו שום צורך להתחרות אחד בשני".

מלי: "אני מאמינה שאם היא היתה עושה פוזות, היינו עושות לה חיים קשים".

קצת אחרי מסכת האיומים המרומזת, ועל בטן מלאה, הם ממשיכים במלאכת הצילום. כולם כבר יותר משוחררים, טיפה יותר מתמסרים. בסוף הם גם קופצים לבריכה, ואז, רגע לפני שאנחנו נפרדים, אני מציץ עליהם מהצד ורואה את מה שהם מתעקשים להסתיר: הם בסך הכל חבורה של ילדים טובים.

"אקזיט", א'-ה',17:40, HOT3.