שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    בירה מחבית - אצלכם בבית

    בשנת 1991 הוענק לחברת גינס פרס המלכה עבור המצאת ה"ווידג'ט", מתקן שמשפר פלאים את איכות הבירה בבקבוקים. גיא קידר מרחיב ומסביר כיצד ניתן להנות בבית מבירה איכותית, כמעט כמו מהחבית

    לפני מספר שבועות הופיעו על מדפי הבירות בארץ שני בקבוקי בירה בעיצוב חריג במחוזותינו. האחד, בנפח הקיבולת הסטנדרטי של בקבוק בירה, 330 מ"ל, עשוי אלומיניום במקום זכוכית כרגיל; השני, העשוי זכוכית דווקא, מכיל 2 ליטר משקה, ומעוצב בצורת ברז בירה. שני הבקבוקים הינם תוצרת המותג הישראלי "גולדסטאר", ושניהם מתיימרים לספק לנו "בירה מהברז", או "מהחבית" כפי שנהוג לומר במחוזותינו, דהיינו, בירה בטעם דומה לזה שמתקבל במזיגת בירה מהחבית בבתי האוכל והמרזח.

     

    הבקבוקים של גולדסטאר אינם היחידים בשוק המקומי המציעים "בירה מהחבית". גינס (Guiness), האירית, משווקת כבר מספר שנים "בירה מהחבית", בבקבוקים ובפחיות, עם מנגנון מיוחד האמור לדמות את מזיגת הבירה מהחבית. לאחרונה החלה מרפיס (Murphys), המתחרה העיקרית ה-(גם כן) אירית, לשווק "בירה מהחבית" בפחיות בעלות מנגנון דומה.

     

    מדוע עדיפה בירה מחבית?

     

    למזיגת הבירה הישר מהחבית, כמו גם לתנאי הייצור והאחסון שלה, השפעות המבדלות אותה מבירה המאוחסנת והנמכרת בבקבוק או בפחית, במספר אופנים:

     

    ראשון – הטעם. רוב הבירות עוברות טרם שיווקן תהליך של פיסטור הנועד לחסל מיקרואורגניזמים לא רצויים ולשמר את הבירה למשך חיי המדף שלה. בשל מחזורי המכירות הגבוהים, בירה בחבית מגיעה בד"כ אל כוסו של הצרכן בתוך חודש מיום מילויה ואילו במקרה של בקבוקים ופחיות, אלא אם התמזל מזלם והגיעו אל בתי האוכל בהם המחזורים מהירים, הבירה יכולה להמתין על המדפים במשך חודשים, ומאוחר יותר גם בבתי הצרכנים. בירה מהחבית יכולה אפוא ליהנות מהמותרות של תהליך פיסטור קצר מאוד, או לא לעברו בכלל, ועל כן טעמה נאמן יותר לטעם המקורי שלה, שכן פיסטור, כידוע, נעשה בתהליך של חום, וחום פוגע בטעם הבירה.

     

    שני – גוף הבירה – בירה בבקבוק או בפחית עוברת תהליך פיחמון (קרבונציה) אגרסיבי יותר (מסיבות שונות הכוללות, בין היתר, מניעת התחמצנות, נסיון לשמור על בהירות הבירה, ותהליך תסיסה שונה שהיא עוברת) והדבר המתבטא, בין היתר, ברמת הגזים שבבירה. בנוסף, בזמן המזיגה באמצעות ברז מתערבב הנוזל גם עם אויר. זה מכיל בתוכו חנקן שמשחרר בועות קטנות יותר אל הבירה בהשוואה לבועות ה-CO2 הנוצרות בה בזמן תסיסתה, ותורם לעיבוי גופה והקצף שנוצר במזיגתה.

     

    שלישי – הטמפרטורה – מערכות המזיגה של הבירה בחביות אמורות לדאוג כי הבירה תסופק בטמפ' הנכונה – נתון עליו קשה יותר לשמור בבית.

     

    רביעי - טריות – שוב, בשל מחזור החיים המהיר יותר בד"כ של הבירה בחבית, תהיה הבירה הנמזגת טריה יותר מזו שבבקבוק או בפחית.

     

    ולבסוף, והכי חשוב – המקום. אין מה לעשות, לבירה הנמזגת מהחבית לרוב מתלווה גם האווירה הנוצרת מאופי המקום בו מוזגים אותה – פאב, בית קפה או מסעדה, מיקומו, ההתרחשות אשר קורה בו והעובדה כי הוצאתם את עצמכם מהבית בשביל להיות בו. 

     

    ומה יעשו יצרניות הבירה שרוצות להגדיל את צריכת מותגן ומכירותיהן אך אינן שולטות על הרגלי הבילוי של צרכניהן? ינסו לגרום לכך שאופי הבירה הנמכרת לצריכה פרטית יהיה קרוב ככל האפשר לזו אשר נמכרת במקומות הבילוי, בחזקת "אם מוחמד לא יבוא אל ההר (או הברז), נביא אותו אל מוחמד". פתרון של שיווק ברזי בירה לבתים פרטיים אינו מעשי כיום, לא רק בשל מחיר התקנת ציוד המזיגה ואפשרויות האחסון המוגבלות, אלא גם מפני שמרגע פתיחת החבית, חיי הבירה מוגבלים לימים ספורים (2-4), ואם נניח שחבית מכילה 30 ליטר בירה, שהם 60 חצאי ליטר, הרי שתצטרכו לדאוג למספר רב של חברים שתיינים, על בסיס יומיומי, בכדי לסיימה לפי שתתקלקל. חביות בירה מוקטנות בעלות התקן מזיגה הינן אף הן פתרון בעל מגבלות, המתאים בעיקר לאירועים ומסיבות.

     

    אז מה בכל זאת עושים?

     

    בשנת 1988, וכחלק מהנסיון להגדיל את צריכת הבירה הביתית, השיקה גינס את גירסת ה"בירה מהברז" בפחיות. גינס פנתה אל מרקם הבירה וקיצפה והפטנט בו השתמשה, ומשתמשת עד היום, הוא הווידג'ט (Widget) – מיכלון קטן המכיל תערובת של גז חנקן וסטאוט (סוג הבירה) והמוחדר אל הפחית. בעת פתיחת הפחית, וירידת הלחץ בה, מתפוצץ מיכלון הפלסטיק ומשחרר את התערובת ובכך מתערבב החנקן בבירה (הסטאוט שבמיכל עוזר לפיזור המהיר של החנקן בנוזל). כך נוצרת בירה קרמית יותר, עם קצף טוב ועמיד יותר, ואשר מתחמצנת לאט יותר.

     

    הרעיון של המתקן, והשיפור באיכות הבירה בפחית כתוצאה מהשימוש בו, היו כל כך חשובים לבריטים, עד שבשנת 1991 הוענק לחברת גינס פרס המלכה עבור הישגים טכנולוגיים. עדות נוספת לרצינות בה נלקח ההישג החדש ניתן למצוא באתר הרשמי של גינס עצמה, שם מספקת החברה הוראות קפדניות למזיגת הבירה מהפחית: "ראשית קרר את הפחית לטמפ' של כ-3.5 מעלות צלסיוס, לפחות ל-3 שעות. כעת, יצב את ידך וקח שאיפה עמוקה. פתח את הפחית ובזהירות מזוג את תכולתה לתוך כוס מוטה, בפעולה אחת, חלקה ומתמשכת. ישר את הכוס שכמעט תתמלא". אין ספק, בהצליחה לגרום לפחית להפיק בירה דומה לזו שנמזגת מהברז, השיבה לה גינס את כבודה, וזו הפכה שוב למוצר נחשק ונרכש.

     

     

    גם למתחרה העיקרית של גינס בארץ – מרפיס, יש פחית בעלת מתקן דומה (ולטעמי התוצאה אף קטיפתית ונעימה יתר), וגם היא כאמור החלה לאחרונה לשווק פחיות אלה בישראל, כחלק מנסיונה לבסס את מעמדה בשוק הישראלי. אולם בעוד שני סוגי הבירה הללו דורשים את מזיגתה לכוס בכדי להשיג את התוצאה הרצויה, הלכה גינס עם הרעיון שלה צעד אחד רחוק יותר והשיקה את גרסת ה"בירה מהחבית", בבקבוק. באמצעות מתקן מעט שונה - "טיל הווידג'ט" (Widget Rocket), הצליחה גינס להשיג את התוצאה הקרמית גם בעת לגימה הישר מפי הבקבוק, והמשמעות היא יותר אפשרויות ללגום גינס, ביותר מקומות. הטיל הקטן, מופעל מחדש בכל פעם שמטים את הבקבוק, ודואג ליצירת המרקם הרצוי עבור הלגימה הבאה.

     

    התשובה הישראלית 

     

    גולדסטאר, שכאמור הצטרפה לאחרונה לגל שיווק "בירה מהחבית" לצריכה פרטית פנתה לכיוון שונה – הפיסטור. במקום לנסות ולדמות את תהליך המזיגה, דאגה גולדסטאר למלא את בקבוקיה פשוט בבירה מהחבית, כהגדרתה, ועל כן בעלת טעם נאמן יותר למקור. הבקבוקים, יש לציין, מיוצרים כרגע בסדרה מוגבלת בלבד (מבקבוק 2 הליטר יוצרו רק 4,000 יחידות), אז אם רוצים לטעום מהם, כדאי למהר.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    גינס - ממציאת ה"ווידג'ט"
    מרפי'ס - משתמשים במתקן דומה
    גולדסטאר - ללא פיסטור
    מומלצים