ביקורת מסעדה: אום

שילוב נדיר בין חומר לרוח, רק כך ניתן לתאר את הרגע בו פרצו שלוש ישויות גשמיות מאין כמוהן – פנוי מדי, הנסיך על העדשה ועבדכם אוכל הכל – מהג'יפ הענק והחדש של פנוי מדי, והסתערו על "אום". אפשר להיות פשטניים ולומר שזהו שמה של מסעדה בהוד-השרון, אך ניתן גם להעמיק ולדרוש כי הסמל אום בסנסקריט עתיקה מייצג את כל האפשר בחיינו, וכי הצליל אום הוא ויברציה התחלתית המכילה את ארבעת מצבי התודעה. היבטתי בעיניו של פנוי מדי, בחנתי את פניו של הנסיך על העדשה, וספק לא היה לי: הם התעניינו רק באפשרות הראשונה. יאללה, עוד מסעדה.

האמת היא, שהמקום הולם את הפילוסופיה הקיומית שלי: מנות נאות ונדיבות, חלקן ממש טעימות, שירות יעיל ומפוטפט, עיצוב מיש-מש כזה, מבולגן אבל נחמד, ואווירה תואמת ונעימה. הוא יכול היה להיות זול יותר (130-150 שקל לארוחה מלאה ממוצעת בערב, 70-100 בצהריים), אבל ברוח היוגית-מדיטטיבית שהישרה עלינו השם, החלטנו לא להיקשר בכבלי הרכושנות, או כפי שאומרים אצלנו, בסנסקריט מדוברת: לא להתקמצן.

במקום הראשון בין הראשונות שניסינו זכה חציל קלוי שלם על "בצק sour " – סמטוכה מוצלחת של חציל חרוך, גבינת פטה וסלסה עגבניות, היושבים על פוקצ'ה עבה שכזו ויוצרים ארוחה קטנה בפני עצמה. ניסיון חצילי נוסף – חצילים קלויים ולבנה בליווי ברוסקטות דקיקות – התגלה כסלט חצילים סתמי ותו לא. המנה הכי מטופחת על השולחן, קלמארי בציפוי פריך, היתה גם טעימה בהתאמה. מצופה בקלילות ובעדינות, שוכבת על סלט ירוק נכון ונטבלת בפנכות רטבי איולי-ווסאבי וסויה מתוקה.

סביב העיקרית ששמה כבדי עוף (או בנוסח המלא: מוקפצים במייפל, בצל ירוק ורוקט, על פירה כתום) התגבש ויכוח שולחני מנומס. הנסיך על העדשה טען שהכבדים טובים, עשויים יפה ונתמכים ברוטב מוצלח. פנוי מדי השיב, שהכבדים לא משהו, עשויים מדי, ושהרוטב לא מספיק כדי להרים את המנה. ואני, אני לא אוכל כבדים, אז עשיתי שני דברים: 1. שפטתי את פירה הבטטות (נימוח, קטיפתי, עשיר ומתוק מדבש). 2. הכרעתי בחילוקי הדעות שעלו בין רעיי גם בסוגיית ההמבורגר. ובכן, למיטב גרגרנותי, ה"אום בורגר" צעיר, רענן ועסיסי למדי, עשוי מהבשר המוצדק ובמידה המוצדקת. וצ'יפס הבית העגלגל הוא חטיף-עזר מושלם.

אום מתגאה בקינוחיו, ומלצריתנו המעורבת אסרה עלינו לוותר עליהם. נכנענו בלי קרב, ורשמנו לעצמנו פגיעה ופיספוס. קרם ברולה ועליו בננות בקרמל היה מהב - רולאים המשובחים ביותר. מדוייק במתיקותו, ענוג, מקסים. מוס השוקולד ברוטב אספרסו, לעומתו, היה, עם כל הדאווין שלו (מעין ספינה שמפרשי שוקולד-אגוזים נעוצים בה ונקראים ג'יאנדוז'ה), מוס שוקולד בנאלי. "שינון האום מסיר את המכשולים מהדרך לעצמנו, מעורר כוחות של התחדשות ושמחה", ניסיתי להרביץ טיפת תורה תודעתית ביושבי הג'יפ, במסע בחזרה. "וואלה", הם שלחו מבט מהורהר מהחלון ושיחררו תובנה מקבילה: "פתחו סביח בהוד-השרון".

• "אום", רחוב בני ברית 4, הוד-השרון. טל. 09-7405853.