תום עידן החומוס?

הגנבים רעולי הפנים ששדדו לפני כשבועיים 70 טון חומוס מקיבוץ עינת, לא ממש מעודכנים. סקר שפורסם לפני כמה ימים מציג פייבוריט חדש בקרב על הקיבה הישראלית: הפסטה. מתברר שבשלוש השנים האחרונות הכפילו הישראלים את צריכת הפסטה. 79 אחוז מהישראלים צורכים פסטה באופן קבוע, וישראלי ממוצע מנשנש 4 קילו פסטה בשנה. האיטליזציה הזו מתבטאת לא רק בבליסה אינטנסיבית, כי אם גם בהפנמת תרבות המקרוני בכללותה: הישראלים מבדילים מתוך שינה בין פוזילי לפנה, מתחבטים קשות בין עשרות סוגי הרטבים שהשוק מציע, ומתחילים להפגין בקיאות גם בהכנה ביתית של מה שמסתמן כמאכל הלאומי החדש. האם זה אומר שהגנבים ייאלצו לחסל לבדם את השלל הרב? תלוי את מי שואלים.

"מאמי, אני מפריך לך את הסקר הזה", טוען בתוקף עמי ראובן, בעליו של חומוס "בהדונס" ברמת-גן, שערך סקר משלו בקרב יושבי המקום – קיבוץ

גלויות של הייטקיסטים מהבורסה ופועלי בניין. "צר לי לאכזב אותך, אבל שאלתי את האנשים כאן ועל כל שמונה צלחות של חומוס אוכלים צלחת פסטה. תראי את התורים כאן, חבל על הזמן. בשתיים אנשים עוד באים אליי לחומוס ואני שולח אותם הביתה כי נגמר. בפסטיבל החומוס גמרו את כל הסחורה, ואם היה עוד – היו אוכלים עוד".

הפמיליה זה אנחנו

הסקר, שבוצע על-ידי מכון "מותגים", אמנם הוזמן על-ידי חברה לייצור פסטה, אבל לא צריך להיות משוחד או מומחה גדול, כדי לגלות שאכן מדובר בתופעה בקנה מידה עצום. מסעדות חדשות המגישות פסטה נפתחות כל יומיים, ולפסטה יש ביקוש רב בכל שכבות הגיל: בקרב ילדים שחוזרים מהקייטנה, אנשי עסקים מתוחכמים, זוגות בבליינד דייט ולמעשה כל אחד שנתקע מול המקרר עם בטן מקרקרת.

"את הדברים הטובים באמת לא לקחנו מאמריקה, אלא מהאיטלקים", גורס ההיסטוריון והסוציולוג טרוור גלאור, בעל חברת האירועים "חוויה איטלקית" ומדריך טיולים באיטליה. "יש לנו משיכה מיוחדת לאיטלקים בגלל מזג האוויר החם, וכי הישראלים חמי מזג, אוהבי חיים ומשפחתיים, ממש כמו הפמיליה האיטלקית".

וזו לדעתך הסיבה לכך שאנחנו אוהבים כל-כך פסטה? "אסור לשכוח שזה גם טעים. יש 40 סוגי פסטה ואינסוף מתכונים. בארץ פסטה היא ארוחה בפני עצמה, אבל אצל האיטלקים זו מנה ראשונה. איטלקי ממוצע אוכל כל יום פסטה והמנות יחסית יותר קטנות. איך אומרים, חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל? המשפט הזה מתאים עוד יותר לפסטה".

נתונים מעניינים נוספים שהוצגו בסקר טענו כי חובבי הפסטה הראשיים ממוקמים באזור גוש דן, ובמיוחד בהרצליה וברמת השרון. סוג הפסטה המועדף על ישראלים הוא ספגטי (28%) ואחריו מקרוני (13%), ובהמשך צועדים פוזילי, פנה, פטוצ'יני, טליאטלה ורביולי. הנשים אוכלות יותר פסטה מגברים, והרטבים האהובים עלינו הם עגבניות (46%), בולונז (16%), שמנת (14%), אלי אוליו (2%), פסטו (2%) ואלפרדו (2%).

גדי גרנות, מבעלי רשת "ספגטים", רוכש בשנה 90 טון פסטה, ומצליח להיפטר מכל המלאי. "אנחנו מאכילים 120,000 איש בחודש, ורובם מעדיפים ספגטי", הוא אומר. "פטריות היא אחת התוספות היותר מקובלות וגם בולונז אוהבים פה מאוד".

לפי נתוני מדד "נילסן", שוק רטבי הפסטה בארץ נאמד בכ-10 מיליון שקל. בחברת "אוליביה" מדווחים שמכירות רטבי הפסטה צמחו ב-14% בשנה האחרונה. "הישראלים היום פתוחים יותר לטעמים חדשים", טוענת דיאה גרש, מנהלת השיווק של החברה. "במקביל, נעשינו מעט עצלנים. למה לטרוח על הכנת רוטב כאשר אפשר להתפנק?"

זה, ככל הנראה, מה שמבדיל בינינו לבין האיטלקים האמיתיים. לא משנה כמה חולצות עם כתמי קטשופ מפסטה נשליך לכביסה, לעולם כנראה לא נהיה אניני טעם כאיטלקים אמיתיים. "האיטלקים מקפידים על איכות הפסטה שלהם, והם בחיים לא יחממו פסטה שנותרה מאתמול", רומז גלאור להרגל מגונה שלנו. "בארץ מכינים לילדים ספגטי עם קטשופ, באיטליה יעדיפו למות לפני שיאכלו את זה. ככל שתלכי דרומה באיטליה, לכפרים, תמצאי יותר אנשים שמכינים פסטה לבד. זה הכי בריא והכי טעים".

שופכים עמבה, והולכים

אבל לא צריך להלקות את עצמנו. מתברר שגם בלבנט יש מי שמכין את הפטוצ'יני שלו בעצמו. חנויות שונות מציעות למכירה מכונות לייצור פסטות במגוון צורות, ומי שמתעצל לעבור את הפרוצדורה המפרכת בעצמו – מוזמן לקפוץ לעסקית ולהעניק למישהו אחר את העונג לטרוח על ההכנה. "כל בוקר אנחנו מכינים פסטה טרייה", מעדכנת מאיה סופינו, בעליה של מסעדת "פסטה מיה" התל-אביבית. "יש לנו יותר מ-30 צורות שונות, 8 מהן מתחלפות מדי יום. כל צורה סופגת את הטעמים באופן אחר. צורות עבות ומסולסלות מתאימות לרוטב עגבניות, ואילו צורות צרות ושטוחות הולכות טוב עם שמנת או שמן זית. זה כמעט מדע מדויק".

סופינו משתמשת בחיטת דורום ובשנה האחרונה עברה להשתמש גם בחיטה מלאה, בשל הביקוש הגדל. "לאנשים יש עכשיו מודעות לנושאי תזונה", היא מסבירה. "בשנים האחרונות יש טרנדים כמו רוטב שמנת בטטה, אבל אנחנו לא מפסיקים לייצר אותן כמויות של רוטב עגבניות, בולונז ופסטו. בעלי ג'ורג'יו, שהוא שף הבית, כבר 30 שנה אוכל באחת בצהריים פסטה ברוטב עגבניות".

"הטרנד הוא שדווקא גברים שומרים על עצמם בתקופה האחרונה", טוען אסף לב, מבעלי מסעדת "בליני" שבנווה-צדק. "הם מזמינים פסטות מקמח מלא עם עגבניות או על בסיס שמן זית, ואילו נשים מרשות לעצמן חופשי שמנת. לדעתי נשים אומרות לעצמן, 'כבר יצאנו מהבית, אז פאק איט – נאכל כמו שצריך ואת הדיאטה נשאיר לאחר כך'".

אבל בניגוד לאמונה הרווחת, הפסטה בכלל אינה משמינה – כך מעדכנת התזונאית רחל גרנות מ"הרצליה מדיקל סנטר". "יש לי רק מילים טובות להגיד על פסטה", היא מפתיעה, "הפסטה שייכת לקבוצת הפחמימות שהן משביעות ומרגיעות. מנה אחת שווה בסך הכל ל-300 קלוריות – כמו 3 עוגיות. הבנאדם שבע ויש סיכוי שהוא לא ימשיך לנשנש. הרוטב, לעומת זאת, משמין. אם את שמה רוטב שמנת, המנה ישר הופכת להיות 700 קלוריות".

אז למה אומרים להימנע מפסטות כשעושים דיאטה? "כי זה טעים מדי. יש דיאטניות שעוד חושבות שצריך לסבול בדיאטה, אבל איך אפשר לא לאכול פסטה?"

בשווארמה "שמש" ברמת-גן, שם מורחים כמויות נכבדות של חומוס בפיתה מדי יום, לא חולקים את אותה ההתלהבות מהפסטה ולא מתרגשים מהמתחרה – המסעדה האיטלקית השוכנת מעבר לכביש. "מה ספגטי, איזה ספגטי, זה מזון למפונקים", גורס אבי, בחור לא צנום שנדחק בתור ולא מתיק עיניו מעמוד

 השווארמה המטפטף. "למי יש זמן לשבת, להזמין, לבחור את הרוטב הזה והרוטב ההוא. יאללה, שופכים עמבה, מתקתקים והולכים. אין זמן. ספגטי אני אוכל בערב, כשאני רוצה להרשים בחורות".

גם אנשי החומוסיות מפגינים קור רוח למול נתוני הסקר. "פסטה היא המאכל הלאומי, אבל לא של ישראל", טוען ירון בוקובזה, הבעלים של מסעדת "צנובר" בגדרה. "בארץ אנשים אוהבים חומוס, כי זה מה שמייצג אותנו. זה עממי, שייך למדינה שלנו. כמו מיונז בשביל האמריקנים".

יאסר סביחאת, מנהל "חומוס בזל" בתל-אביב, מסכים. "אנשים אוהבים יותר חומוס מפסטה. זה עולה רק 18 שקל ואתה מקבל שתי פיתות, חמוצים, פלאפלים. יש אנשים שיושבים על מנה עשר דקות ויש כאלה שיושבים על חומוס חצי שעה ואפילו שעה. כולם במדינה שלנו אוהבים חומוס. הנה, אנחנו יושבים בבזל. אנשים פה צפונבונים ואפילו הם מעדיפים חומוס".