אלפים ליוו את הרוגי הפיגוע בדרכם האחרונה

האבל בשפרעם: אלפי בני אדם השתתפו בצהריים (יום ו') בהלווית נרצחי הפיגוע בשפרעם - האחיות הזאר ודינה תורכי בנות 21 ו-23, נהג האוטובוס, מישל בחוס בן 56 ונאדר חאיק בן 51. ב-12 בצהריים בדיוק החלו פעמוני הכנסייה לצלצל. זמן קצר לאחר מכן החלה תפילת יום השישי במסגדים. הקולות נשמעו היטב גם בשכונה הדרוזית, שבה הוקמה פינת הנצחה מאולתרת במקום הפיגוע. שעתיים אחר כך, יצאו הלוויות.

תחילה הובאו למנוחות האחיות תורכי בבית העלמין המוסלמי. אחר כך יצא מסע הלוויה של מישל בחוס מהכנסייה במרכז השכונה הנוצרית בעיר. במלווים נוצרים, מוסלמים, דרוזים ויהודים. לפני צאת המסע ערכו אנשי הדת טקס אשכבה בכנסייה.

אלפים השתתפו בהלוויות (צילום: אחיה ראב"ד)

האבל ליכד את שלוש האוכלוסיות המרכיבות את העיר בת ה-35 אלף תושבים. מחציתם מוסלמים, 35% נוצרים ו-15% דרוזים. פרחים, נרות, ומשמרת מחאה נושאת שלטים נגד הגזענות. נערות שהגיעו להדליק נר, מוחות דמעה ועומדות דקה של דומיה במקום.

ג'מאל תורכי, בן דודן של שתי הצעירות שנהרגו בפיגוע, אמר כי בני המשפחה מתקשים לעכל את האסון שפקד אותם. "אנחנו לא משתייכים לשום צד פוליטי, ומתוסכלים, כי אין למי לפנות", אמר. "אנחנו אנשים פשוטים שמתפרנסים מיגיע כפינו. אבי הצעירות הוא קבלן לעבודות איטום".

"מה אפשר להגיד על אסון כזה", אומרת אימן, "איך אפשר להאמין ששני מלאכים כאלה נמצאים כעת אצל אלוהים? איזה אסון". עשרות צוותי טלוויזיה ועיתונות מכל רחבי העולם פשטו על היישוב. ברחובות שפרעם חילקו בני הנוער בצהריים סרטים שחורים למכוניות, שלרגע נראו ממש כמו אותם הנערים המחלקים סרטים כתומים וכחולים ולבנים. "הילדים האלה היו צריכים לבלות היום את היום האחרון של הקייטנה", אמרה אחת הנשים. "במקום זה הם צריכים לחלק סרטים שחורים".

נוצרים, מוסלמים ודרוזים הגיעו לכנסיה (צילום: אחיה ראב"ד)

בחצר בית הספר הקתולי בשכונת באב אל-דר בשפרעם ישבו יחד בני המשפחות חיאק ובחוס שאיבדו את יקיריהן בפיגוע. מאות נכבדים ומכרים הגיעו לנחם, בהם אנשי דת נוצרים. בן דודו של נאדר חאיק, יוסף מור, התקשה להסתיר את כאבו. "דווקא בשפרעם הוא בא לעשות את הפיגוע הזה? דווקא במקום שבו חיים אנשים נאמנים למדינה? אני אוהב את הארץ הזו, את המדינה. זה גם הדגל שלי.

"שש שנים אני מתנדב במדינה ללא תמורה, עוזר לאנשים ולמדינה בביטוח הלאומי. זה לא מה שמגיע לנו. כשקורה פיגוע בנתניה אני בוכה כמו שאני בוכה עכשיו כי כולם אחים שלנו. היהודים והערבים הם כמו משפחה אחת גדולה. הממשלה צריכה ללחוץ על האנשים האלה, שמתוכם בה המחבל. מקרה אחד כאן לא ישפיע על אורח החיים ועל הדו קיום שיש בין האנשים, ועל הנאמנות למדינה, אבל הממשלה צריכה לעשות משהו. זו קבוצה קטנה שעושה את הדברים האלה, וכולם יודעים מי אלה". 

משפחת פראח מתגוררת בשכונה הנוצרית בעיר. הבן, עפיף (בן 20), הוא סטודנט שאינו מכיר את הצעירות והגברים שנהרגו במקום. הוא פשוט בא לאתר ההנצחה המאולתר עם אמו, עפאף, ואחותו בת השבע אמיליה, להזדהות ולהפגין את הכאב. "התחושה העיקרית היא כאב. כאב על האסון שקרה והחיים שנגמרו להם ככה בגיל צעיר. הכעס פחות חזק מהכאב. לצערי זה קורה בכל מקום בעולם. לא רק כאן".

"קשה לי להאמין שזה קרה דווקא אצלנו, בשפרעם", אומרת האם, עפאף פארח. "עיר שיש בה תמיד כל כך הרבה שקט וכל כך הרבה אנשים מכל הדתות חיים כאן בשלווה. הבת שלי שמעה על האירועים מאיתנו, ראתה בטלוויזיה ושמעה על מה שקרה ברדיו, וחשה כאב רב ופחד. רצינו שהיא תוכל להביע את הכאב שלה אז באנו לכאן להניח פרחים".

מניחים פרחים, מדליקים נרות (צילום: אחיה ראב"ד)

בני משפחת נטור המתגוררים במרחק של 500 מטר ממקום הפיגוע. בשעות הצהריים החמות ישבו במרפסת והתבוננו בהמונים שחלפו בדרכם למקום הפיגוע. ריאד נטור, כבן 35, אומר כי חששם הגדול של תושבי שפרעם הוא מפני מקרים נוספים של פיגועים נגד ערבים, ככל שיתקרב מועד הנסיגה מעזה. "אם חס וחלילה יקרה עוד משהו כזה, זה יהפוך להיות פה כמו בשטחים. כמו בעזה. ומה יקרה כשהאנשים משם יבואו לגור בגליל? אנחנו חוששים שהיחסים בין היהודים לערבים באזור יילכו ויתדרדרו".

"אנחנו אנשים שרוצים שלום", אומרת אחותו של ריאד, בעלת סלון כלות סמוך. "יש לי שכנים מקריית אתא שבאים לשתות איתי קפה, כל הספקים. למי אכפת אם אתה יהודי או נוצרי. כולנו בני אדם. כשראיתי את אמא של המחבל שעשה את הרצח בטלוויזיה הבנתי - אם המקור של הבנאדם טוב אז החינוך שלו טוב והוא לא עושה דברים כאלה. הכל מהבית. היום אני רוצה לראות שיש במדינה שוויון: שכמו שהורסים לערבי שעשה פיגוע את הבית, ככה יבואו ויהרסו את הבית שלו ושל ההורים שלו".

נאדר חאיק, בעל חנות מכולת בשכונה הנוצרית בשפרעם, היה בן 51 במותו. אחיו, נאזי, סיפר כי מדי יום נסע באוטובוס לסידוריו השונים. "הייתי בעבודה כששמעתי שהיה פיגוע וזמן קצר לאחר מכן אמרו לי שאחי בין הנפגעים", אמר. "מיהרנו לבית החולים, אבל לא היה עם מי לדבר שם. אחרי שעות שעברנו בין בתי החולים נאלצנו לנסוע לאבו כביר, שם קיבלנו את הבשורה המרה וזיהינו את גופתו".

נאזי הוסיף כי פיגוע מעין זה פוגע במרקם החיים הכללי בגליל ואמר שהיה מצפה שהממשלה תהרוס את בית משפחתו של המחבל, כפי שנוהגים במקרה של מחבל ערבי. "אם רוצים שיוויון מלא, צריך להעניש את המשפחה שלו כמו שעושים בצד השני", אמר.

דגלים שחורים ועסקים פתוחים בנצרת

למרות השביתה הכללית עליה הכריזה ועדת המעקב הלעיונה של ערביי ישראל, בעקבות הפיגוע אמש בשפרעם, כמחצית מבתי העסק בנצרת היו פתוחים, כמדי יום שישי. כ-100 מתושבי המקום הגיעו להפגנה, שנפתחה בככר המעיין בעיר והסתיימה במרכזה. המפגינים הניפו דגלים שחורים ודגלי הרשות הפלסטנית. הנהגים שעברו במקום צפרו לאות הזדהות וקיבלו בשמחה את דפי ההסבר שחילקו המפגינים.

לדברי ראש עיריית נצרת, ראמז ג'רייסי, "השביתה היא הצלחה מפני שהודענו עליה בשעה מאוחרת. יש כעס גדול בקרב הציבור הערבי ואנו חוששים שמקרים כאלה יחזרו על עצמם, כי הממשלה לא עושה כלום נגד המסיתים. בנסיבות המתאימות, גם ייתכן שתהיה הסלמה, כמו באירועי אוקטובר. צריך לזכור שהערבים הם לא אזרחים סוג ג'".

עורך הדין חאלד זועבי, חבר האגודה הערבית לזכויות אדם, שאירגנה את ההפגנה, אמר כי "זו מחאה ספונטנית על הפשע הנתעב שבוצע על-ידי טרוריסט כהניסט".