יציאת עזה 2005: המתנחלים עוזבים

ימים ספורים נותרו לנוכחות הישראלית בעזה, וכך זה נראה בשטח: שלדי בתים נטושים, מרכולים מתרוקנים, מבנים ציבוריים נטושים מאדם וגנים ציבוריים שבהם נשמע רק קול הרוח השורקת בין הנדנדות. ראש מינהלת סל"ע, יונתן בשיא, אמר כי הוא מצפה שרק בימים האחרונים ממש, לפני תחילת הפינוי, תחל "נדידת עמים". עכשיו זה מתחיל.  

גורם במינהלת ההתנתקות מסר ל-ynet שעד כה עזבו לאשקלון 100 משפחות. שני יישובים יעברו במלואם לבתי מלון באשקלון. 200 הגיעו לקרווילות בניצן ועד יום ראשון יגיעו עוד 80. עוד 120 קרווילות ייבנו בניצן (בסך הכל - 440).

משפחת סבג מפאת שדה יושבת על הארגזים (צילום: איי.פי)

משהו בנחישות של תושבי גוש קטיף, המתנגדים לפינוי, נסדק בשבוע החולף. זה קרה כשהמכולות הראשונות הגיעו. תושבים רבים בישובי צפון הרצועה העלו את הארגזים על משאיות המובילים ויצאו עם משפחתם מבתים ריקים, חסרי חלונות, משקופים וכלי סניטציה, מותירים אותם מוכנים לשיני הפלדה של הדחפורים. 

אם פעם הם טילפנו למינהלת סל"ע בסתר ומשרדי המינהלת בשדרות היו ריקים, הרי שהשבוע הגיעו לשם מאות מתושבי רצועת עזה באופן גלוי ומוצהר, כדי לבחון את האפשרויות השונות לדיור זמני, לדיור קבוע, או לפיצויים. רבים ביכו את האובדן. "כבר שבועות שאין לילה אחד של שינה רצופה", העידה אלה אמין מפאת שדה שעוברת למבקיעים, "וככה כאן כולם. יושבים יחד, המבוגרים בקבוצה והילדים בקבוצה ובוכים".  

גדי דמרי, בן 44 מניסנית, חי 12 שנים ביישוב ומחפש עכשיו מוביל שייקח את הציוד: "בכל ארגז שאתה אורז, בכל פירוק של מדף, בכל עץ שאתה עוקר כדי להעביר אותו לקיבוץ אור הנר, הלב נשבר. אתמול הטרקטור נכנס כדי לעקור עצים והרס חומה מאחור שטיפחנו. טרקטור הוא חסר לב, אבל אנחנו לא יודעים איך לעמוד בכאב הזה על בית שטיפחנו כל כך הרבה ועוד מעט הדחפורים יהרסו אותו. אנחנו נקרעים, איננו רוצים לראות את זה בשום צורה ואופן, לכן כבר הלילה אנו יוצאים מכאן אפילו לבית מלון, כי הבית בקיבוץ אור הנר, עוד לא מוכן. הלב נשרף".

המדפים במרכול בנווה דקלים ריקים (צילום: איי.אף.פי)

על חבלי הכביסה עדיין תלויים כבסים ורוח הים מכה בהם. בשבילים שבין הבתים המטופחים זרוקים אופניים. סימן ההיכר הבולט ביותר הוא הקרטונים שחותמת צה"ל עליהם, שזרוקים בכל פינה. בהם אורזים התושבים את כל חפציהם בדרך לחיים חדשים במקום אחר. בין החפצים, מזכרות, תמונות וסרטי וידאו. פיסות זיכרון מעשרות שנים.  

משפחות באלי סיני, שהחלו במשא ומתן עם מינהלת ההתנתקות בנובמבר 2004, טוענות שאינן יודעות עדיין מה יעלה בגורלן, שכן הקראווילות שיועדו להן באור הנר עדיין לא מוכנות. כוכי רביבו, תושבת אלי סיני מזה 18 שנה: "אנו במצב של אי וודאות מוחלט. איננו יודעים אפילו מהו הפתרון הזמני".

קולו של אבי פרחן מאלי סיני, מראשוני המתיישבים בצפון הרצועה, נסדק כשהוא מדבר על רגשותיו: "כל האזור הזה הוא מפעל חיים בשבילי. בנינו כאן התיישבות לתפארת. זה היה ב-1982. זה קרה לאחר שגירשו אותי מימית. עכשיו אני עומד כאן ומסתכל סביבי באלי סיני, בניסנית ובדוגית וכולי רועד מבושה ומכאב. אנשים עוזבים, שמים את הדברים על המכולות, והולכים לחיים אחרים. אני בוכה. בוכה על ממשלה שכך גורמת לאזרחיה. חבל ארץ שלם מתפרק. אנחנו, שהקמנו את המקום הזה מדיונות של חול, מגורשים, מושפלים, נרמסים. בכל מקרה אני אמשיך להניף את דגל ישראל בגאון, עם הבכי שבלב על חיים שהיו ואינם".

כולם עוזרים במלאכת האריזה בנווה דקלים (צילום: איי.אף.פי)

רבים ממתנחלי גוש קטיף עזבו ועדיין עוזבים לאזור אשקלון והנגב המערבי. בעיריית אשקלון ניהלו בימים האחרונים משא ומתן קדחתני עם מתיישבים מהאזור. עד כה שכרו כ-30 משפחות דירות באשקלון. הם עשו זאת באופן עצמאי וקיבלו את שכר הדירה דרך מנהלת ההתנתקות. בעיריית אשקלון אומרים כי יש עוד כמה עשרות שמתוכננים להגיע בימים הקרובים.

בניין מגורים יוקרתי של חברת "קו-הרקיע" בשכונת הסיטי באשקלון יאכלס ככל הנראה כ-60 משפחות מנצרים מהיישוב, המבקשות להתגורר בבניין יחד. גם למושבים הסמוכים ממשיכות להגיע המשפחות מגוש קטיף, וחברות הובלה מדווחות על ביקוש הולך וגובר לשירותיהן. אתר הקרוואנים בניצנים הולך ומתמלא בעוד ועוד משפחות. הרחובות מלאים בילדים והמקום הולך ומקבל צביון של יישוב".

בימים האחרונים החל משא-ומתן מתקדם קבוצה שמונה 25 משפחות צעירות עם המועצה האזורית אשכול בכדי לעבור ליישוב החדש, חלוצה, שהוקם לפני כארבע שנים ומאז עדיין לא אוכלס. תוכנית הקמתו נמצאת בשלבים מתקדמים מאוד. סמוך לו יישוב נוסף בשם שלומית, שגם בו מתעניינת קבוצה נוספת מאזור גוש קטיף.

תמונה אחרונה בחממה בגוש קטיף (צילום: איי.אף.פי)

ביישובים הללו מעוניינים בעיקר בנים ממשיכים של חקלאים מגוש קטיף, שמבקשים גם הם לעסוק בחקלאות. מנהל האגף האסטרטגי במועצה, טובי שור, אמר שבאזור נמצא חלק גדול מהקרקע החקלאית שקיבלו חקלאי גוש קטיף המבקשים להמשיך לעסוק בתחום.

"מדובר בתושבים מהיישובים החקלאיים כגון גדיד, גני טל, גן-אור ובדולח ובנוסף להם יש גישושים נוספים של עוד קבוצות נוספות שמבקשות לעבור כיחידה אחת לגור כיישוב שלם, או להצטרף לקבוצה הקודמת. אנו מעריכים שכעת כשהאנשים כבר מבינים שההתנתקות יוצאת לדרך יתחילו הגישושים האלה לקבל תוקף של ממש, ותחל לפה נהירה", אמר טובי שור.

לדבריו, "בשנה האחרונה היו כל הזמן גישושים, אבל זה היה על אש מאוד נמוכה ומה שקורה בשבועות האחרים זה משהו שונה לחלוטין. הם כבר באים ומתעניינים. הקבוצה שנפגשה איתנו ביקשו שנדאג להם כבר כעת למגורים זמניים לאחר ההתנתקות עד להקמתו של היישוב והתיישבותם בו במסגרת של קבוצה אחת. באזור גם נמצאים שני אתרי קרוואנים, במושבים יתד ויבול, ועל פי הערכות שם יתגוררו המתיישבים עד להקמתו של היישוב".

בנוסף אומרים במועצה כי יש קבוצה נוספת מתוך הגרעין הקשה של גוש קטיף, "גם הם מנהלים איתנו משא ומתן. זו קבוצה שממש לא רוצה להזדהות וגם איתם יש לנו שיחות מתקדמות ואנו מעריכים כי יגיעו כמה עשרות של משפחות. אנחנו מאוד אופטימיים", אומר שור.

אך במקביל לתושבים שעוזבים, יש מי שמתכוונים להישאר ולהמשיך במאבק. בשעות האחרונות הופצו ביישובי גוש קטיף כרוזים המפרטים מה יש להכין, "מומלץ לכל משפחה להיערך לפני יום שישי זה. לפי תוכנית הצבא הגוש ייסגר גם בין היישובים, במוצאי ט' באב. לכן יש להכין מלאי מספיק מהרשימה הבאה: מים לשתייה, ג'ריקנים, אוכל יבש, אוכל לתינוקות, ממתקים לילדים, טיטולים, עזרה ראשונה, פנסים וסוללות, כסף מזומן, רכב מתודלק, שקיות אשפה, ריסוס נגד נמלים, חומר דוחה יתושים, נרות וגפרורים, הרבה מצב-רוח, אמונה ושמחה". כמה יישארו וייאבקו? זו השאלה שתעמוד במוקד מבצע הפינוי, בשבוע הקרוב.