כרם מהר"ל: קניון יוקם בקניון
המושב כרם מהר"ל מלא כולו בחשיבה ועשייה אקולוגית, מהסוג שגם מזמין מבקרים ומטיילים. התוכנית לבנות בקניון הסמוך פארק תעשייה ומסחר אינה אקולוגית כלל וכלל. גילי סופר יצא לטייל בשבילים מהם ייראה נוף אחר לגמרי, אלא אם כן יצליחו להרוג את תוכנית הפיתוח עכשיו, כשהיא עדיין קטנה
פינת הארץ הזו, של חוף הכרמל, הצליחה בכשרון יוצא דופן להישאר איכשהו "אי-שם". רק הנסיעה בקטע הזה של 'הכביש הישן', כביש 4, זורקת איזה עשרים או שלושים שנים אחורה. נתיב אחד לכל כיוון. אותו כביש 4 שבשיאו מגיע לשלושה וארבעה נתיבים לכיוון, פלוס נתיבי האצה ויציאות של מחלפים ומה לא. אם למישהו יש זמן בדרכו לחיפה, מומלץ בחום לנסוע משם.
זמן הצבר
הייתי שם אתמול. הסתובבי חצי יום, ראיתי דבר או שניים. ראיתי בית אקולוגי לעילא והר געש צעיר שהשפריץ טוף בבקעת שי"ר, יקב מדוגם מבחוץ וגלריה אקולוגית ברפת של בונה ואת נוף הסוסים הלא ייאמן ואת הצבר הצבר הצבר. עכשיו זה זמן הצבר. לא עוד שבוע שבועיים, לא כאשר נמצא לנו כוח להרים את עצמנו בחום הזה החוצה אל הכבשן. עכשיו. אתם יכולים להיות בטוחים שגם תאנים לא חסר פה "בטבע". זה היה כפר ערבי גדול במיוחד (איגזים), והמושב מלא בסברס כך גם סביבותיו.
מסיבות משפחתיות אני יודע לספר על הפיקוס אופונטיה אינדיקה, הידוע במקומותינו כ'סברס קר, סברס קר' (שלוש בחמש שבע בעשר), מכאן ועד אחרי ההתנתקות, אז אנסה לקצר כי אני עוד אמור לספר לכם על חמישה איזורי תעשייה
שמדברים עליהם בחוף הכרמל:
1. מקלפים אותו לפני שאוכלים (שלא תגידו שלא אמרנו לכם).
2. בחיים שלכם לא פגשתם כאלה קוצים.
3. מלאים דבש.
4. קוטפים באמצעות סכין מחובר (טוב) למוט. יש המשתמשים בכפפות עבודה. ליד חניון הזיתים גם גילתי כי יש המשתמשים במגבונים (לא, הם לא לקחו אותם). החוכמה היא להיזהר מהם אחרי הקטיף. נהוג לגולל בחול, אחר כך
לשטוף, אחר כך לפתוח בזהירות, ולאחר מכן להתמלא קוצים (בידיים, ולעתים גם בזויות הפה).
5. מי שמגיעות אל פיו טעימות מן המתוק המתוק הבר הזה, כשהוא קר ונטול קוצים, אין רבים המשתווים לו.
6. אין לכם צ'אנס.
מדברים על חמישה איזורי תעשיה/מסחר בתחום המועצה האיזורית חוף הכרמל. הפעם נבחר זה שבכרם מהר"ל (לכשיגיעו הפלמינגו לבריכות המלח, בטח נתקרב גם לעתלית). ל'ועד הפעולה להגנת חוף הכרמל' יש אתר אינטרנט המוקדש לכך. ישבתי קצת בבית
האקולוגי של משפחת לפידות, שמעתי הרצאה על 'קיימות' (ססטיינביליטי בלעז). והלכתי להסתובב בכר"ם מהרל ובנותיה.
אם תורשה לי שורת פרשנות: המאבק הזה ינצח. המחשבה על הקניון בקניון היא בשלבים כל כך מוקדמים שיש מצב להרוג את התכנית הזו, בזמן שהכי טוב להרוג תוכניות פיתוח-כיסוח למינהן: כשהן ממש - אבל ממש ממש - קטנות. לגבי ארבעת האחרים אני מתקשה להיות כל כך אופטימי.
המקום הנכון
מהבית האקולוגי שגם פותח את שעריו למבקרים (תיירות חקלאית אקולוגית קהילתית כבר אמרנו? בתיאום ובימות החו"ל), ירדתי לאורך אתר בנייה קונבנציונלי למדי לבקעה ול"שתי וערב" (גלריה אקולוגית כבר אמרנו?), והמשכתי לחלקות האקולוגית בעמק הקטנטן, לצלם תולעים אדומות שעושות דשן מכל הזבל האורגני של הישוב. לפידות עסוק בימים אלו בלהוכיח שזה גם כלכלי להיות אוטוזבל (אקולוגי). הבית אגב, נעים ללא מזגן. מאוד נעים. "דבר ראשון אתה צריך לבנות אותו במקום הנכון", הוא אומר. שיא חרון הקיץ, ופה - אוויר טוב שבא מהים, כזה שאין בתל אביב. זה בגלל המבנה: קניון המוביל לתוך עמק, שנחצה על ידי גבעה שבראשה הישוב. אתם רשאים לדמיין קניון בכניסה לקניון, אבל מה שבאמת יהיה שם זה איזור תעשייה ומסחר, "פארק תעשייה ומסחר". מנסרי שיש יהיו פה. המלצה לי לאנשי חוף הכרמל: סעו לויתקין. ככה תיראו.
חוות מכורה, היא חוות סוסים שמציעה פעילות טיולים לחובבי הז'אנר. ובגלל הבלבול עם השמות לא הגעתי בסוף לחוות מקורה, עליה נכתב: "בלב הר געש כבוי, לא רחוק מכרם מהר"ל, חוות מקורה מתמחה בגידול מטעים בשיטה ביו-אורגנית, ואלה כוללים אבוקדו, ליצ'י, מנגו ותאנים. בחווה בית בד, יקב וחנות המוכרת את התוצרת המקומית ומוצרי כפר נוספים (מתאים להצטיידות לקראת פיקניק בסביבה). לפרטים: אורנה רילוב, 9840580 - 04".
לפני היקב (אמפורה שמו), עוד עברתי ב'שדות ישראל', שהיה מפעל לייבוש תוצרת חקלאית ועכשיו הוא "השדה. מרכז חוויה ולמידה בהשראת הטבע", כמו שאומר השלט. שדות ישראל מתנצלים בכניסה שהם הפסיקו לעבוד בשבת. מצאו על מה להתנצל. אבל בימי שישי עדיין מתקיימת פעילות לילדים והחנות שם והמזנון. כמעט והתפתיתי לפך שמן ב-200 שקל. מגוון צמחי התבלין (מדושנים היטב על פי גודל עלי המנטה) מרשים. בית הבד של מקורה מבטיח דבריים טובים אבל סגור.
צובט בלב
והנה סוף סוף החום יורד, ואנחנו בדרכנו החוצה, אל המקום שמתוכנן בו 'פיתוח'. זה פרדס, שאולי כבר ראיתם את השלט שלו בכניסה. פרדס משותף, אורגני, 150 דונם. אני מטפס
על הגדה הימנית של הקניון, ובסופו של סיבוב אני מוצא את עצמי גאה גאוות נהגים. אין לכם צ'אנס אם אין לכם ג'יפ.
בדרך אני עוצר לנשום קצת נוף-טרום-תעשייה במצפה המכתש. זה כבר בתוך 'יער חוף הכרמל', על שביל ישראל. יש שם אנדרטה לזכר סרן מוטי שרון שנפל בהתרסק מסוקו. מעניין מה הוא היה חושב על זה שבונים לו ככה מול הפרצוף. שאריות מדורות (וחבר'ה) כמו גם גם עקבות צמיגי אופניים וזבל סוסים מעידים שהמקום יותר מפופולרי. בלוח הפעילויות לסופשבוע זה ראיתי שמערכת חדשה של שבילי טיול לאופניים נפרצה כאן ביער עופר לזכר לבני משפחת רון, שנרצחו בפיגוע במסעדת "מצה" בחיפה. איכשהו נחלצתי (לא בנתיב שתכננתי לי במפה הדהוייה שבכניסה ליער) והמשכתי אל מסלול "היער הקסום".
המסלול הסיבובי יוצא מחניון זיתים שבכניסה למושב עופר. שעה קלה של הליכה בנוף קק"לי טיפוסי: עוד אורנים ועוד אורנים, שספק מכסים את הזיתים שממש ממש בולטים כאן מפאת גילם. גם הצבר בדיוק צובט בלב בכתום המסתתר תחת הקליפה הירוקה. נחמד מאוד. הולכים על דרך רחבה (מסומנת בכחול) לאורך 'ואדי זיתים', שם גם חרוב שפירותיו לא מתולעים. ליד איקליפטוס אוג עם פירות ענקיים עולים שמאלה, וחוזרים דרך היער עצמו, על הסימון האדום, לנקודת ההתחלה. השביל לא רק מסומן בסימון שבילים אלא גם מסוקל, והאבנים בשני טורים מצדדיו. פרפרים, נוף לים, שקיעה יוצאת דופן, ומימין, במרחק נגיעה, הקניון. זה שמסתתר בו לעת עתה פרדס אורגני.
לו הייתה עכשיו קבוצת פועלים בפרדס יכולתם לשמוע אותם צועקים זה לזה. אם יהיה פה איזור תעשייה, אמנם יישאר השביל הזה, שבני הנוער באיזור טרחו וכבשו וסידרו יפה אשתקד, אך לא יהיה בו כל טעם. אבק ורעש תחת ריח פריחת ההדרים שמכה פה בחורף. ואני רק הצטערתי לי שלא הכנתי את שיעורי הבית כיאות, הגעתי לא מצוייד, וכל שנותר לי מהקיץ הזה הוא האופציה לסברס דל קוצים בסופרמרקט.
לפנייה לכתב/ת 
