שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    קפריסין: כל כך קרוב, כל כך שונה
    שבוע באזור העיירה פוליס שבמערב קפריסין מאפשר הצצה לחיי הכפר של האי השכן והנאה בלתי נשכחת מהים הכחול, מהאוכל הנהדר ומהאנשים החביבים. וזה רק 40 דקות מנתב"ג

    עד עתה קפריסין היתה קשורה אצלי עם מגהץ אדים. בשנות ה-60 נסיעה ל"חוץ לארץ" היתה בבחינת דבר מאד לא שגרתי. אז נסעו רק אנשי עסקים או כאלה שיכלו להרשות לעצמם, והם לא היו רבים. מי שבכל זאת רצה לטעום את טעמה של ארץ אחרת, נסע לקפריסין. כך זכורה לי נסיעתם של הדודים שלי לקפריסין, ועם מה הם חזרו? עם מגהץ אדים שהיה אז להיט.

     

    מאז, קפריסין, שכנתנו ממערב, נדחקה לשולי האטרקציות התיירותיות של הישראלים. אבל לאי היפה הזה היתה עדנה, וגם הישראלים שבים אליו, צעירים וצעירים פחות, בצד אלפי
    ומאות אלפי תיירים שבאים אליו מאירופה. נכונים לרענן את תפיסת "מגהץ האדים", יצאנו לכיוון העיירה פוליס שבמערב האי. המטרה: חופשה משפחתית ופרטית במלון "נטורה" (Natura Beach Hotel).

     

    הטיסה הקצרה (יתרון בפני עצמו) הביאה אותנו מוקדם בבוקר ללרנקה, עיר נמל ואחת משלוש הערים הגדולות של קפריסין (לצד ניקוסיה ולימסול). במכונית שכורה (לא לשכוח, בקפריסין נוהגים בצד שמאל של הכביש) יצאנו מיד מערבה, לכיוון פוליס. הופתענו לגלות שכביש מהיר וטוב ממתין לנו ביציאה משדה התעופה עם שילוט מאיר עיניים, שמאפיין, כך התברר, את כל קפריסין, גם בכפרים הכי נידחים. משהו שאנחנו יכולים ללמוד מהשכנים.

     

    מבט מחלון המכונית העלה התרשמות שמדובר באי מאד מפותח, שגם מצבו הכלכלי נראה טוב. המון בתים חדשים ויפים (ממש לא בתים יווניים מסורתיים), והמון שלטים המציעים קרקעות או נדל"ן למכירה. יותר מאוחר התברר לנו כי רבים מהבתים, בעיקר בתי הנופש והאירוח, נבנו ע"י תושבי חוץ, רובם מאירופה, שמשקיעים באי בעסקי תיירות, או בונים לעצמם בתי קיט.

     

    חלפנו על פני השוליים הצפוניים של לימסול והמשכנו בדרך הנושקת לים עד פאפוס, שם פנינו צפונה לכיוון פוליס, אליה הגענו לאחר כשעתיים מלרנקה. הדרך בין פאפוס לפוליס יפה ונעימה. כפרים זרועים משני עבריה, והנוף - הררי לכיוון מזרח וימי ממערב. הרבה שדות חיטה של אחרי הקציר, מטעים, כרמי ענבים, שדות טבק וכמובן כרמי זיתים. הבתים מאד מטופחים, הרבה גינות נוי ושיחי בוגונביליה בשלל צבעים. עוד הבחנו בסכרים, שהוקמו בשנים האחרונות כדי ליצור מאגרי מים להשקיה, עקב מצוקת המים החריפה שבאי.

     

    מלון במקום מקשאות מלונים

     

    את מלון נטורה ביץ' מצאנו די מהר. ואולי זו לא היתה חוכמה גדולה, כי נסענו לכיוון הים הכחול. הבעלים של נטורה הוא ד"ר כריסטוס יוריאריס, בוטניקאי בעל שם עולמי. אשתו, מריה, ילידת פוליס וכיום עובדת בכירה במשרד התיירות בניקוסיה, ירשה מסבה כ-50 דונם ליד הים. הסבא האיכר
    גידל במקום מלונים, אבל לפני שש שנים שכנעו בני הזוג יוריאריס את הרשויות להתיר להם לבנות מלון על הקרקע החקלאית. 

     

    כבוטניקאי החליט כריסטוס שלמלון יהיה אופי "טבעי" עד כמה שאפשר. אז נכון שמדובר במלון בוטיק נהדר עם כ-100 חדרים (ועוד 10 וילות נפרדות), עם בריכת שחיה וחוף ממש פרטי, אבל עקרונות הטבע נשמרים בו. כך למשל אין כלור במי הבריכה אלא חומרים ניקוי טבעיים בלבד. חלקו הגדול של השטח הוא בוסתן ירוק עם המון עצי פרי, ויש הרבה וורדים של פעם, לול תרנגולות וברווזים, ודשא רחב ידיים שגדל בעזרת מי שפכים שטוהרו במתקן של המלון. בנוסף, בשל מצוקת המים בקפריסין, משתמשים בשירותי המלון במי באר שאיכותם אינה לשתיה. מערכת האינסטלציה מאד מפותחת, כדי להפריד בין סוגי המים לפי הצרכים השונים ולחסוך במי שתיה כמה שרק אפשר. אגב, הברזים והטפטפות הם מתוצרת "נטפים".

     

    למרות שמדובר במלון ידידותי לטבע, לא נעדרים בו חידושי הזמן. החדרים ממוזגים, יש, כאמור, בריכה נהדרת, וגם חדר כושר, טלוויזיות בחדרים ומסעדה מצוינת שתענוג לשבת במרפסת שלה, מול הים, לנשום אוויר נקי בכל שעות היום והלילה, ולאכול אוכל קפריסאי טוב. וכן, הלחם שלהם, המצופה שומשום, קצח ומכיל אניס, הוא תאווה לחיך.

     

    חוף הים הסמוך, על מיטות השיזוף ושמשיותיו, הוא רצועה פרטית של המלון. אין עוד מלונות בסביבה, רק וילות נופש שאינן קרובות. החוף
    אמנם חולי, אבל ישנו קטע של חלוקי אבן בינו לבין המים, ולדרוך עליהם לא תמיד נעים. המים נקיים וצלולים, אבל במשך שהותנו במקום הם היו גם סוערים.

     

    שהינו 6 לילות בנטורה. השיחות עם בני הזוג יוריאריס ובנם חריס, שמנהל את המלון, היו חוויה בפני עצמה. ההיסטוריה המודרנית של קפריסין עצובה. ד"ר יוריאריס נולד ליד העיר פאמגוסטה (שם הוקמו בשנות ה-40 מחנות לפליטי השואה שלא הורשו להיכנס לישראל). האזור המקיף את העיר נכבש ע"י הטורקים והוא ומשפחתו גורשו חסרי כל מביתם. היה מעניין לשמוע את דעתם על ישראל (חיובית מאד), ואת ההשוואה שערכו בין הסכסוך הפוליטי בארצם לבין מה שקורה אצלנו, וגם להבין עד כמה עמוקה הטינה לטורקים. גם על מצבה הכלכלי של קפריסין דיברנו, והתברר שגם בקפריסין יש בעיות של כוח עבודה וכי גם בה מועסקים עובדים זרים רבים. לעומת זאת היא "מייצאת" אקדמאים לאירופה.

     

    בשהותנו בפוליס השתדלנו להכיר את הסביבה הקרובה והרחוקה יותר, ולא להסתפק בעיירה עצמה, שהיא חביבה וירוקה, ולה מרכז ישן שבסמטאותיו הרבה חנויות לתיירים והרבה טברנות.

     

    פוליס שוכנת בשולי שמורת טבע בשם AKAMAS. באחד הימים נסענו דרומה לאורך מפרץ כריסומו (CHRYSOCHOU) לכפר הדייגים לאצ'י, שכבר מזמן הפך למוקד תיירותי מפותח ומציע שלל טברנות בנמל הקטן. מלאצ'י נסענו למרחצאות
    אפרודיטה - המעיין שעל פי המיתולוגיה היוונית השתעשעה בו אלת האהבה עם מאהבה אדוניס. שביל קצר מוביל ממגרש החניה אל האתר, שלמרות הנוף המקסים אינו מרשים במיוחד. אבל עם מיתולוגיה יוונית לא מתווכחים.

     

    בדרך חזרה התעכבנו במלון היוקרה ANASSA, שמורכב מכמה מבנים לבנים שלהם תריסים כחולים והרבה מרפסות הפונות לים. כמובן שיש לו חוף פרטי, המון בריכות שחיה והרבה צמחיה מטופחת. יש המגדירים אותו כמלון היקר בקפריסין (115-170 לירות קפריסאיות לאדם בחדר זוגי ללילה).

     

    זאת ההזדמנות לציין, כי החיים בקפריסין יקרים, גם בהשוואה לישראל. תיירים אנגלים שפגשנו אמרו שקפריסין יקרה לא פחות מאנגליה. לירה קפריסאית שווה כעשרה שקלים. 

     

    קברו של מאקריוס 

     

    ביום אחר העפלנו להרי הטרודוס. כביש מצוין מוביל מפוליס דרך כמה כפרים לשמורת היעלים STAVROS TIS  PSOKAS. הדרך ההררית מפותלת וירוקה מאד (בעיקר אורנים), וגם ביום חם של אוגוסט היה שם קריר למדי. לתשומת לב הנהגים, הרבה אבנים שהידרדרו מההרים מפוזרות על הכביש.

     

    שמורת היעלים מגודרת אבל שביל היקפי מאפשר להבחין בלהקות היעלים בין העצים. לא הרחק משם מסעדה קטנה ופינת פיקניקים נהדרת
    שבביקורנו, ביום א', היתה מלאה בקפריסאים שמינגלו כמויות אדירות של בשר כבש, ונהינו מהחיים.

     

    משמורת היעלים המשכנו עוד כ-20 ק"מ, למנזר KYKKOS המרשים עם קירות המוזאיקה המוזהבים, שהיה מקום מושבו של הארכיבישוף המנוח מאקריוס, נשיאה הראשון של קפריסין. בדרך עוברים ב"עמק הארזים", העומדים זקופים ואציליים במיוחד. מארקיוס מת בשנת 1977 והוא קבור בראש ההר מעל המנזר, לא רחוק מכפר הולדתו. שני חיילים שומרים על הקבר, ואלה שניצבו במקום בעת ביקורנו שמחו לענות על כל שאלה. 

     

    פארק מים ברוח אפרודיטה

     

    בנותינו לא ויתרו על ביקור בפארק המים שבעיר פאפוס. 36 ק"מ מפרידים בין פוליס לפאפוס שרצועת החוף שלה הפכה למרכז תיירות מפותח מאד עם בתי מלון גדולים, מסעדות, חנויות והרבה רעש. פארק המים "אפרודיטה" עשיר באטרקציות ובילנו בו חצי יום (מחיר כניסה: מבוגר - 15 לירות קפריסאיות, ילד עד גיל 12 - 8 לירות). באתריה ההיסטוריים של פאפוס, הנמל והמבצר, לא ביקרנו. החלטנו להשאיר אותם לפעם הבאה.

     

    טיסת החזרה שלנו היתה בסמוך לחצות (ככה זה בטיסות השכר). את המלון עזבנו בצהריים והתחלנו לנסוע מזרחה לכיוון לרנקה. בדרך
    פקדנו את סלע אפרודיטה (PETRA TU ROMIOU), שעל פי האגדה מקצף הגלים המתנפצים עליו נולדה אפרודיטה - אלת האהבה, הפריון והיופי.

     

    משום נסענו לכפר המקסים אומודס (OMODOS), שמפורסם ברוקמות התחרה הגרות בו. חלק מהן יושבות לאורך הרחוב הראשי של הכפר, שהפך למעין מדרחוב, ומוכרות את מעשה ידיהן. במדרחוב הרבה חנויות עם מזכרות וכמה טברנות. ריצפתו עתיקה, עשויה חלוקי אבן. בקצהו כנסיה עתיקה ויפה עם גג רעפים בהירים.

     

    ועוד עצירה לפני לרנקה - בכפר טוצ'ני (TOCHNI). זהו כפר שרובו השתמר כפי שהיה לפני מאות שנים. בתי אבן ישנים לאורך סמטאות צרות והרבה אמנים, ששכנו בו מאז ומעולם. אנחנו נכנסנו לבית קפה מקומי בראש הגבעה, בו ישבו כמה גברים שהעבירו את זמנם בין משחק קלפים לשתיית קפה, ובין לבין יצאו לשאוף אוויר על מרפסת תלויה קטנה. שתינו קולה קרה והצטערנו שלא יכולנו לדובב את יושבי המקום, דוברי היוונית.

     

    לחם עם אניס ושמן זית מעודן

     

    כמו כל מטבח ים תיכוני, גם המטבח הקפריסאי מבוסס על מה שזמין לו: דגים, פירות ים וגם בשר על האש, מזטים (בשריים), ירקות טריים (הסלט שאנחנו מכירים כ"סלט יווני" נקרא פה "סלט הכפר"), לחם מצוין, מוסקה, צציקי (יוגורט עם שום ומלפפונים ירוקים), חצילים, שמן זית מעודן, בשר כבש ותפוחי אדמה שנאפים בטבון מסורתי (שאותו ניתן לראות כמעט בכל בית) וגם פירות טובים. המחירים, כאמור, לא זולים.

     

    דוגמאות: סלט הכפר - כ-3 לירות קפריסאיות, מנה בשרית - החל מ-4.50 לירות, דגים - החל מ-6 לירות, מוסקה - כ-4 לירות, צציקי - 1 לירה, ארוחת מזטים - החל מ-7 לירות. מחירי המוצרים בסופרמרקטים דומים לשלנו. ההפתעה הגדולה היתה מחירם

    של בקבוקי משקאות קלים גדולים (1.5 ליטר) כמו קולה-קולה או ספרייט - שעלו יותר מ-1.2 לירות קפריסאיות (כ-12 שקלים).

     

    אנחנו אימצנו את טברנת VOMOS שהיתה סמוכה למלון שלנו. מנהלת אותו איבגי פסרופולו, אם לחמש בנות, ש-4 מתוכן עובדות במקום. הטברנה צמודה לבית אמה, שהיא הבשלנית העיקרית. יושבים תחת סוכה ירוקה ונהנים מאוכל טוב באווירה ביתית. כל ארוחה מסתיימת בעוגה תוצרת בית ועל חשבון הבית.

      

    קפריסין אמנם קרובה אלינו מאד, ונופיה מזכירים את נופי ארצנו, אבל היא שונה. אורח לרגע מתרשם כי כיום זו מדינה שלווה, המחבקת בחום את תייריה הרבים ושתושביה מוקירים את יתרונותיה. לקפריסין אפשר לבוא במשך כל השנה, בקיץ ליהנות מהים, בחורף מהסקי בהרים ובאביב מפריחה אין סופית של הטבע. ולהזכירכם, זה רק 40 דקות טיסה מנתב"ג.

     

    אזהרה "כואבת" לשוכרי מכוניות

     

    הדרך הטובה ביותר לטייל בקפריסין היא כמובן בעזרת מכונית שכורה. העסקה שלנו כללה מכונית של חברת "אוויס". בעת קבלת המכונית הופתענו לגלות כי הסניף הקפריסאי של החברה מחייב מראש בתשלום מיכל דלק מלא בסך 35 לירות קפריסאיות (כ-350 שקל) וכי אין החזר, גם אם חוזרים עם מיכל מלא. ממש שוד לאור היום. מיכל מלא לא עולה יותר מ-20 לירות וממילא, הרי לא ניתן באמת לחזור עם מיכל ריק.

     

    בשיחה עם משה אבישר, בעל חברת "אופק נסיעות ותיירות" דרכם רכשנו את החבילה, התברר כי אוויס וכל שאר חברות השכרת הרכב בקפריסין מתנהגות על פי כללים שקבעו לעצמם, ובניגוד למה שקורה ביתר חלקי העולם. לדבריו, כל הנסיונות לשנות את הדבר עלו לפי שעה בתוהו. ראו הוזהרתם. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: עומר הכהן
    אומודוס. כפר של רוקמות התחרה
    צילום: עומר הכהן
    צילום: עומר הכהן
    מלון נטורה. הנוף מהמרפסת
    צילום: עומר הכהן
    פארק המים. חצי יום
    צילום: עומר הכהן
    טוצ'ני. כמו פעם
    צילום: עומר הכהן
    צילום: עומר הכהן
    שקיעה קפריסאית. דומה, אבל שונה
    צילום: עומר הכהן
    מומלצים