משפילברג ל"סוזן דלל"

ימים ספורים לפני יום ההולדת ה-27 של רננה רז צלצל הטלפון בביתה ועל הקו היו נציגיו של סטיבן שפילברג. בהתרעה של יום היא הוקפצה לסט הצילומים של "מינכן", סרטו החדש שמצולם בימים אלה במלטה. "זה תפקיד קטנטן שאמנם לא נחשב לניצבות, אבל יש סבירות גבוהה שאם תמצמצו במהלך הצפייה, תפספסו אותי", היא אומרת.

את ההפקה החדשה של שפילברג, שתעסוק ברצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ובתגובת ישראל, עוטף מעטה סודיות. "כל אחד מהשחקנים מצלם את הסצינות שבהן הוא משתתף וזהו.

אתה לא מקבל תסריט ליד, לא מספרים לך מה קורה על הסט, הכל מאוד סודי", אומרת רז שהוחתמה כמו כל שאר המשתתפים על חוזה שמחייב אותה לסודיות מוחלטת. גם אם לא מדובר ב"תפקיד חיים" השהייה על הסט לדבריה היתה חוויית חיים: "היתה לי תחושה שזה משהו שקורה פעם בחיים. רק שם תפשתי מה זה אומר הוליווד, כל הגודל הזה הבלתי יאומן והתקציבים שמאפשרים להטיס אותי למלטה בהתרעה קצרה לצילומים של שלוש שעות ולשכן אותי לעוד ארבעה ימי חופש נוספים על חשבון ההפקה. קשה מאוד לתפוש את זה בעיקר למי שבא, כמוני, מעולם המחול שמתנהל מפרוטות".

רז היא אחת היוצרות העצמאיות הפוריות והמעניינות במחול העכשווי בישראל. בשנה שעברה היא זכתה בפרס שרת התרבות ליוצר צעיר במחול. מבחינה כלכלית, אפשרות היצירה שלה נסמכת בעיקר על העבודות האחרות. "הטלוויזיה בפירוש עוזרת לי לקיים את המחול שבו אין כסף. כל מה שהרווחתי ב'אהבה מעבר לפינה' הושקע ב'רפאים', עבודה שהעליתי בפרויקט 'הרמת מסך' שעבר", היא מספרת, "אני עושה את כל מה שצריך בשביל שמי שיכול יתמוך בי וזה אומר משרד החינוך, פרויקטים כמו 'הרמת מסך' או מועצת הפיס. יחד עם זה אני מביאה כספים ממקורות אחרים. אנשים שלא מעולם המחול לא תמיד יודעים כמה זה קשה, אבל אני מקבלת את זה כעסקת חבילה, אני לא מתמרמרת ומנסה למצוא פתרונות יצירתיים".

"לפתוח דיאלוג"

בסוף השבוע הקרוב תנעל רז את סבב ההופעות הנוכחי של "רפאים" באירוע מיוחד במסגרתו תארח את "No Body", יצירת סולו קצרה של הכוריאוגרפית גילת אמוץ בביצוע הרקדנית עילאיה שליט ואת "My Grandmother Is My Mother's Mother", סרט וידאו של האמנית גבי המבורג.

"חשבתי שהמפגש יאפשר לפתוח דיאלוג עם יוצרים ויצירות אחרות שמתקשרים דרך התוכן והצורה", אומרת רז, "גם הסרט וגם העבודה שלי עוסקים במערכות יחסים בתוך המשפחה וחשבתי שזה חיבור תוכני מעניין שיכול להעשיר את שתי העבודות בנפרד. בעבודה של גילת אמוץ החיבור הוא יותר צורני ובא לידי ביטוי בעיצוב חלל דומה.

מעבר לזה אני שמחה על ההזדמנות לארח. כשהתחלתי ליצור, להופיע בסוזן דלל לא היה דבר מובן מאליו. כוריאוגרפים בתחילת הדרך יוצרים עבודות קצרות שלא בהכרח מרכיבות ערב וזה לא פשוט למצוא להן במה. אורך העבודה של גילת היא תשע דקות ואני לא יודעת כמה הזדמנויות יהיו לצופים לראות אותה. אני שמחה שאני יכולה לאפשר לה חשיפה".

שילוב בין מדיות שונות אינו זר לרז שעבודותיה שואבות במובהק ובאופן שווה מהתיאטרון ומהמחול וכך גם בערב זה. "המדיה היא אמצעי להעברת חוויה, רעיון, תחושה או רגש ולכן הגבולות שנוצרו בין מדיות הן כפויות. מעניין אותי לטשטש את הגבול, לנסות ליצור דרך מדיה מסוימת חוויות שמתקשרות עם מדיה שונה. ב'רפאים' למשל יש משהו מאוד קולנועי והתפאורה בנוי כמו פריים של קולנוע", היא אומרת.

בימים אלה נמצאת רז בחזרות על יצירת מחול חדשה שתעלה במסגרת פרויקט "הקמת מסך" הבא. "בתחילת היצירה אני עדיין מאוד מאוהבת בעבודה האחרונה שעשיתי. קשה להתנתק ממנה, אבל אני מנסה", היא מסכמת.

"רפאים מארחת" - יום ו', 19 באוגוסט, בשעה 22:00 במרכז סוזן דלל בת"א