שן כלואה: שיטת טיפול חדשה אינה פוגמת במראה

רק כשהיתה בת 24 נודע לראשונה לתמר וולף, בביקור מקרי אצל רופא שיניים, ששני הניבים שבפיה הם שיני חלב, ואילו הניבים הקבועים שלה הם שיניים כלואות – שיניים שעדיין לא בקעו לחלל הפה. "הרופא עשה לי צילום פנורמי", היא מספרת, "והייתי מופתעת כשהוא בישר לי שהניבים שלי הם למעשה שיני חלב. יש לי שיניים צחורות ובריאות, ולא סבלתי מכאבי שיניים או מבעיה אחרת באזור הפה, ופתאום נופלת עלי כזו אבחנה".

היא ערכה סבב חוות דעת במרפאות שיניים שונות ונבהלה. "הציעו לי מגוון אפשרויות טיפול, שאף אחת מהן לא היתה מתקבלת על הדעת מבחינתי",

מספרת וולף. "רופא אחד המליץ לי לא לטפל בבעיה, כי ממילא שיני החלב לא יעמדו במבחן הזמן, וכשאגיע לגיל 30-35 הן ייחלשו ויישחקו. רופא שיניים אחר הציע דווקא להקדים ולטפל בשיניים הכלואות בטיפול ארוך ביותר שנפרש על פני שנים, ובמהלכו ירכיבו לי גשר מכוער. הייתי אז סטודנטית צעירה, ולא העליתי בדעתי את האפשרות שביד אחת אחזיק קלסר ואילו היד השנייה תכסה את הפה בכל פעם שאני מדברת או צוחקת. גם רופאים נוספים היו תמימי דעים שיש למהר ולטפל בבעיה באמצעות הרכבת גשר חיצוני מכוער".

הרופא האחרון שאליו פנתה, ד"ר דרור אייזנבוד, מנהל היחידה לאורתודונטיה ומומי פנים מולדים בילדים במרכז הרפואי רמב"ם, הציע לה להרכיב על שיניה גשר אחורי, סמוי מהעין. "הוא היה הוגן והסביר לי שמדובר בטיפול כואב, ארוך ומסובך", משחזרת וולף, "אבל האפשרות שרק אני אהיה זו שאסבול, ולא כל מי שרואה את השיניים שלי, קסמה לי, והחלטתי ללכת על זה".

בתום שלוש שנים לא פשוטות, שבמהלכן עברה טיפולי שיניים מכאיבים, בקעו השיניים הכלואות, יפות וחזקות. "בהתחלה הרופא הרכיב לי את הגשר האחורי, שההימצאות שלו בפה כואבת ומפריעה", היא מספרת, "בהמשך הוא עקר את שיני החלב שהפריעו לניבים הקבועים לבקוע, ועל הגשר הוא בנה מבני חרסינה זמניים, כך שלמעשה לא ראו חסר בשיניים. לא פעם קרה שהמבנים הזמניים נחלשו, התרופפו ונפלו, ואז הייתי מזעיקה את הרופא בהיסטריה מהבית, אפילו אם זה היה בשבת, והוא היה מדביק את המבנים חזרה. אבל במבט לאחור, זה היה שווה".

תופעה גנטית

כ-2% מהאוכלוסייה סובלים מתופעת השן הכלואה, שעליה מרחיב ד"ר אייזנבוד: "מדובר בדרך כלל בתופעה גנטית מולדת, שמשותפת ליותר מבן משפחה אחד. הסיבות הנפוצות לבעיה הזו הן חסר בשן הקבועה, או מבנה לא תקין של השיניים שסמוכות לה". ברוב המקרים השן הכלואה היא ניב; השן הסמוכה לניב – השן החותכת – היא בעלת ליקוי מבני, ולכן הניב 'טועה' במסלול הבקיעה התקין שלו בחלל הפה ונותר בעצם הלסת.

הבעיה מתגלה בדרך כלל בגיל הנעורים. "הניב העליון, למשל, בוקע אצל בנות בגיל 11 בממוצע ואצל בנים בגיל 12 בממוצע", אומר ד"ר אייזנבוד. "איחור בבקיעה מעבר לגילאים האלה צריך להדאיג". עם זאת, אפשר לאתר שן כלואה עוד קודם – רופא שיניים מיומן יכול למשש את המקום, וכן לבצע צילום פנורמי שיראה שהשן פונה לכיוון שונה, בזמן ששן החלב נותרה במקומה. "ככל שהטיפול מתחיל בגיל מבוגר יותר, כך פוחתים סיכויי הצלחתו, אבל הם עדיין קיימים, ולכן כדאי לנסות לטפל ולא למהר לעקור", מציין ד"ר אייזנבוד.

"הצלחת הטיפול להבקעת שיניים כלואות נחשבת לגבוהה", הוא מסביר. "הטיפול מחייב הרכבת גשר כבר מגיל 13, דבר שמאפשר פתיחת מקום יזומה לשן הכלואה. בהמשך, אחרי כארבעה חודשים, מבצע הרופא חשיפה כירורגית של השן הכלואה – כלומר, הרמת מתלה החניכיים תוך קידוח בעצם הלסת לצורך איתור השן. כשהיא מזוהה מדביקים עליה דבק אורתודונטי מיוחד, שמסייע במשיכתה החוצה באופן הדרגתי לתוך קשת השיניים הקיימת".

הפעולה הזו נעשית על ידי אורתודונט וכירורג פה ולסת. "כדי להבטיח את בקיעתה המוחלטת והמושלמת של השן מומלץ לבצע תפר שמכסה את המתלה", מסביר ד"ר אייזנבוד. "מהחניכיים, שנפתחו באופן יזום, ממשיך לבצבץ רק חוט המשיכה, ואילו השן עצמה נשארת עטופה במשך כחצי שנה, עד שהיא נמשכת ומתקבעת במקומה הטבעי".

גילוי מוקדם

טכניקת המשיכה אינה פשוטה, ושימוש לא זהיר בה עלול לגרום נזק משמעותי לשיניים הסמוכות. זו כנראה הסיבה שכשאיבחנו שן כלואה אצל עומרי (שם בדוי, לבקשת הוריו), בן 6 וחצי, התלבטו הרופאים איזה טיפול יהיה הטוב ביותר עבורו.

"הלכנו לכמה רופאי שיניים", מתארת אמו ענת, "וכולם היו נחרצים שאין מנוס מניתוח שיגרום להבקעת השן. אף אחד מהרופאים", היא אומרת בכעס, "לא ציין שלפעולה הזאת עלולות להיות השלכות שליליות, כמו פגיעה בשיניים קבועות סמוכות".

אחרי שהסדירו את העניין הכספי – כ-5,000 שקל – הם נערכו לניתוח. "כשכבר היינו בעיצומן של ההכנות", מספרת האם, "כי הניתוח היה אמור להתבצע בהרדמה כללית, התקשר אלי הכירורג והסתייג מהמהלך. הוא אמר לי שהחליט לא לנתח את עומרי כי הפעולה עלולה לסכן את השיניים האחרות והמליץ על ביקורת ומעקב קבועים".

האם מדובר במקרה בודד, או שאורתודונטים וכירורגים לפה ולסת אכן חלוקים בדעותיהם לגבי הטיפול המומלץ? "אין שתי גישות", גורס ד"ר אייזנבוד, "מדובר בשיטה טיפולית אחת. אני לא מכיר את המקרה של עומרי, אבל שן בעייתית גורמת נזקים לשיניים שסמוכות אליה. לכן גם בגיל הזה עוקרים את השן. אני לא יודע ממה נבעה הסתייגותו של הרופא".