תפוחי אדמה - למה הם באים בשק?

אתם יודעים מה הבעיה במדינה הזאת? תפוחי האדמה.

כמו אחוזים ניכרים של תושבי המדינה, גם אני קונה מדי פעם תפוחי אדמה בסופר. מה לעשות, לפעמים זה נח. לעיתים זה אפילו יותר זול. או ככה אני חושב. אגב, למי שיש בעיה עם טרחנות סביב שק אחד של תפוחי אדמה, הטור הזה לא בשבילו, השבוע.

גם בסופרים, וגם אצל הירקן המקומי שלי, זה שסוחטים אותו בריונים, תפוחי האדמה – במיוחד האדומים – ארוזים בצרורות, או מעין שקי ניילון ארוג. אם רוצים לקנות תפוחי אדמה בתפזורת, אזי שלרוב יש, רק שהם בדרך כלל יקרים יותר, לבנים או אפורים (ולא אדומים) או סתם "נראים רע".

לפני כמה ימים הלכתי לעשות קניות בסופר דיל החדש של צומת סגולה בפתח תקווה. "בסגולה יש מלחמת מחירים", אמרו לי כולם, "והכל נורא זול".  אז הלכתי לראות. קניתי כמה "ארבע בעשר", שניים-שלושה זוגות גרביים, וגם שק של תפוחי אדמה. תפוחי אדמה אדומים, באריזה של "סופר קלאס", שארוזים על ידי "בולים", שבנגב.

ההמלצה שלי לאנשי "בולים", היא שילכו לאסוף בולים. תפוחי אדמה, כאלה שגם אפשר לאכול אחר כך, הם לא יודעים כנראה לארוז. את אנשי "סופר קלאס", שהמוטו שלה הוא "מתחייבים לאיכות, מתחייבים למחיר", אני רוצה לשאול רק לאיזו איכות ולאיזה מחיר בדיוק הם מתחייבים?

היום, ארבעה ימים אחרי הקניה החכמה, חצי מתפוחי האדמה שבשק מלאים נקודות רקב, "שחורים" למיניהם, והשק, באופן כללי – מסריח.

לעיתים תפוחי האדמה הם לא משהו, אבל הפעם זה כבר היה שיא. גם תפוחי האדמה שלא נגועים, נראים פשוט רע. מלאי חריצים, גבשושיות שונות ומכות. למוד נסיון, אני כבר תולה את שקי תפוחי האדמה האלה על מתלה מיוחד שחיברתי לקיר המטבח. זה גבוה ונח, וזה גם מאוורר. אי אפשר לבוא אלי בטענות שאני מחזיק את תפוחי האדמה הארורים בתנאים מגבילים, בלחות גבוהה, שמש ארצישראלית ישירה או בתנאי חימום. אני, את תפוחי האדמה שלי, מחזיק במטבח, גבוה מעל הרצפה, במקום מאוורר ונגיש. אף אחד לא מטפל יפה כל כך בירקות שלו כמוני.

לאור זה שפיניתי לכבוד הבולבוסים מקום מיוחד, חוררתי חורים בקיר הבית שלי ואף השקעתי במחזיק מדף מפורזל מברזל, שני ברדים וזוג דיבלים, הייתי מצפה לתמורה. בשני שקלים תשעים ותשע אגורות לקילו, הייתי מצפה לקבל תפוחי אדמה, ולא אסופה של נקודות שחורות, חריצים, רקבונות, חתכים, מכות ושריטות שאני לא יכול לברור. אני מניח שעכשיו, עם פרסום המאמר הזה, אני יכול לצפות גם שיבואו להרביץ לי אישית, אבל שווה לי, בשביל להוציא קיטור אחרי ההתרגזות.

עכשיו תראו, זה ברור שכשאני לוקח שק תפוחי אדמה שכזה, אני מנסה לראות מה יש בפנים. כבר למדתי לרחרח את השק – הרקובים הלוא מעלים צחנה שלא תתואר – להפוך, לנסות לערבב ולבחון. אבל האורזים מתחכמים לנו. השקים כבר ארוזים צפוף-צפוף, ואי אפשר להזיז את תפוחי האדמה שבפנים. חוץ מזה, מה כבר אפשר לראות בתוך משהו כמו דקה או שתיים? כמה זמן בכלל, בעצם, צריך הצרכן הממוצע להוציא על בחירה של שק תפוחי אדמה?

ברור שאין כאן מצב שבו מניחים את תפוחי האדמה הטובים בחוץ, ואת הגרועים בפנים. ברור שזה עניין של תאריכי קטיף, איסוף, קרור ומה שזה לא יהיה. לשם ההגינות, אני מוכן גם לאמר שאם הייתי לוקח את שק תפוחי האדמה הזה ובא איתו לסופר, ניגש לקופה הראשית, שם אותו על הדלפק – תמיד הוא גבוה ממך הדלפק הזה, לעולם לא בגובה העניים – ומתלונן, היתה הקופאית הראשית אומרת לי "אדוני, לך תביא שק אחר ואני אזכה אותך במה ששילמת." אבל העניין הוא לא זה. אני – כולנו – צריכים לקבל מוצר טוב ולא כזה ש"אפשר יהיה להחזיר עם חשבונית כחלק מהשרות." אני הייתי מצפה שכחלק מהשרות, המוצר יהיה טוב. אגב, גם אם תלכו להביא שק תפוחי אדמה אחר, מי לידכם יתקע שהוא יהיה במיטבו?

ובכלל, נשאלת שאלה אחרת: למה נועדו השקים האלה, בכלל? מה אכפת לירקנים שאעמוד ואבחר אשכולות ענבים, או אפרסקים? למה אני צריך לקנות שק מלא שברי גזר, או גזר חיוור, שלא טעם לו ולא ריח. מה אכפת לבעלי הסופרים שאעמוד ואברור תפוחי אדמה, אחד אחרי השני? לא יהיה לי זמן להמשיך בקניות? יהיה. אני אקנה גם בננות אחר כך, אני מבטיח, זה לא העניין.

"תגיד, אתה נאיבי?" תגידו. לא. אני לא נאיבי. אני חי פה כבר מספיק זמן ויודע בדיוק שזה בא כדי שבתוך השק אפשר יהיה להחביא תפוחי אדמה מטריות שניה. קופסאות הפרי טובות להטמנת אפרסקים מבתים מוכים, ושבתחתית הסלסלות יהיו ענבים שחולצו לפני שבוע מבית הקרור. זה ברור.

למה זה ככה? כי ככה. בגלל שכולם רוצים להיות הכי זולים, והסחורה הזולה – גרועה. בנוסף, כולם מסבנים, ומנסים לעשות עוד עשר אגורות על הגב שלנו. עשר אגורות שמצטברות ונאספות לשקלים ועשרות שקלים, ומליונים. במליונים האלה אפשר אחר כך לקנות רשתות שיווק שהתמוטטו, אולי כי לכאורה הן הציעו ללקוחות שלהן תפוחי אדמה מוכים ומסריחים, במחירים מופקעים. תמיד יהיו ירקות סוג ב' וירקות סוג א'. הבעיה היא רק שלא נותנים לך לבחור מה אתה רוצה לקנות, ומוכרים לך סוג ז', במחירים של סוג ג'.

אם שועי הארץ הזאת – בעיקר הפוליטיקאים למיניהם – היו עורכים קניות בעצמם, ואם היו משתכרים מה שאני ואתם משתכרים (כולל טובות הנאה, פינוקי מסעדות, סיגרים קובנים וכד'), אני בטוח שמשהו כבר היה קורה. תנו לי לערוך סיור של חצי שעה עם חברי ועדת הכספים של הכנסת, ואני ארענן להם את המשמעות של להיות "צרכן". אני אראה להם מה המשמעות של העדר סימון מחירים, בשר טרי-מקפוא, וסימון "פגי תוקף". הבעיה היא שכנראה שהלובי החקלאי, או הסיטונאי, או הקימעונאי, או איזה לובי שלא יהיה, יותר חזק אפילו מהפיליפינית שעושה קניות בשביל חברי ועדת הכנסת הזאת או האחרת, ולכן סיור כזה לעולם לא יערך.

בזמנו, בלחץ הבנקים וחברות האשראי כמדומני, חוקקו חוק שאסר להציג ולהציע מחירים שונים למזומן או אשראי. למה מותר לנקוב במחירים יקרים יותר כאשר הירקות או הפירות הם בתפזורת, וממילא הם לא במיטבם?

אני יודע שתגידו לי "לך לשוק", או "מי קונה בסופר"? זה לא תרוץ, וזאת ממש לא המלצה. זה נחמד, ואולי מאוד רומנטי, ורטרו, אבל זה כבר אפילו לא יותר זול. גם הירקנים הכי זולים מחזיקים היום ירקות בתפזורת וירקות ארוזים, ולעולם לא באותם מחירים.

אנחנו מתלוננים הרבה מאוד על טיב הירק והפרי שלנו, ובלחם הלבן כבר מזמן אין סיב אחד לרפואה. אז נכון, אולי כבר נמאס לשמוע שהלחם שלנו מלא כימיקלים ולחשוש לעתיד המסבחה כי גונבים לנו את החומוס מתחת לאף. אבל לאף אחד לא אכפת. הפעם, הקצף יצא על שק תפוחי אדמה אחד ששילמתי בשבילו 10 או 12 שקלים. חצי ממנו זרקתי היום; חמישה – שישה שקלים שאיתם הייתי יכול לנסוע כיוון אחד באוטובוס, לסופר, להחזיר לבעלי המניות את הבולבוסים שלהם.

***

ומה שלום אנשי משרד הבריאות בימים טרופים אלה? אה, אצלם הכל בסדר, כנראה. שם, בירושלים, אין כנראה שום חדש. מאז ה- 3 לאוגוסט הם לא עדכנו את אתר האינטרנט שלהם, גם לא בנושא צריכת הסויה, הזכור לטוב. למי שצריך תזכורת, הרי שבאמצע יולי, אנשי משרד הבריאות מיהרו לצאת בהודעות לעיתונות שיש להם המלצות למתן את צריכת הסויה. הם הבטיחו נייר עמדה. נייר עמדה אין להם, וספק אם יש להם עמדה. אז אם אתם מבולבלים, או לא יודעים מה לעשות, זבשכ"ם.