מבט לאחור: סיפורה של פוטושופ

בחודש פברואר בשנת 1990 שיחררה חברת אדובי את הגירסה הראשונה של תוכנת פוטושופ ושינתה את עולם הגרפיקה מקצה אל קצה.

יכולות עיבוד התמונה שאיפשרה התוכנה משכו את השטיח מתחת למכונות היוקרה של סייטקס ונתנה לכל בעל מקינטוש את האפשרות לשלוט על התהליך המורכב של הפרדת צבעים והבאת תמונות צבעוניות לדפוס.

תוכנת פוטושופ משלבת באופן גאוני את המתימטיקה העומדת בבסיס של ייצוג וביצוע פעולות על תמונות במחשב ואת האמנות והיצירתיות שמתאפשרות עקב כך. בעזרת מנשק חכם ואוסף עצום של אפשרויות מעניקה התוכנה כוח עצום וליוצרים, לבצע ככל העולה על רוחם כמעט בכל תמונה.

איך הכל התחיל?

מהיכן בא הרעיון המבריק הזה ליצור את התוכנה הגרפית האולטימטיבית? ובכן, כמו הרבה המצאות, גם פוטושופ לא נולדה ברגע. הכל התחיל אי שם במדינת מישיגן הרחוקה אשר בארצות הברית. פרופסור חביב בשם גלן נול הקים חדר חושך במרתף ביתו בכדי לעסוק בתחביב הצילום שלו.

שני בניו, תומס וג'ון, ירשו ממנו את האהבה לצילום ואת החיבור לטכנולוגיות מתקדמות. שני הזאטוטים בילו שעות רבות בחדר הצילום שבמרתף הבית.

כשהיו בני שש עשרה לערך, רכש אביהם מחשב אפל לצורך ניהול עבודתו האקדמית. תומס היה הטיפוס האומנותי יותר ונמשך לתחום הצילום ופיתוח התמונות במעבדה הביתית. הבן השני, ג'ון, מצא עצמו מבלה שעות רבות מול המחשב האישי והחל להשתעשע בתכנות.

השניים למדו רבות אודות צילום ופיתוח תמונות. אביהם לימד אותם אודות יסודות הצבע, שליטה על בהירות וניגודיות וגם יצירת אפקטים שונים על תמונות. שנת 1984 הביאה לעולם את מחשב המקינטוש הראשון ופרופסור נול רכש את אחד המכשירים הראשונים שיצאו לשוק באותה השנה.

למרות שעסק שעות רבות בתחביב הצילום, גם תומס נול פנה לתחום התכנות ובשנת 1987 רכש לעצמו מק פלוס לצורך עבודת הדוקטורט שלו בנושא עיבוד תמונות דיגיטליות במחשב. לאכזבתו הרבה המק של אותם ימים לא יכול היה להציג גווני אפור על המסך ולכן כתב תוכנה מיוחדת, שדימתה גווני אפור על מסך המק שלו בעזרת טקסטורות שונות.

האח השני, ג'ון, הלך לעבוד במקדש האפקטים המיוחדים: חברת ILM של ג'ורג' לוקאס ועסק בפיתוח של זיהוי עצמים בתמונות. באחד מביקוריו אצל אחיו בקולג' הוא נחשף לעבודה שעשה אחיו בתחום עיבוד התמונה הדיגיטלית. "נדהמתי כמה זה היה דומה למה שראיתי על מערכת פיקסאר", סיפר.

שני האחים אספו את כל חתיכות התוכנה וקיבצו אותן לתוך יישום אחד שנקרא בפשטות Display. השניים היו מרוצים מאוד מיצירתם אולם מהר מאוד החלו לבדוק כיוונים לפיתוחים נוספים. הם התחילו ביכולות לפתוח ולשמור תמונות בפורמטים שונים, וכשפתחו תמונות שהגיעו מהמערכת של פיקסאר נוכחו לראות שהתמונות כהות מידי ויש להבהירן. כך נולדה פונקציית תיקון הגאמה.

התוכנה הלכה והשתכללה והפכה ליישום בשם ImagePro. בשנת 1988 הבין ג'ון שיש הזדמנות אמיתית להפוך את הכלי הפרטי שלהם לתוכנה מסחרית. תומס היה במצב כלכלי לא טוב. כספי מענק המחקר שלו אזלו ואשתו ציפתה לילד. לפני שנואש והחל לחפש משרה קבועה, החליט להקציב לעצמו עוד ששה חודשים לגמור את גירסת הבטא של התוכנה ולתת לג'ון לנסות למכור אותה למישהו בעמק הסיליקון.

באדובי אהבו מה שראו

התגובות הראשוניות לתוכנה היו צוננות למדי. אף אחד לא הבין למה צריך תוכנה לעיבוד תמונות. חברת סופרמק דחתה אותם על הסף מכיוון שחשבה שלא צריך תוכנה גרפית בנוסף על תוכנת PixelPaint מתוצרתה. הישועה הגיעה מכיוון בלתי צפוי. חברת סורקים בשם BarneyScan הסכימה לצרף את התוכנה (ששמה שונה ל"פוטושופ") לסורקי השקופיות שלה ושיווקה כ-200 יחידות של התוכנה ללקוחותיה.

לקראת סוף שנת 1988 נפגש ג'ון עם צוות קריאייטיב של חברת אדובי שאהב את מה שראה. עשרה חודשי פיתוח נוספים נדרשו עד שאדובי הוציאה אל השוק את תוכנת פוטושופ 1.0. כשנה לאחר מכן יצאה גירסה 2 של התוכנה, שהייתה בוגרת ומקצועית יותר.

תומס נול שקע בפיתוח גירסאות נוספות של התוכנה ולא השלים את הדוקטורט שלו. ג'ון ליווה את הפרוייקטים מרחוק והמשיך לעבוד ב-ILM כאחראי על אפקטים מיוחדים לסרטים כמו "משימה בלתי אפשרית" ו"מלחמת הכוכבים אימת הפנטום".

הימים ההם

לא רבים זוכרים, אבל פעם לא הייתה אפשרות מובנית לייצר צלליות בפוטושופ. איש אחד, קאי שמו, קנה את עולמו בסדרה של מדריכים שהפיץ, ולימדו את המשתמשים כיצד להתמצא בנבכי תפריט ה-Calculate המסתורי, שאיפשר לייצר אפקטים מדהימים של הצללות וטקסטורות על ידי פעולות חישוב בין ערוצים שונים.

גם הכוח המרתק של התוכנה לבצע הפרדות צבעים לצורכי דפוס, התבטא בימים הראשונים בכך שהתמונה פשוט הייתה מתפרקת לארבע תמונות נפרדות בגווני האפור הרלוונטיים (צ'יאן, מג'נטה, צהוב ושחור). מאז הגירסה הראשונה, לקח שלוש שנים לפתח את הגירסה הבאה: 2.5.1 במספר.

הייתה זו אחת הגירסאות הטובות ביותר של תוכנה גרפית שנראו מאז הומצא המחשב האישי. היא גם הייתה אחת התוכנות הראשונות שרצו בקוד "נייטיב" על מעבדי PowerPC, שהוצגו על ידי אפל באותה שנה. במקביל לגירסת המק, שוחררה הפעם גם גירסת PC, שרצה (יותר נכון קירטעה) על מערכת Windows.

למרות האפשרויות המדהימות שאיפשרה התוכנה (כבר אפשר היה לראות תמונות מופרדות בצבע), הרי שהיא סבלה קשות ממגבלה של 16 ערוצים בלבד לתמונה, מה שגרם למשתמשים רבים לשמור את הערוצים בקבצים נפרדים מהתמונה הבסיסית ושוב לחרוק שיניים מול תפריט ה-Calculate האניגמטי.

כלי גרפי עיקרי

אדובי המשיכה במרוץ הפיתוח, למרות שכבר בשלב מוקדם לא נראה שיש לתוכנה מתחרים כל שהם, ובשנת 1994 הוציאה את גירסה 3 שהציגה, בין השאר, את היכולת לעבוד בשכבות. העבודה בשכבות שידרגה את יכולות התוכנה, אולם במקביל הקפיצה את כמות המשאבים שזללה התוכנה, וכאן כבר התחלנו לחשב את גודל הזיכרון הווירטואלי שנזדקק לו לפי גודל התמונה (יחס של 5:1 בדרך כלל).

אנחנו עדיין זוכרים פרויקט אחד "מפלצתי" במונחי אותם הימים, שכלל תמונה בנפח של 60 מגהבייט, מקינטוש FX ושעות של ציפייה לסיום חישוב פעולות כמו Unsharp Mask במסדרונות טוטל גרפיקס. התוכנה הפכה להיות הכלי הגרפי העיקרי עמו עבדנו.

תרגומי פורמטים, שינויי גודל ואפילו טחינת ערמות של תמונות בעזרת תוכנת המאקרו הגאונית Quick Keys, שחסכה שעות רבות של עבודה ונדחקה לבסוף לפינה כשבגירסה 4 של פוטושופ הופיעו לראשונה ה-Actions.

עם השנים הפכה פוטושופ להיות חלק בלתי נפרד מהסביבה הגרפית בה אנו חיים. דורות שלמים של גרפיקאים גדלו והתפתחו עם התוכנה. חלק מאיתנו נשאר עדיין, מנטלית, בגירסה 2.5.1 המיתולוגית, והשאר זורמים להם עם הגירסאות.

טעיתם בחשיפה? לא נורא. הצבעים מעוותים? נתקן בתוכנה. צץ לו חצ'קון על המצח? אדובי תעלים אותו. גם גירסת CS2 ששוחררה לאחרונה מציעה כלים מדליקים לתיקון עיוותים ופרספקטיבות. מה הלאה? השמועות מספרות שבגירסה הבאה, לא צריך יהיה בכלל לטעון תמונה. רק תחשבו על משהו והתוכנה כבר תייצר אותו יש מאין.

מתוך גיליון 6 שלזמן דיגיטלי, מגזין ברזולוציה גבוהה