החדר האינטימי שלו

עבודתו החדשה של אמיר קולבן, "חדיר", היא ניסיון מעניין לשבור את הפער שבין הפנים לבין החוץ, בין המתרחש על הבמה, מאחורי הקלעים ובקהל, זאת תוך כדי תיחום מרחב התנועה במבנה של חדר וירטואלי בעל קירות שקופים.

קולבן עוסק בצורך באינטימיות מול סיפוק יצר המציצנות ובמרחב המוגן של החדר הפרטי מול החדירה של החוץ פנימה. בעידן שבו הטלוויזיה ממלטת את היושב בחדר מהתחום הפרטי אל העולם ותכניות המציאות מגדירות מחדש את גבולות האינטימיות, מדובר בעבודה בהחלט רלבנטית.

הבעיה העיקרית של "חדיר" היא בהשתדלות יתרה לגרות, שבאה במקום ההוויה עצמה. רוב הזמן הרקדנים משחקים סיטואציות במקום להיות ההתרחשות. הרבה מדי פעמים הדברים מומחשים במקום לאפשר לקהל מרחב פרשנות ודמיון. קבוצת הרקדנים שמרכיבה את להקת "קומבינע", בגלגולה הנוכחי, הוא במספר רמות מעל לאלו שקדמו לה. מדובר ברקדנים פיזיים שנדרשים בעבודה זו, כמו בעבודותיו הקודמות של קולבן, לתיאטרליות. הפיזיות התיאטרלית מתקבלת ברוב המקרים כפסיכודרמה מזויפת שמגמדת את התנועה שדווקא בעבודה זו לוטשה ובהחלט מספקת רגעים של יופי.

החיים של קולבן נפרטים אחד לאחד בעבודותיו ובמובן זה, "חדיר" אינה שונה רק שהפעם החשיפה, גם אם מביכה, משרתת את המסר: הפנים הוא חוץ. לאורך העבודה קולבן מפזר לא פעם הבטחות שאינן מתממשות והרבה מדי רגעים מתים, הוא יוצר ציפייה בהבזקי רעיונות שאינם הולכים עד הסוף ובכך מאכזב. עם זאת דווקא ב"חדיר" סך החלקים גובר על הפרודות.

העיצוב האסתטי נעים לעין, פס הקול המוזיקלי מגוון וגם אם מדובר בעבודה שכל מהותה היא "משחק מקדים" בסגנון פיפ שואו מחולי, זו עבודה צעירה ומרעננת. שיא היצירה, רגע בודד של אמת, הוא בדואט נפלא של קולבן עם הרקדנית אפרת הנדלר. גופותיהם המתערבבים זה בזה מוחקים את החוץ והפנים והופכים את הרגע האינטימי מבוטה ופולשני למרגש.

יום חמישי, 22 בספטמבר, בשעה 21:00 במרכז ז'ראר בכר בירושלים