תה ירוק - יותר ממשקה
לא כולם מתרגשים מתה ירוק. חנוך פרבר למשל, מעדיף לבשל איתו במקום לשתות אותו. מה הוא מבשל? עוף למשל, או דג, ואפילו תותים
אני לא בטוח מי הביא את סין לכאן. הסינית הראשונה שאני זוכר הייתה מסעדה קטנה, ובראייה מפוכחת גם די איומה ברחוב פרישמן בתל-אביב, שפעם, בימים רחוקים ואופטימיים, נראתה לי כארץ המובטחת: אגרולס נוטפי שומן ברוטב זרחני אדום, מתוק ודביק, מרק חריף-חמוץ שלא לקח הרבה זמן עד שהבנתי שהוא לא חריף ולא חמוץ, רק דוחה. ואחר-כך, כמו בכל אופנת אוכל, גל אדיר של סינים קטנים, לא שניים ובלי כינור, המונים, ובדרך כלל לא מסין, מצוידים במונוסודיום גלוטמאט, ומבשלים כמו שנהוג במשטרים טוטליטאריים - לבוש אחיד, אוכל אחיד וכולם מבשלים רע.
אחר כך בא אהרוני ופתח את ין-יאנג. מקום אחר, יקר מאוד (לפחות במושגים של אז) וטוב, שכנראה באמת היה טוב, ובטוח שיחסית למה שהגישו לנו אז השאר, תחת הכותרת 'אוכל סיני'. מקום של אדום ושחור, עם מלצרים בבגדים מסורתיים. כזה שמזמינים בו מקום ליומולדת, מחכים בהתרגשות ומגלגלים את שמות המנות מהזיכרון.
המשכתי לחפש סינית. ברמלה הייתה תקופה טובה ל"סינית הצהובה" (תחנת דלק פז על כביש עוקף רמלה), אבל זה עבר להם, למרות שאם תזמינו מראש תפריט סיני, ובאמת יכינו לכם, מה שלא תמיד קורה, תקבלו ארוחה שחלקה טוב. אחר-כך עלו לארץ אנשים טובים מסין, יהודים מלוכסני עיניים, גבוהים וחסונים, וגם שומרי שבת. הם עשו את "החומה הסינית", עם אטריות מתיחה מופלאות, אלא שגם שם למדו והשתלבו במרחב, לפעמים ארוחה ברמות של החורים הסינים בצ'יינה טאון של ניו יורק ולפעמים זבל. תלוי מי במטבח, תלוי על איזה צד קם ולמה.
ולמה כל ההיסטוריה הסינית הזו? כי הנחמה הכמעט יחידה שמצאתי בחיפושי אחרי אוכל סיני כאן, היה קנקן התה הירוק שהזמנתי תמיד כהכנה לנפילה הצפויה.
תה ירוק זה תה רגיל, עלי תה על זניהם השונים. את עלי תה רגילים מעבירים לאחר הקטיף אידוי יבוש והבשלה, את עלי התה הירוק לא מבשילים (או מתסיסים המינוח המקצועי) התוצאה היא תה ירקרק צהבהב, מעט מריר יותר מהרגיל ומזכיר את טעמו של עלה התה הטרי. חוץ מזה שתיית תה ירוק בהתמדה מעלה באחוזים ניכרים את ההתנגדות למחמצנים ויש בו גם תכונות אנטיביוטיות, אבל את אלו יש גם בתה הפולני ששותים עם סוכר ולימון, והאמת שבכל תה.
מה שלא תעשו תה ירוק זה מים רותחים ותה, וקצת משעמם לתת מתכון לתה ירוק, אז הנה כמה שבהם מבשלים עם תה.
עוף בתה ירוק
החומרים (4 מנות):
4 כרעי עוף מפורקות לשוק וירך
1 כפית תערובת "חמישה תבלינים סינית" (בחנויות מתמחות, ואפשר גם בלי)
3 שיני שום כתושות
1 כף ג'ינג'ר טרי מגורר
מעט צ'ילי גרוס
1 כוס תה ירוק חזק
צרור עירית קצוץ
מעט שמן
פלפל שחור ומלח
מעט שמן שומשום סיני
אופן ההכנה:
- מתבלים את העוף ובסיר רחב מטגנים במעט שמן, עד להזהבה.
- מוסיפים שום, ג'ינג'ר וצ'ילי ומטגנים עוד 3-4 דקות.
- מוסיפים את התה, מביאים לרתיחה, מכסים ומנמיכים את הלהבה. מבשלים כ-45 דקות. מוסיפים את שמן השומשום ומגישים חם, עם הרוטב, על אורז לבן.
דג לבן בתה ירוק
את הדג והרוטב מכינים בנפרד. אפשר דניס או לברק, ועוד יותר טוב פילה של דג בהיר ויציב כמו לוקוס, או כיוון אחר – סלמון. זה הדג במתכון. ההכנה היא מה שקרוי אונילטרל – חד-צדדי. צד העור של הדג חרוך עד מאוד, והשאר רק מאודה.
החומרים (4 מנות):
4 נתחי פילה סלמון (רצוי טרי) במשקל 200 גרם כל אחד, עם העור
פלפל שחור גרוס טרי ומלח ים גס
25 גרם חמאה
25 מ"ל שמן זית עדין
לרוטב:
1 בצל בינוני קצוץ דק-דק
1/2 כוס יין לבן יבש
1/2 כוס תה ירוק חזק
5-4 עלי נענע
50 גרם חמאה
1 כף שומשום קלוי
אופן ההכנה:
- בסיר קטן מביאים לרתיחה בצל, יין, תה ונענע – ומתבלים. מבשלים כ-15 דקות עד שהרוטב מצטמצם לשליש. מסננים ומחזירים את הנוזל לסיר ושומרים חם.
- במחבת כבדה מחממים חמאה ושמן ומניחים את נתחי הפילה (עור כלפי מטה). מטגנים 4-5 דקות מעל להבה בינונית מכסים ומבשלים עוד כ 5 דקות (על פי עובי הדג) עד שצד העור חרוך ופריך והבשר הוורוד קיבל גוון אטום.
- בזמן שהדג מתבשל, מוסיפים לרוטב את החמאה ובוחשים נמרצות עד שהיא נבלעת. מעבירים את נתחי הדג לצלחות הגשה, יוצקים את הרוטב מעל, מפזרים שומשום ומגישים מיד עם תפוחי-אדמה מבושלים או אורז לבן.
תותים בתה ירוק
חיבור כמעט מיסטי שנותן לתותים סיבה לחיות
החומרים (4 מנות):
1/2 כוס תה ירוק חזק
1/4 כוס סוכר
מכל (250 מ"ל) שמנת מתוקה
2 כפות ליקר מנטה
400 גרם תותים קטנים
אופן ההכנה:
- בסיר קטן מבשלים תה וסוכר, עד שהנוזל הופך לסירופ, מצננים היטב.
- מקציפים את השמנת ולקראת סוף ההקצפה מוסיפים בזילוף את הסירופ הקר והליקר. מפזרים את הקצף לארבע קערות הגשה, מסדרים מעל את התותים, ומגישים.
