ששת השגרירים של הוויסקי הסקוטי

אם צרפת נחשבת כאוטוריטה של היינות, הרי שסקוטלנד חייבת להיות זו של הוויסקי. לא משנה היכן יוצר לראשונה משקה הזהב הזה, בסקוטלנד או באירלנד, כיום יותר ממחצית מהוויסקי שמזוקק בעולם, מיוצר בסקוטלנד. אך כשם שהתואר "יין צרפתי" כשלעצמו אינו יכול לרמז על סוג היין, טעמו ואיכותו, כך גם המושג "וויסקי סקוטי", למעט עובדה אחת - בכדי להיקרא וויסקי סקוטי על המשקה להיות מזוקק בסקוטלנד ולעבור יישון בחבית, בסקוטלנד, למשך לפחות שלוש שנים. מעבר לכך, הוויסקי יכול להיות "צעיר" או "זקן", קליל או כבד, סינגל מאלט או בלנדד ועוד.

אם נניח בצד את ההבדלים הללו ונפנה אל צורתו הבסיסית והטהורה יותר של הוויסקי, זה המיוצר מסוג אחד של מאלט - הסינגל מאלט, עדיין נמצא סוגים

רבים של המשקה. הבדלים אלה נגרמים בעיקר כתוצאה מסוג הדגן ממנו מופק הוויסקי (שעורה, שלה אחוז עמילן גבוה, נחשבת איכותית במיוחד), איכות וסוג המים בהם משתמשים, אופן הזיקוק של הוויסקי, סוג העץ ממנו עשויות החביות בהן הוא מיושן, ואפילו האויר עימו בא המשקה במגע.

בשביל לעשות מעט סדר בשלל הוויסקים על תכונותיהם השונות, בחרו הסקוטים ב"שגרירים של כבוד" – שישה סוגי סינגל מאלט שאומרים להוות מדגם מייצג של סוגי הוויסקי המופקים באיזוריה השונים. אלו נקראים ששת "המאלטים הקלאסיים". כאמור, הוויסקים הסקוטיים מושפעים מהמיקום הגיאוגרפי בו הם מופקים ומצורת ההכנה שלהם.

המאלטים מהאיים סקיי (Skye), יורה (Jura), מול (Mull) ואורקניי (Orkney) מתהדרים בארומה וטעם מעושנים בתוספת נוכחות של כבול, אותו חומר אורגני עשוי שרידי צמחים וטחב, בו משתמשים כחומר בעירה, והתורם בעשנו לטעם ולארומה של הוויסקי. האי איילה (Islay), השוכן ממערב לסקוטלנד, הוא ביתם של כמה מהמאלטים המיוחדים ביותר, המתאפיינים בנוכחות של מליחות הים וכבול אשר יחדיו יוצרים טעם ייחודי וחריף.

הרמה הסקוטית (Highlands) הינה האזור בו מופק המספר הגדול ביותר של מאלט וויסקי בסקוטלנד ומציעה את המגוון הגדול ביותר של מאלטים, אשר נוטים בדרך כלל להיות מתוקים יותר ובעל גוף מלא יותר מאשר אחיהם המופקים בשפלה הדרומית (Lowland) של סקוטלנד ואשר מתאפיינים בטעם יבש יותר וקליל יותר. ולבסוף, מאלטים מהספייסייד (Speyside), הנחשבים למתוקים ביותר, ולהם טעם עשיר, מורכב וקל לזיהוי.

מפה מפורטת של כל מזקקות הוויסקי בסקוטלנד ניתן למצוא כאן.

שגריר מס' 1: טאליסקר (Talisker)

למאלט המיושן במשך 10 שנים והיחיד אשר מיוצר באי סקיי, יש נוכחות חזקה של מי ים, ארומה מעושנת וטעם לתת מתקתק המושלם על ידי סיומת מתובלת. האקלים הרטוב וסחוף הרוחות של האי מצליח להבדיל אותו משאר סקוטלנד, זאת למרות שהוא אינו מתאפיין בחורפים חזקים במיוחד. מזקקת טאליסקר נוסדה ב-1830 ועל אספקת המים שלה אחראים 14 מעיינות תת קרקעיים שנובעים מגבעה לצד המזקקה. לטאליסקר טעם מעושן, אך לא כבד כמו לחבריו מהאיילה, ולמעשה דואג הוויסקי לכך ששמו של האי סקיי יהיה ידוע בכל רחבי העולם. שגריר או לא?

שגריר מס' 2: לאגאבולין (Lagavulin)

מאלט זה, המיוצר באי איילה, הדרומי ביותר מבין האיים הסקוטיים, והרחוק רק 20 ק"מ מחופי אירלנד, מיושן במשך 16 שנים ומתאפיין בטעם חזק וייחודי אשר ניתן לראות בו כ"הצהרה" של האופי האיילי. הרבה מטעמו של הלאגאבולין נזקף לזכות המים מהם הוא נוצר ואשר עוברים דרך כ-100 מפלים על המדרונות הכבוליים של האי. הוא אסרטיבי ועוקצני או כפי שכתוב על תווית הבקבוק (בהתייחס ל-16 שנות יישונו) "הזמן עמעם את האש אך השאיר את החום". טעמו מעושן, למעשה אחד מהמאלטים המעושנים ביותר שבנמצא, אך מאחורי כל העשן הזה ניתן למצוא טעם עשיר ועמוק (חבר שלי תיאר פעם את טעמו של הלאגאבולין כ"לגימה של אדמת כבול שרופה, אבל במובן הטוב של המילה". סיומתו קטיפתית ונעימה. הלאגאבולין מיוצר מאז שנת 1816, במזקקה הממוקמת בפורט אלן (Port Ellen).

שגריר מס' 3: דלוויני (dalwhinie)

הדלוויני מיוצר בהיילנדס ומיושן במשך 15 שנים. טעמו רגוע, חלק ומעושן, עם סיומת דבשית. הנוף ההררי של מרכז ההיילנדס מצולק על ידי עמקים ואגמים ורבות מהמזקקות באיזור נבנו לאורך העמקים אשר נוצרו מהנהר טיי (tay) , הנהר הארוך ביותר בסקוטלנד. מזקקת דלוויני. הוקמה ב1898 והינה אחת מהמזקקות הגבוהות ביותר בסקוטלנד (כ-350 מטר מעל פני הים), המשמשת גם כתחנה לחיזוי למזג אויר. בעבר נהגו מובילי בקר לעצור במזקקה בדרכם עם הבקר מאינוורנס הצפונית לשווקי הדרום. לתת השעורה המסופק למזקקה נגוע בכבול, ומי המעיין המשמשים להכנתו נובעים מאחד המעיינות הגבוהים המספקים את מזקקות סקוטלנד ונחשבים לטהורים שבהם.

שגריר מס' 4: גלנקינצ'י (Glenkinchie)

הגלנקינצ'י הוא המאלט אשר נחבר לייצג את השפלה הסקוטית – הלולנדס. המזקקה מרוחקת כ-15 מייל מהעיר אדינבורו, ממוקמת בליבם של שדות, ופועלת מאז שנת 1825. את הלתת מקבלת המזקקה מצפון מזרח סקוטלנד (מלתתת Roseisle, המספקת לתת למזקקות רבות בסקוטלנד, כמו גם לדלוויני), ויש לו טעם קל של כבול. המים נובעים ממעיין הממוקם מתחת לאחד המחסנים אשר במתחם המזקקה. הגלנקינצ'י מיושן במשך 10 שנים ויש לו ארומה רכה ומתוקה, טעם מתקתק ועשבי משהו וסיומת רכה ויבשה. אנשים רבים נוהגים ללגום את הגלנקינצ'י, כמו גם מאלטים אחרים מהשפלה, כאפריטיף, ויש המכנים אותו כ"וויסקי של גברות".

שגריר מס' 5: קראגאנמור (Cragganmore)

זהו וויסקי אלגנטי בן 12 מאזור הספייסייד- תת אזור של ההיילנדס, בעל ארומה מורכבת ביותר, נגיעות של מתיקות וסיומת מאלטית מעושנת. המזקקה ממוקמת על גדות נהר הספיי (Spey), בין הערים אינוורנס ואברדין. בספייסייד ממוקמות כ-2/3 ממזקקות המאלט וויסקי בסקוטלנד ועל כן ניתן להחשיבו כלב ליבה של

 התעשיה. האזור מתחיל בהרי גרניט כשהוא יורד והופך אזור כפרי שופע ביבולים ובשעורה. המזקקה נוסדה בשנת 1869 והמאלט אשר היא מפיקה כיום נעשה פחות או יותר באותו הציוד והשיטה בה השתמשו אז. הוויסקי המורכב הזה חייב הרבה מאופיו לצורה הייחודית של ראשי דוודי הזיקוק בהם משתמשים במזקקה.

שגריר מס' 6: אובן (Oban)

פעם היו לא פחות מ-28 מזקקות וויסקי במערב ההיילנדס, אבל היום יש שם רק מזקקה אחת הראויה לאיזכור, וזאת בזכות המאלט הזה. ממוקמת בחוף המערבי של סקוטלנד מייצרת המזקקה וויסקי המהווה שילוב של סגנון ההיילנדס ושל האיים המערביים. המזקקה הינה אחת מהוותיקות באשר בסקוטלנד ומשקיפה אל הים. כמו כל המזקקות הישנות, אובן נהגה לעשות מאלט מהשעורה המקומית, אבל היום גם היא נוהגת לרכוש את הלתת הכבולי אשר מפיקה ממלתתת רוזאיילה. המים ליצור המאלט נשאבים מאותו אגם המספק מים לעיר, וזה נחמד לדעת שכאשר נמצאים במתחם העיר, ניתן לרכך את טעם הוויסקי על ידי ערבובו עם אותם מים מהם הוא הוכן במקור. אובן הוא וויסקי בן 14 שנה בעל גוון עשיר ומלא, וסיומת פירותית.