שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לילינבלום 9: המלון הראשון בתל אביב
    מלון אלקונין-צנטרל היה פעם הבית הכי גבוה בתל אביב (2 קומות) ועל אורחיו נמנו גם בן גוריון והמלך עבדאללה. עתה הוא עומד שומם ומוזנח. שולמית גנור-אלקנה, נכדתם של בעלי המלון, הוציאה ספר צנוע המספר את תולדות הבניין ואת קורות משפחתה

    "בשנות נעורי בתל אביב הקטנה של אז, נשאלתי לא פעם 'היכן נולדת'? 'בתל אביב', השבתי בלא מעט גאווה", כך כותבת שולמית גנור-אלקנה מהרצליה בספר שהוציאה לאחרונה ושמו "לילינבלום 9". בספר מספרת גנור על בית סבה וסבתה, מנחם ומלכה אלקונין, שהיה בית המלון הראשון בעיר העברית הראשונה.

     

    סבא מנחם הקדים לעלות לא"י ולאחר השלמת בניית המלון ברחוב לילינבלום 9, בשנת 1913, עלו לארץ אשתו וששת ילדיהם. בני המשפחה גרו במלון, ובארץ נולד להם בן נוסף. 

     

    המלון נקרא "מלון אלקונין" והיו בו 38 חדרים בשתי קומות (מאוחר יותר נוספה קומה שלישית מאחור). באותה תקופה היה המלון הבניין הגבוה ביותר בתל אביב. הבניין נבנה מאבן כורכר, הקירות היו בעובי של יותר מ-50 ס"מ והבית היה מקושט באלמנטים כמו מעקות, עמודי אבן מסוגננים, סיפי חלונות, כרכובים ועוד. בתוך הבית קושטו הקירות בציורי קיר שהיו נפוצים באותה תקופה. בתחילת שנות ה-20 חובר הבית לרשת החשמל. "המלון אירח בין כתליו אישים רמי דרג מלבנון ומסעודיה", כותבת גנור בספרה. אורחים ידועים נוספים היו דוד בן גוריון והנשיא השני יצחק בן צבי וגם המלך עבדאללה (סבו של המלך חוסיין).

     

    בעת גירוש תושבי תל אביב מבתיהם במלחמת העולם הראשונה, נאלצו בני משפחת אלקונין לעזוב גם הם את ביתם. הם נדדו לפתח תקוה, משם לזכרון יעקב ואחר כך לצפת, שם נפטר אבי המשפחה ב-1918. בעת שהותם ב"גלות" נשמר המלון על ידי צעירי ת"א, שקיבלו אישור מהשלטונות הטורקיים להישאר בעיר כדי לשמור על הרכוש.

     

    עם תום המלחמה חזרו בני משפחת אלקונין למלון והחלו לשקם אותו. מלכה אלקונין מסרה את ניהולו לפייבלושה (שרגא) זוסמנויץ ואז שונה שם המלון ל"מלון צנטרל", "שם עם ניחוח קוסמופוליטי ושיק ארופי", כותבת גנור. מלכה ומשפחתה המשיכו לגור בבית.

     

    גנור מתארת את סבתה "כאישיות מיוחדת במינה: אישה חזקה, פקחית ומאד דומיננטית, נדיבה ורחבת לב, אך לעיתים גם קפצה את ידה. בגלל היותה בעלת המאה היתה גם בעלת הדעה. היא התערבה בחיי ילדיה לעיתים קרובות, אך למרות זאת אהבו אותה כל הילדים והסתופפו בצל קורתה ככל שיכלו". בדירתה שבמלון היה פטיפון ענק, בגודל ארון, שבו נוגנה במשך שעות מוזיקה חסידית וגם שירים רוסיים.

     

    תכנון מחדש?

     

    בשנות ה-40 הפך המלון לבניין דירות בנות חדר או שניים. בשנת 1947 נפטרה מלכה אלקונין והורישה את הבית לכל ילדיה. בנה לוי (ליפא) המשיך לנהל את ענייני הבית. מצב הבניין הלך והידרדר ובהדרגה הפך לאכסניה של בתי מלאכה זעירים. בשנות ה-70 ננטש הבניין, בשנות ה-80 נמכר הבית לנתן מוזס, תושב ירושלים וכיום עומד הבית בשממונו.

     

    "לפני שנה מלאו 100 שנים להולדתו של אבי, לוי (ליפא)", מספרת גנור. "הצעתי לאחותי לחגוג את האירוע. כינסנו את בני המשפחה ובאותו אירוע נולד הרעיון לכתוב ספר על הבית והמשפחה. אני נורא נורא שמחה שהצלחתי להוציא לפועל את הרעיון הזה".

     

    מעיריית ת"א נמסר כי הבניין הוכרז לשימור (תוכנית 2270).

    על פי תוכנית זו המבנה המרכזי הראשי הוא לשימור, אולם ניתן להרוס חלק אחורי וניתן להוסיף בו תוספת לצורך מלון.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הבניין עם הקמתו ב-1913
    הספר של שולמית גנור-אלקנה
    עטיפת הספר
    מומלצים