"צ'ילה אן נוגאדה" - אדום, ירוק, לבן

ברוכים הבאים למקסיקו!

אם תגיעו מחר (15 בספטמבר), מותר לכם להאמין לרגע אחד שהדגלים, תרועות החצוצרות מכל עבר והזיקוקים שיחרידו אתכם בכל פינה נועדו רק לכם לבד. בעצם, למה לא? במקסיקו הרי כל יום הוא עילה לפייסטה. פעם זה בגלל ייסורי מריה הבתולה (בתכנית האמנותית: תהלוכות, טקילה, ריקודים, זיקוקים, אוכל). פעם לציון הולדתו של קדוש מקומי לגמרי (בתכנית: ריקודים, תהלוכות, זיקוקים, טקילה, אוכל) ולעתים קרובות זה בגלל שניצחנו בכדורגל (בתכנית: טקילה, זיקוקים, ריקודים, תהלוכות, אוכל), אז למה לא פייסטה מיוחדת לתיירים? כי כמו בכל יום חג במקסיקו, תמצאו המוני מחוללים, טקילה נשפכת כמים, מוסיקה שתגרש כל עצב מן הלב – ואוכל. תועפות אוכל. אלא שמחר, 15 בספטמבר, אוכלים "צ'ילה אן נוגאדה", והחג גם הוא מיוחד – יום עצמאות. בעצם, לעצמאות מוקדש חודש שלם, וכל ספטמבר הוא "el mes patrio" – חודש המולדת. כך שבהחלט אפשר להתחיל לחגוג היום, מה גם שהמאכל הזה – כמו מקסיקו כולה – משלב בין טעמים בלתי אפשריים ומופלאים באריזה אחת, ונזקק לאורך רוח אינדיאני עד שמגיעים איתו לשולחן.

בארץ שאפילו מקור שמה לוט בערפל של אגדות, ויש האומרים שפירושו "הפופיק של הירח" ויש האומרים שבכלל לא ידוע, לכל מאכל חגיגי מוצמד סיפור, רצוי סיפור ישן מאד ומלא אלים זועמים ונהרות של דם ושמש קופחת ממעל. סיפור העצמאות הוא קצת יותר פשוט: אחרי כמה מאות שנים של אורך רוח בלתי מצוי, אחרי שנהרות של דם אצטקי ואינדיאני כבר נשפכו לים בחסות הכובש הספרדי, למקסיקנים נמאס. מקומיים ששירתו בצבא במשנה-למלך מטעם הכובשים קרעו מעל מדיהם את שלושת הסרטים שזיהו אותם כלוחמים של הצבא ההוא, ותוך כדי שירה, ריקודים, יריות והמון דם שפוך הצליחו אט אט להשיב את המולדת לבעליה החוקיים. למנהיגם של מורדים, הקולונל הנערץ איטורבידה, הכינו במיוחד את התבשיל הסימבולי "צ'ילה אן נוגאדה", שמככבים בו שלושת הצבעים של דגל מקסיקו: אדום, ירוק ולבן. אדום מסמל את האומה הספרדית, לבן – את טוהר האמונה הקתולית וירוק – את העצמאות.

במקסיקו כמו במקסיקו: הרי אפשר היה להכין סנדביץ' עם קוטג', עגבניה ומלפפון ובזה לגמור ענין סימבולי. לא במקסיקו, שם תמיד יש המון ידיים עובדות (של נשים) שיטרחו וימציאו את הדרך הכי מסובכת לחגוג. למאכל הלאומי הזה יש אינספור גרסאות. הטרחניות ביותר מציינות 40 מרכיבים שונים הנחוצים למתכון. הקלות – רק 10. כאן נביא גרסה מפושטת משהו, כי עדיין אין לנו צ'ילה פובלאנו בישראל ולכן נסתפק בפלפלים ירוקים מוארכים קצת בשביל העצמאות, אבל לא נוותר על הפייסטה. הכינו את הסינרים, זיקוק סימלי אחד, ורדו לסופר לקנות את הרשימה הבאה:

צ'ילה אן נוגאדה - פלפל צ'ילי ממולא

החומרים:

למילוי:

1/2 קילו בשר בקר טחון

1/2 קילו עגל, או הודו טחון (במקסיקו משתמשים בחזיר)

2 שיני שום גדולות וקצוצות דק

1 בצל יבש בגודל בינוני, קצוץ דק

1 תפוח בינוני מקולף וחתוך לקוביות של סנטימטר

1 אגס בינוני מקולף וחתוך גם הוא כך

50 גרם שבבי שקדים לבנים

50 גרם צימוקים מושרים במים עד שיתרככו

1 מקל קינמון

מלח ופלפל לטעם

לפלפלים עצמם:

8 פלפלים גדולים, מנוקים מגרעינים

4 ביצים מופרדות בטמפרטורת החדר

1/4 כפית מלח

שמן לטיגון

לרוטב:

2 ממיכלים של קרם פרש או מיכל של חלב קוקוס, לשומרי הכשרות

100 גרם אגוזי מלך

לקישוט:

גרעינים משני רימונים וקצת כוסברה או פטרוזיליה קצוצה

וכך עושים:

1. הכי קל להכין את הרוטב, אז נתחיל בו: בהעדר מכתש ועלי מקסיקניים ומחמת חוסר זמן, נטחן את הקרם פרש או חלב הקוקוס ביחד עם אגוזי המלך בפודפרוססור, עד שתתקבל משחה אחידה. זהו, גמרנו.
2. עכשיו נשרוף קצת את הפלפלים על להבת הגז או בחום הכי גבוה של הגריל, וכשקליפתם חרוכה, נכניס אותם לשקית ניילון וננקשור אותה, שיזיעו רבע שעה. זה יקל מאד על קילופם. חשוב לטפל בהם בעדינות ובחיבה, לבל ייקרעו.
3. בעודם מזיעים, במחבת גדולה נטגן את חומרי המילוי, כולם יחד, עד שהבשר מאבד כל שריד של אדמומיות, ואז נשליך את מקל הקינמון לפח וניתן למילוי להתקרר בטמפרטורת החדר. כשהתקרר, נגייס עוד קצת עדינות ונמלא את הפלפלים בתערובת מבלי לחרב אותם.
4. ועכשיו, לחלק הכי מעצבן: את הפלפלים צריך לייבש בעדינות אבל ביסודיות כדי שנוכל לטגן אותם בביצה. לא סתם ביצה, אלא ארבעה חלבונים שצריך להקציף עד שיעמדו בקערה פסגות של קצף, ואז בעדינות מירבית לערבב לתוך הקצף את החלמונים והמלח, לעטוף כל פלפל במקצפת מכל עבריו באהבה, ואת הפלפלים להחליק שניים-שניים לתוך מחבת עם שמן מבעבע ולטגן עד שיזהיבו קצת מבחוץ. זהו, כמעט גמרנו: עכשיו יש להגיר את הרוטב לטס הגשה נאה, להחליק את הפלפלים לתוכו ולקשט בצבעי האומה הספרדית (רימונים) והעצמאות (כוסברה או פטרוזיליה). מי אמר שלהיות עם חופשי בארצו זה פשוט? לאכול מיד, כי צריך לאגור כוח לריקודים ולתהלוכה.
   

האגדה מספרת עוד כי את המאכל הזה המציאו הנזירות בעיר פואבלו לכבוד צבא המורדים. לנזירות, אז ועכשיו, יש כנראה המון זמן פנוי.