שתף קטע נבחר

  • טיול לעבר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    1968-1944: בתופים ובמחולות בקיבוץ דליה

    מסע אל העבר והפעם אל רמות מנשה בעקבות תמונות המתעדות את מסורת כינוסי המחולות של קיבוץ דליה. המחולות, שנוצרו במקור עבור החגיגה הקיבוצית, נפוצו כריקודי עם בארץ ובחו"ל, חלקם מוכרים ונרקדים גם היום

    בשנות הארבעים, עת לארץ באו ונקבצו יהודים מגלויות שונות, ביקשו חמש יוצרות ישראליות בתחום התרבות ליצור וליצוק תכנים חילוניים לחגי ומועדי ישראל. ליוצרות היה ניסיון קודם ביצירת מחולות עם ישראליים בקרב ההתיישבות העובדת של אותן שנים - גורית קדמן בקיבוץ דליה, ירדנה כהן בעין השופט, רבקה שטורמן בעין חרוד, לאה ברגשטיין בבית אלפא ושרה לוי-תנאי ברמת הכובש.

     

    200 רקדנים הגיעו ביולי 1944 לכנס המחולות הראשון. אליהם הצטרפו כ-3,000 איש שהתקבצו לצפות בערב הסיום שנערך בגבעות שליד הקיבוץ.

     

    כנסי המחולות זכו לתמיכת מחלקת התרבות של הסתדרות העובדים בא"י ועם השנים הוקמה ליד קיבוץ דליה "קרית המחול" ובה אמפיתיאטרון, מחנה אוהלים ללהקות הריקוד שבאו מכל קצוות הארץ ומספר במות ריקוד ללימוד ריקודי עם ועדות. הכנסים נמשכו כיומיים, ביום ובלילה.

     

     


     

    כנס המחולות הראשון כלל ריקודים ש"יובאו" מחו"ל ויצירות מקומיות חדשות. הוכנו שתי מסכות במיוחד לאירוע: "מגילת רות" ו"שיר השירים", לצד ריקודי תימנים ועמים נוספים (בתמונה למעלה: מסכת מגילת רות).

     


     


    בראיון שנערך עם היוצרת גורית קדמן היא מספרת על הכנס הראשון: "הימים היו בסוף המלחמה והחלו להגיע ידיעות ראשונות על השואה הגדולה. הוזהרנו לבל נערוך כנוס לריקודי-עם, אין זה הולם את השעה. אך אנו בחרנו בסיסמת א.ד. גורדון האומרת: 'אף אם כל העולם מכה אותי ומתנפל עלי, אצא במחול'. רצינו לעורר כוח חיים ויצירה בעמנו, ההד היה בלתי משוער".

     

    ערב הקמת המדינה (1947), נערך כנס המחולות השני. שלטון המנדט החליט על עוצר לילי והקהל, שמנה כ-25 אלף, נשאר ללילה בשטח, כאות הזדהות עם הרקדנים. הכנס הוקדש לזיכרון השואה לתקומה וליצירות ריקוד ישראלי חדש.

     


    הכנס נקבע לסוף השבוע וחולל פולמוס בין חילונים לרבנים. בכרוז מיוחד שהוציאה הרבנות נכתב: "חילול שבת ברגל גאווה, עלבון הארץ והישוב ובזיון זכרם של קדושי האומה באופן גס ומעליב. זהו תוכן 'ריקודי העם' שנערכו בליל שבת ב' בתמוז תש"ז בדליה, העומדת על אדמת הלאום כחיקוי למנהג ארי-אלילי-קדום שהצורר הנאצי ימ"ש חדש בשנות שלטונו...יגלה עפר מעיניכם אחים קדושים וטהורים, וראיתם איך מעלים את זכרכם בארצנו במעמד שלושים אלף איש - בחילול השבת תפארת האומה, שהייתה יקרה לכם יותר מחייכם, ובריקוד לעג של רקדניות ורקדנים לקול נגינת התזמורת - זמן קצר אחרי שואת היהדות במיידניק, אושביצים וברגן-בלזן... אנו מוחים ומוקיעים לדיראון ולחרפה את 'מרכז התרבות' של ההסתדרות העובדים הכללית, יוזמת הריקודים, שלא שעתה לכל הפניות שנעשו לפני כן לבטל את ריקודי העם או לדחותם ליום חול. במעשיהם אלה הם הפורשים מתורת האומה, מתנקשים בנשמת חיה וחותרים תחת יסודות תרבות ישראל".

     


     


     

    ב- 1951 נערך כנס המחולות בסימן מלחמת העצמאות, קיבוץ גלויות ובני מיעוטים בישראל. בכנס הועלו מסכות של חיים גורי ונתן אלתרמן.

     


    קהל הצופים זורם לכנס.

     

    בסימן עשור למדינת ישראל, נערך בשנת 1958 כנס המחולות הרביעי, שהוקדש לשלום ואהבה, שבטי ישראל, טבע ועבודה.

     


     


    הכנס החמישי והאחרון (1968) הוקדש לעיירה היהודית, התפתחות ריקודי ההורה, ריקודי עדות והווי חקלאי.

     


    להקה חבאנית

     


     

    • תודה לשויונה מנהלת ארכיון קיבוץ דליה.

     

    לצפייה במסעות קודמים לחצו כאן .

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    1947. ריקוד זוגות
    1958. צילומי צבע ראשונים
    עשור למדינת ישראל
    האמפיתיאטרון בקרית המחול
    1968. יגאל אלון, סגן ראש הממשלה, בא לברך
    מומלצים