סיפור פשוט
"סינדרלה מן" הוא לא עוד סרט איגרוף טיפוסי, בזכות סיפורו יוצא הדופן של המתאגרף ג'יימס בראדוק
"סינדרלה מן" הוא הכינוי שטבע הסופר האמריקני הדגול דיימון ראניון עבור המתאגרף ג'יימס בראדוק. הבחירה בשם לא הייתה מקרית כמובן. בשנות המשבר הכלכלי הגדול, סיפורו של בראדוק העניק השראה למיליוני מובטלים בארה''ב, בעיקר בשל היותו קרוב כל-כך לתכתיביהן של האגדות היפות ביותר.
מי שטעם הצלחה בשנותיו הראשונות ונחשב להבטחה גדולה, איבד את ביתו וממונו עם התרסקות הבורסה ב-1929. בכך לא נסתיימו צרותיו. יד ימין שברירית הובילה להשעייתו מאיגרוף ואף העמידה אותו ואת משפחתו בפני סכנת קיום ממשית. אל דאגה. זהו רק חלקה הראשון של האגדה, בראדוק זכה להזדמנות שנייה בזירה, שהובילה אותו בסופו של דבר להתמודדות על תואר אלוף העולם במשקל כבד.
מבט קצר בהתרחשויות האותנטיות שליוו את חייו של הלוחם האגדי יחשוף בפניכם את הכוח שמניע את דרמת האיגרוף החדשה והמרגשת, "סינדרלה מן". ככלות הכל, עבור קולנוען, סיפורו של בראדוק הוא מעבר לאגדה. מדובר בתסריט קלאסי מן המוכן. תרצו, שחמט עלילתי בשלושה מהלכים. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וחוזר חלילה. הוסיפו לכך את הרקע ההיסטורי של שנות השפל שלעולם מספק תפאורה נפלאה לרגליהם המיוזעות של המתאגרפים וכן מאץ' אפ בקנה המידה התנ''כי של דוד וגוליית והרי לפניכם יצירה שרוברט מקי, היה גאה לתרגל בסדנאות התסריט שלו.
כשמביטים במרכיבים הסיפוריים קל להבין את הבחירה ברון הווארד לתפקיד הבמאי. כמה מסרטיו היותר מוצלחים של האחרון, "ספלאש", "קוקון", "ווילו והנסיכה", נעשו במתווה של סיפורי אגדה ופנטזיה. אף כשניגש לביים את האוטוביוגרפיה הקולנועית השנויה במחלוקת, "נפלאות התבונה", הוא הקפיד לבזוק אלמנטים סיפוריים וסגנוניים שיטשטשו את הגבול בין רגעי המציאות ובין תעלוליו של הדמיון המתעתע בגאון המתמטי, ג'ון נאש.
בסרטו החדש הווארד מותיר מאחוריו את מחלקת האפקטים המיוחדים ואת משחקי התודעה וניגש לביים את סיפורו של ג'יימס בראדוק בדרך הפשוטה והמתבקשת, היינו, כאגדה שהייתה באמת. וכשאלו נתוני הפתיחה לא יהיה זה הימור לחשוד שאוסף קלישאות מכובד יעטר את הסרט. ובכל זאת, על-אף שקיפותו העלילתית יש משהו ב"סינדרלה מן" שמשכיל לחרוג מהשיגרה הבלתי נמנעת של סרטי האגרוף והוא גם זה שמעניק ליצירה את איכותה האנושית.
אחד מהם
את הייחוד תמצאו באישיות התורנית שנקראה לדגל. ראניון אמנם הצמיד לו את השם "סינדרלה מן", אך חובבי האיגרוף ודאי יודעים שלבראדוק היו כינויים נוספים. כך למשל, בראשית דרכו הוא כונה "הבולדוג מברגן". ברם, כפי שהצהיר, ג'ון קייראן, העיתונאי האמריקני הנודע, בשנת 1935, יותר מבולדוג ויותר מסינדרלה, השם ההולם עבורו היה "Plain Jim", ובשפתנו, "ג'ים הפשוט".
פשטות. בכך היה טמון סוד כוחו של הלוחם האירי. זו הסיבה שמיליוני מחוסרי עבודה מצאו בו השראה. וכפי שהתנסח הנשיא רוזבלט לגביו, "הם ראו בו אחד מהם". כך תיעדה אותו התקשורת בימים ההם וכך עושה גם הסרט. בראדוק, כמרבית האוכלוסיה שכאבה את המשבר הגדול, נלחם בראש ובראשונה למען משפחתו.
ואמנם, בהחלטתם של הווארד ותסריטאיו להציג את התא המשפחתי העומד בפני קריסה ככוח המניע את אגרופיו של בראדוק, הם משכילים להבחין בינו ובין שורה של מתאגרפים ידועים אחרים שמעלליהם הונצחו כבר על הבד. לוחמים דוגמת ג'ייק לה מוטה של "השור הזועם" או מוחמד עלי של "עלי", הן יישויות נרקיסיסטיות פר אקסלנס. הם מתאבדים על הזירה בדומה לבראדוק, אך הם עושים זאת כדי להוכיח לעולם, וליתר דיוק, לעצמם, את ערכם. משחקי האגו והזחיחות האופיינית אינם מהווים חלק משגרת היום של בראדוק. הפעם מדובר בסיפורו של מתאגרף שונה לחלוטין שתואר לא אחת כאביר נאצל העולה לזירה כדי להרוויח את לחמו.
עבור שחקן הקולנוע ההוליוודי לא מדובר בעניין של מה בכך. ההנאה שבלגלם מתאגרף טמונה בדר''כ באישיות הססגונית שמלווה את מעשיו בזירה. והנה, ב"סינדרלה מן", דווקא ראסל קרואו, אחת הדמויות היותר צבעוניות והמרבות להתקוטט בעולם הבידור, נדרש לגלם אדם עניו ופשוט. התוצאה, מקסימה ושובת לב. בראדוק של קרואו איננו עוד גיבור גדול מהחיים. לא מדובר בגלדיאטור שיצר הנקמה על מות משפחתו הוביל אותו לזירה המדממת, כי אם באדם שקט ומיושב הנאבק על הקנבס למען ההישרדות של בני ביתו. אין כאן מקום לנאומים הרואיים, חוצבי להבות ושוברי שיניים אלא לרגעים קטנים של מבוכה, חמלה ולעיתים אפילו של חיוך חסר שן אך מלא בחן.
ואולי זהו המפגש המרתק הזה בין אופיו הסורר של קרואו ובין דמותו הג'נטלמנית ונוטת החסד של בראדוק שמעניק לסרט מעט מריחות המטבח הספרותי של ראניון - חשיפתה של רוח עדינה ומתוקה במעבה שריריו המשורגים של הבריון הקשוח. ממש כמו כפפה בדבש.
שני דברים לפני סיום:
1. בעוד רנה זלווגר מרגישה לעיתים כנטע זר ב"סינדרלה מן", השחקן המופלא, פול ג'יאמטי ("דרכים צדדיות") מעניק עוד הופעה קסומה, כג'ו גולד, מנהלו ומאמנו של בראדוק. כמה אנושיות הוא מצליח להחדיר לשבלונה הידועה של המאמן והכל באמצעות חוש מפותח לתזמון קומי ואותן עיני דג ענקיות ומלאות רגש.
2. מילה רעה מגיעה לצוות התסריטאים על בניית דמותו של מקס בר, יריבו המושבע של בראדוק. אמנם זוהי נטייה הוליוודית עתיקת יומין לשרטט את העולם במונחים של "טוב" ו"רע" אך העוול שהם עושים לבר ב"סינדרלה מן" הוא בלתי נסלח. הוא גרם למוות על הזירה, אך הוא היה רחוק מלהיות הרוצח הסאדיסט שמתועד ביצירה. למעשה, ההיסטוריה מספרת, כי בעקבות מקרה המוות הטראומטי הוא פרש למספר חודשים ולימים אף מימן את לימודי הקולג' של ילדי המנוח. מרתיח ומקומם.
