"הסמג"ד אמר: הוא האפוד הקראמי שלכם"
בעקבות פסיקת בג"ץ ייאלץ צה"ל לחדול מלקיים 'נוהל שכן' בשטחים, אבל החיילים ששירתו תחת הנוהל לא שוכחים את הטראומה, את הקושי שבביצועו. "בן אדם עובר ראשון דרך החור שעשית בקיר, מרים בשבילך דברים כדי שלא יהיה משהו ממולכד ונכנס לפניך לחדרים כדי שאם יהיה שם מחבל אז יפגעו בו", נזכר סמ"ר בגולני בשיחה עם "שוברים שתיקה"
"רק היום אני קולט שלקחנו אותו מהבית ויומיים הלכנו איתו למקום אחר בעיר. כששחררנו אותו, לא היתה לו דרך לחזור הביתה. אני לא יכול להגיד שהבן אדם עזר לנו מיוזמתו, עם הפחד שהיה לו", כך מספר סמ"ר בגולני, בשחזור ביצוע 'נוהל שכן' במהלך שירותו בשכם. אותו סמ"ר, כמו חיילים נוספים אחרים, גוללו בפני ארגון "שוברים שתיקה" את סיפוריהם וחשפו במפורט כיצד מתבצע אותו נוהל, אותו הגדיר הבוקר בג"ץ כלא-חוקי.
בג"ץ פסק כבר לפני שנתיים כי 'נוהל שכן', במסגרתו משתמש הצבא בתושבים פלסטינים כדי לעצור מבוקשים, מותר רק בתנאים מסויימים, אבל מתברר שבשטח המשיכו הכוחות לקיים אותו הלכה למעשה. לתושבים, כך עולה מן העדויות, היה במרבית המקרים רק מה להפסיד.
"אני מבין שזה או אני או הוא, אבל הייתי מזועזע..." (סמ"ר, גדוד חרוב)
"שם הקוד של 'נוהל שכן' היה 'סמי'. נתקלתי בו בתקופת 'חומת מגן'. הגיע סמג"ד חדש, בא, תפס את הבן אדם (תושב פלסטיני) ואמר לנו: 'זה הקראמי שלכם' (סוג של אפוד מגן). אני מבין שבאיזשהו מקום זה או אני או הוא, אבל הייתי מזועזע...אתה עומד עם בן אדם לפניך, נכנסים ויורים, יורים בו! ואתה עומד ומסתכל עליו, אף אחד לא שואל אותו אם הוא רוצה, אם הוא מוכן, באים ועושים מעצר על בית ואת הגבר הראשון שיוצא שואלים 'אתה יודע ערבית?'. ברור שאתה יודע ערבית, קדימה! אתה 'נוהל שכן' שלנו.
"מה שמפחיד בסיפור הזה שהפלסטינים האחרים לא יודעים שהצבא לקח אותו בכוח, הם בטוחים שהוא איזה משתף פעולה. אתה כבר רואה איך הטנדר של הפתח יגרור את הגופה שלו בכיכר בשכם, ואף אחד לא עושה חשבון. ברור שהוא מקבל סטירה אם הוא לא אומר את הדברים כמו שצריך, שבסוגריים איני חושב שזה בסדר. אני לא חושב שצריך להרים ידיים על חף מפשע אבל בבתים שיש בהם מבוקשים, אם צריך לתת סטירה - תתן סטירה.
"בסוף זה הגיע לבג"ץ (בפסיקה מלפני שנתיים) שהחליט שאין 'נוהל שכן' אבל יש 'נוהל מתנדב'...אבל כשבאה לך פלוגה שלמה, עם ציוד של לבנות חבלה, רימונים ונשק אישי והשד יודע מה, אתה תגיד להם לא? צריך להבין את הסיטואציה. אתה נכנס לעשות מעצר, האזרחים בטוחים שאתה בא להרוג אותם, הם לא שמעו סיפורים על צה"ל הערכי, הם מכירים את הירי בשוגג, הם מכירים את החייל שנהרג. הם חושבים שבאים עכשיו להרוג אותם, כל הטיעונים האלה שהערבים לא מפחדים כי הם יודעים שלא נעשה להם כלום זה שטויות. אם אתה נכנס לבית של בן אדם הוא בטוח שאתה הולך להרוג אותו. בן אדם כזה לא יכול להגיד לך לא".
"הוא היה עובד עם הפטיש, אנחנו היינו מסתכלים עליו" (סמ"ר, גולני)
"במהלך מבצע 'חומת מגן' היינו בשכם והנוהל היה שכדי להימנע ממטענים ברחובות, עוברים דרך קירות, שוברים עם פטיש חמש קילו מה שאפשר וכך הלאה. ככה עוברים וסורקים מבית לבית כי כל הבתים ברחוב מחוברים. די מהר הגענו גם לקסבה של שכם, שם יש בתים מאבן ואז גם פטיש כבר לא עוזר, צריך לשים חומרי נפץ. חמש קילו, לא כמויות אדירות. כל פעם מפוצצים. אתה נכנס לבית שאחרי ורואה בית הרוס לגמרי. אין אף תמונה שנשארת על הקיר, ארונות נופלים מההדף. תמיד יש איזו משפחה מבוהלת בחדר הכי רחוק מהפיצוץ.
צילום וידאו באדיבות "שוברים שתיקה"
"כך עוברים מבית לבית, בעצם על כל העיר. בבית הראשון לקחנו בן אדם בשביל 'נוהל שכן'. מה שקורה זה שבן אדם עובר ראשון דרך החור שעשית בקיר, הוא מרים בשבילך דברים כדי שלא יהיה משהו ממולכד, נכנס לפניך לחדרים כדי שאם יהיה שם מחבל אז יפגעו בו. הוא בעצם סורק בשבילך והולך אתך, אולי גם קצת משמש כמתורגמן, אני לא יודע מה בדיוק.
"הוא התחיל לעזור בלשבור את הקירות ודי מהר זה נהיה כאילו-נורמלי, זה נראה חלק מהשגרה. כל פעם שהיינו מגיעים לבית לשבור קיר הוא היה לוקח את הפטיש ומתחיל לעבוד, ואנחנו היינו מסתכלים עליו. רק אחרי יומיים שחררו אותו. רק היום אני קולט פתאום שלקחנו אותו מהבית ויומיים הלכנו איתו לאיזה מקום אחר בעיר בכלל. כששחררנו אותו, לא היתה לו דרך לחזור הביתה. היתה משפחה בבית האחרון שהיתה מספיק נחמדה, אז היא אירחה אותו ונתנה לו מקום לישון. אבל הוא נשאר שם, וזהו. כיום אני לא יכול להגיד שהבן אדם עזר לנו מיוזמתו, עם הפחד שהיה לו".
