שתף קטע נבחר

  • טיול לעבר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    70 להזורע: הזורעים בדמעה - ברינה יקצורו
    היום לפני 70 שנה יצאה משלחת של אנשי המרכז החקלאי לעמק יזרעאל במטרה לאתר שטח התיישבות לחברי קבוצת הזורע. אוסף התמונות של אשר בנארי ז"ל, ממייסדי הקיבוץ, עוקב אחר צמיחתו של הזורע

    סיפורו של קיבוץ הזורע, היום אחד הקיבוצים הגדולים בארץ, מתחיל בבני תנועת הנוער היהודי בגרמניה "וורקלויטה" (Werkleute, "אנשי המעשה") שהחלו בפיתוח הרעיון הסוציאליסטי-יהודי בגרמניה של ראשית שנות השלושים במאה הקודמת.

     

    עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בשנת 1933, מקבלת התנועה גוון ציוני וקבוצה גדולה של בוגרים מחליטה לעלות לא"י (1934). הייתה זו חלוציות חריגה של בני נוער שלא השתייכו לאף אחת מהתנועות המיישבות בארץ. תחילה התפצלו לשתי קבוצות הכשרה, במשמר העמק ובגבעת חיים, כדי לבחון שתי תנועות מיישבות שונות. במהלך השנה התרכזו חניכי שתי הקבוצות בחדרה לקראת העלייה לקרקע, אולם מסיבות תקציביות לא קידמה הנהלת הסוכנות את המעבר ליישוב קבע. כדי להבטיח התיישבות מהירה הכריזו הייקים הצעירים על מגבית בקרב חבריהם בגרמניה למען רכישת הקרקע. ומכאן מתחיל המסע הנוכחי בתמונות: 


    היום לפני 70 שנה, בחודש אוקטובר 1935, יוצאת משלחת של אנשי המרכז החקלאי ובראשם אברהם הרצפלד לאתר שטח התיישבות לקיבוץ הזורע.

     


    נבחר שטח למרגלות הכרמל, בין מורדות הרי מנשה וכביש חיפה-לג'ון (מגידו), שטח שהיה בבעלות האפנדי סורסוק שישב בביירות. כל אותו זמן מרוכזים החלוצים בחדרה ועוסקים בעבודות בנייה וחקלאות:

     


     


     


    בדצמבר של אותה שנה מוקמת המושבה יוקנעם. חברי הזורע מבקשים לסייע בהקמה: "אנו חרוצים, יש לנו אוטו ונהיה קרובים ליישובנו החדש", הם אומרים ושולחים קבוצת חלוץ המתיישבת בחורבת חאן קירי (בתצלום למעלה).

     


    חאן דרכים זה, השוכן על אחת מגבעות הרי מנשה, מופיע כבר במפת ז'קוטן (1799) ומיוחס לבנייה של השליט ד'אהר אל עומר. חברת "הכשרת היישוב", בתיווכו של יהושע חנקין, רוכשת ממשפחת סורסוק את מרבית האדמות באזור, כמו גם את השטח המיועד להזורע, אלא שלא די בתשלום על הקרקע - בשטח יושבים אריסים בכפר הבדואי קירי והכשרת היישוב נדרשת למצוא להם קרקע חלופית.

     


    חברי הזורע נאלצים להמתין, ובינתיים ממשיכים להתגורר בחאן ולצאת לעבודה ביוקנעם.

     


    ב-15 לאפריל 1936 עוברים חברי הזורע למקום שיועד להם, ומגלים שטח מצומצם: 60 מטר רוחבו ואורכו 250 מ', במורד ההר ועד כביש חיפה-לג'ון. המבנה היחיד שניתן להקים במקום הוא נגרייה (הנראית בתמונה למעלה), סביבה מוקם קיר מגן נגד ירי. הימים הם ימי מאורעות תרצ"ו. בכל בוקר מוציאים את מיטות החברים מהנגרייה ובערב מחזירים.

     


    חברי הזורע פונים לבעלי השפעה שונים בבקשה לפעול להרחבת שטחי הישוב. "הרי שילמנו בעד הקרקע", הם מוחים. ארתור רופין (תצלום למעלה) מנסה לעזור, אך פניותיו ליהושע חנקין לא מועילות. במכתב נזעם כותב חנקין לאנשי הזורע: "…אחרי שקיבלתם קרקעות, אור וכביש יש באפשרותכם להזדיין בסבלנות ולחכות עד שנגמור את ענייני החליפין שאנו עובדים יום יום בהתאמצות ממעל לכוחותינו, וזה עולה לנו בדמים מרובים. בארץ נחוצה סבלנות, ועוד לא סבלתם די. לאנשים שאין להם סבלנות אין להם מקום בארץ-ישראל".

     


    אנשי הזורע מחליטים לעשות מעשה "חומה ומגדל" לצורך הרחבת היקף היישוב. הם מקבלים אישור ממשה שרת ובלילה אחד מרחיבים את השטח ומקימים סביבו גדר בטחון.

     


    אנשי הזורע מנסים לשמור על יחסי שכנות טובים עם תושבי הכפרים קירי ואבו זריק, אולם המנהיגים הערבים מסיתים את צעירי הכפרים למעשי איבה כנגדם. אחרי מלחמת העצמאות יעברו מרבית תושבי הכפרים לשטח ירדן.

     


    תצלום של חאן קירי משנת 1961. היום נותרה רק פינה מהחומה והמועצה לשימור מבנים ואתרים מבקשת לשחזר חלק ממבנה החאן.

     

    • התצלומים המופיעים בכתבה הם פרי מצלמתו של אשר בנארי ז"ל , ממייסדי הזורע, אשר ליווה בתצלומיו את הקיבוץ. תודה מיוחדת לילדיו שהעבירו את התשלילים למעבדת "ביתמונה" ולאילנה ורותי מארכיון הזורע שסייעו בתיעודם.

     

    רוצים לצפות בעוד טיולים מצולמים לעבר? לחצו כאן

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הדור הצעיר 1
    צילום: אשר בנארי
    הדור הצעיר 2
    צילום: אשר בנארי
    הדור הצעיר 3
    צילום: אשר בנארי
    בחדר אוכל
    צילום: אשר בנארי
    בדרך לעבודה
    צילום: אשר בנארי
    מומלצים