מביאים יין מהבית? כמה זה עולה לכם
"לא מעט אנשים מעוניינים להביא יין למסעדה, בקבוק חגיגי כלשהו או יין שקנו פעם, משהו מהאוסף או סתם בקבוק שנראה להם מתאים לערב, לארוע או לתפריט". שגיא קופר מדבר על דמי חליצה וסוקר שלושה יינות חדשים
לפני ימבה זמן, משהו כמו תריסר שנים ואולי יותר, יצאנו לחגוג במסעדה שהיתה אולי המסעדה התל אביבית הנחשבת ביותר. "תפוח זהב", קראו לה, והיא היתה אחת מהמסעדות של ישראל אהרוני, הצרפתית והיוקרתית שבהן. אני לא זוכר מה חגגנו, אבל היה לנו בקבוק שמפניה במקרר. רצינו להביא אותו איתנו לארוחה, שהיתה ארוחת טעימות ועניין יקר למדי. הרמנו טלפון למסעדה ושאלנו, "אפשר להביא?"
"כן," אמר לנו הקול מהצד השני, "בתנאי שאין אצלנו". מסרנו את שם הבקבוק המיועד וכעבור שעה קצרה חזרה התשובה "אין אצלנו. אתם מוזמנים להביא". תשלום כלשהו? דמי חליצה? שום דבר. השרות הוא שרות, והוא ניתן בשמחה. אצל אהרוני, כמו אצל אהרוני.
זה היה אז, והיום?
ובכן... היום רשימות היין במסעדות מעודכנות יותר. יש יועצי יין שמייעצים למסעדות אילו יינות להכניס לתפריט ולאלו מנות להציע כל יין, יש יותר מבחר ויש כל מיני "הסכמים" שמגבילים את מבחר היינות במסעדה, בהתאם לסוכן או לגוף שאיתו היא עובדת. במקביל, לא מעט אנשים מעוניינים להביא יין למסעדה, בקבוק חגיגי כלשהו או יין שקנו פעם, משהו מהאוסף או סתם בקבוק שנראה להם מתאים לערב, לארוע או לתפריט.
והמסעדות ברובן מתירות להביא יין מהבית וגובות "דמי חליצה". גובה דמי החליצה משתנה בהתאם למסעדה ולגחמת בעל הבית, והשעורים – כפי שמיד תראו – יכולים להיות גבוהים למדי. יש לציין שגביית דמי חליצה נהוגה בכל העולם, רק שבכל העולם מחירי היין לא גבוהים כמו במסעדות ישראל, ושעור דמי החליצה שווה במקרים רבים – פחות או יותר – לתקורה שהמסעדה גובה ממילא עבור בקבוק.
ביררתי בכמה מסעדות מה המדיניות שנהוגה אצלן, ואלו התוצאות:
- במסעדת "פדרו" באילת אין דמי חליצה. אתם מוזמנים להביא את בקבוק היין שלכם, יחלצו עבורכם את הפקק ואף יגישו לכם כוסות יין חינם כחלק מהשרות. המקום גובה 20 שקל cover charge, אבל זה בלי שום קשר ליין. עדיין, יותר מהוגן.
- ב"ברקרולה" בכפר סבא – אחת מהמסעדות שמבינה יותר ביין ובשרות – לא יגבו מכם דמי חליצה.
- "אדום" – בירושלים, שיש לה מרתף יינות מכובד לגמרי – 35 שקל.
- במסעדת "בליני" יגבו מכם דמי חליצה של 35 שקל.
- בבר פירות הים "קזנקי" דמי החליצה הם 35 שקל. סביר מאוד. גם מחירי היין במקום הוגנים יחסית.
- בברסרי החדש סרגו'ס יש דמי חליצה של 35 שקל, אם כי, נמסר לי, ששמש, אחד השותפים ומי שאחראי על הבר, שוקל להוריד את מחיר דמי החליצה למחיר אפילו סימלי מזה. אשמח לעדכון.
- בחסילון הותיקה גובים גם כן, 35 שקל.
- במסעדת מסה של שף אביב משה יש דמי חליצה של 40 שקל (הפריט הזול ביותר בתפריט, כמדומני).
- גם במתחם החדש Rocca של השף אנטוניו מנסה בהרצליה פיתוח יש דמי חליצה בסך 40 שקל.
- במסעדת אדורה של השף אבי ביטון דמי חליצה של 40 שקל.
- בקיוטו סלסה שבתל אביב – 40 שקל לבקבוק.
- במסעדת הלניקה היוונית במרינה בהרצליה יש דמי חליצה של 45 שקל.
- ולסיום, אם פתחתי באילת, אסיים באילת: 100 שקלים דמי חליצה יגבו מכם במסעדת פאגו פאגו. אם תתעקשו, יסביר לכם מנהל המסעדה שהוא "לא אוהב" שאנשים מביאים יין מהבית. בהחלט זכותו, ללא ספק.
אם אתם מוצאים מסעדה שדמי החליצה בה שערורייתיים במיוחד – או נמוכים במיוחד – אתם מוזמנים להגיב כאן, כמקובל.
ולבסוף, שני יינות חדשים, אחד של יקב ססלוב והשני של אמפורה, שני יקבים ישראליים מצוינים, ועוד יין איטלקי אחד שמביאה לארץ חברת בסט וויינס.
ססלוב אביב מריאג' 2004 - המריאג' הוא יין לא זני, אלא בלנד של שלושה זני ענבים: מרלו, קברנה סוביניון ושיראז (אחוזים בודדים). כמו בשנה שעברה, מקור הענבים גם כאן הוא כרמי הגליל העליון – קדיתא, קאיומי וכרם בן זמרה. זהו יין שהתישן במיכלים והוספו אליו שבבי עץ אלון למשך שישה חודשים. ההתרשמות שלי היא שהיין, בעל צבע עמוק וטוב, הוא מאוד רך ו"נשי"; מאוד פירותי – אפילו עם מתיקות מסוימת. הסיומת מתובלת וטובה, והיין מהנה מאוד. השימוש בשבבים מאפשר לברי ליצור יין בעל אופי וטעמי עץ ולשמור אותו בטווח תמחור הוגן, כרגיל אצל ססלוב. מחיר מומלץ לצרכן: 62 שקל. בהחלט קניה טובה.
אמפורה שרדונה 2003 - יין מצוין לימים הממש אחרונים של הסתיו. השרדונה של גיל שצברג מגלה צבע זהוב עמוק עם צללית כתומה כלשהי. הוא מתאים לסתיו, כיון שקרור רב מדי יפגע בו, ואפשר בהחלט לשתות אותו בטמפרטורה שהיא בצד העליון של ה- "4 – 8 מעלות" המסורתי. אז מגלים בו חגיגת ארומות של פרי טרופי ומתוק. הגוף מלא, חמאתי ומשאיר את הפה יבש בדיוק במידה ולאורך זמן. יין מצוין שיחזיק יפה גם לקיץ הבא ועוד יותר. 13.1% אלכוהול ו- 90 שקל מחיר מומלץ לצרכן. חגיגי, עם תמחור בהתאם.
Villa Mangiacane Ch. Classico Riserva DOCG 2001 - הסיפור מאחורי הטירה שבה נמצא היקב מעניין, כיון שהיא נבנתה עבור משפחתו של מקיאוולי, לא פחות ולא יותר. הוילה עצמה משמשת כמלון חמישה כוכבים ונמצאת לא רחוק מפירנצה. אם יש לכם כמה מאות יורו'אים פנויים, תוכלו לבלות בה לילה, ומהצילומים נראה שלפחות הנוף נראה מדהים.
היין, לעומת זאת, מצוין. קיאנטי קלסיקו אופייני, בעל צבע אדום כהה ואינטנסיבי – אפילו שחור אטום. חייבים לתת ליין הזה זמן בדקנטר או בבקבוק לאחר הורדת "כתפיים". עם התפתחות, הוא יגלה אף מצוין – סיגליות לצד פירות כהים ובשלים. יש בו ארומות של טבק מאוד מוצלח. גוף מלא, כבד ומאוד מרשים. טאנינים טובים וסיומת מתובלת. יין כמו שיין צריך להיות. 110 שקל לצרכן – אם יש לכם – קנו ארגז ושתו את הבקבוק הראשון בעוד שנתיים. יבואן: רמי ברבי, בסט ווינס, רחוב מטלון 69 תל אביב.
