"קרואסונט אלתר נתיב" - תתמקדו בקישים

גם אם תתעקשו לא תזהו אצלי צליל או רמז לתלונה על ריבוי ארוחות החג, על התמשכותן האינסופית ועל העובדה שלמשך חודש שלם אנו כמעט ולא יצרניים. חבר קרוב, איש עסקים בריטי לא יהודי, עשה לי חשבון לאחר שבכל פעם אנו נאלצים לדחות את פגישותינו, שמתוך 365 ימי שנה - כמעט ב-300 מתוכם אנו לא עובדים. ולמרות זאת, עניתי, ישראל נמצאת במקום הפנטסטי ה-22 בעולם בקרב המדינות המתועשות. "נו, כולכם שם יהודים", נאנח בהערכה.

למי שעוד היה זקוק להוכחה שקיומנו כאן ובכלל הוא תופעה על טבעית מונהגת על ידי היושב במרומים. בלי לשכוח תופעה על טבעית נוספת, איך הצלחנו להזמין את כל המשפחה ולהישאר מאוחדים. כמעט.

ובינתיים חשבנו לעשות אתנחתה קלה באופי הדי בשרי של תפריט החגים, וביקרנו עבורכם במסעדה דלמעלה, שנמצאת בדיוק היכן ששכנה הקרואסונט - מתחת לבית ליסין בואכה כיכר המדינה. כמחווה למוסד הקודם נשמר השם, אך נתווספה לו התחכמות מילולית קלה. התפריט גם הוא עבר שינויים חיוביים יחסית, אך עדיין בתוך המסגרת הדי דלילה שמציעות החלביות התל אביביות. לצערי, לאחר התרסקותה של "פרפראות" בנמל לא מצאנו עדיין חלבית שנרשה לעצמנו להגדיר אותה כמסעדת גורמה, או אפילו כמשהו קרוב לזה.

התיישבנו והעפנו מבט סביב. הקהל בשעת בין ערביים זו היה ברובו בגיל העמידה. סבים ולצידם סבתות חביבות שדופקות פן צעקני בצבעי טכניקולור שלא ידעתי שקיימים בקשת הצבעים של מפעלי טמבור. ההנהלה הסבירה שבערב המקום מפוצץ בצעירים.

פתחנו במרק בטטה (26 שקל) סמיך במידה. טעים ולא כבד, אך חסר מעטפת ריחנית, וחבל. בטטה היא פרודוקט שאם תרצה - תיענה לכל גחמה שלך. רק תבקש. אך איש לא ביקש. סרקנו בקפדנות את התפריט בניסיון לשים אותם על ראש שמחתנו, ואתם יודעים שאנחנו יודעים לתקוע בחצוצרות מפרגנות, אם רק היינו מצליחים למצוא איזו הברקה קולינרית בים השבלוני של סלטים, פסטות, קישים ודגים שיזמי חלביות שומרים עליו באדיקות.

והופ, הנה מצאנו הברקה אחת בלבד. מיהרנו להזמינה כמוצאי שלל גדול - ולשולחן הגיעו "גלילות חציל" (31) במילוי לבנה ופסטו מוקפות בעגבניה בגריל. המנה היתה מצוינת. החציל היה מטוגן או קלוי במידה. כמו הבטטה, גם החציל יענה לכל גחמה אם רק נבקש. הפעם ביקשו - והוא הלך מושלם עם הלבנה והפסטו. רק שההגשה היתה מצחיקה. הגלילות הנהדרות הונחו במבנה "שושנה" על ערימה לא יפה לעין של ירקות וסלט ירוק. מתאים לסגנון התסרוקות שבסביבה. גם הפוקצ'ה בשמן זית ועשבי תיבול (14) היתה טובה מאוד, פריכה ומלאת תשוקה להימרח בחמאה שהוגשה ליד.

הלכנו על מחלקת הדגים. סטייק הסלמון שהזמנו חזר למטבח. לפני כן ניסינו שני סיבובים של סחיטת לימון, מלח ופלפל - כדי להימנע מהחזרתו, אך ריח הלוואי של דג שלא טופל כהלכה היה חזק מאיתנו. חשבנו שאולי הבעיה נובעת מכך שמדובר בדג שהופשר, וביקשנו מהמלצר הראוי לשבח, שומרון (זהו שמו) לנסות את המושט. הסיפור חזר על עצמו. מישהו שם במטבח פשוט לא יודע לטפל בדגים. אי אפשר לצפות שהוא יידע לעשות קישים, פיצות, סלטים לסוגיהם, פסטות, דגים ושאר ירקות. מתי תבינו שמסעדה עם היצע של עשרות פרודוקטים היא בעייתית לניהול - ואין לה שום יתרון מבחינת הקהל, שמעדיף שתצמצם את מספר המנות אבל תמכור לנו התמחויות.

בסוף הלכנו על ספיישל הבית: נתחי סויה בטעם בקר ברוטב שום, שמנת ופלפלת על מצע אורז פראי שהיה טעים מאוד. לא קינחנו כי מיהרנו. נשמח אם תספרו לנו. שבוע טוב.

• "קרואסונט אלתר נתיב", ויצמן 32, ת"א. טל': 03-6950567.