שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דו"ח רצח: מארלוזרוב ועד רבין
    כמה סמלי שבקו האחד המחבר בין רצח ארלוזורוב על חוף הים לבין רצח רבין בכיכר העירייה, שוכן ביתו של דוד בן-גוריון. סיור מהים עד האנדרטה, דרך מחוזות הרצח הפוליטי הישראלי, 10 שנים אחרי

    עשר שנים הן תקופה. עברה תקופה מאז. ילדים שנולדו אז כבר הולכים לכיתה ה', צמח כאן דור שלישי של סלולריים, מגדלי התאומים אינם והספקנו לצאת מלבנון ומעזה. עשר שנים. ציון עשור לרצח הוא הזדמנות חשובה להתחקות אחר חייו, פועלו ומורשתו של יצחק רבין. בד בבד, ראוי לזכור כי האלימות הפוליטית בקרב יהודים בכלל ובישראל בפרט לא התחילה באותן שלוש יריות רצחניות וכנראה גם לא נגמרה באותה שבת, 4 בנובמבר 1995. למסורת ההתנקשויות הפוליטיות בקרב העם היהודי השתלשלות היסטורית מאלפת שטסה בזמן אל הקונוטציה הראשונה לרצח רבין - חורבן הבית.

     

    אזכורים להתנקשויות פוליטיות של יהודים בידי יהודים אנו מוצאים כבר במאה השישית לפנה"ס, אז נרצח גדליה בן אחיקם מנהיג הפליטה היהודית שאחרי חורבן בית ראשון וגלות בבל, בידי מתנקש יהודי "מזרע המלוכה". אלפי שנים אחר כך מתרחשים מעשי רצח בולטים נוספים. בתקופת היישוב היהודי שלפני קום המדינה, ירושלים 1924, נרצח הפעיל החרדי ישראל דה-האן בשל פעילותו האנטי ציונית, כנראה על ידי פעילי מחתרות. רצח נוסף שחולל סערה ציבורית על גבול קרע ופילוג בתוך העם היהודי היושב בישראל הוא רצח חיים ארלוזורוב, מראשי ההנהגה הציונית בארץ, שנרצח ב-1933 בתל אביב.

     

    הקמת המדינה לא משנה את הדפוס הרצחני וב-1957 שוב מכה התנקשות פוליטית בתל אביב. הפעם נרצח העיתונאי והעסקן ישראל קסטנר על רקע משפט שהתנהל נגדו בגין פעולותיו בתקופת השואה בהונגריה. ב-1983 נרצח אמיל גרינצוויג פעיל "שלום עכשיו" מרימון שהשליך לעבר הפגנת השמאל פעיל הימין יונה אברושמי. 12 שנים אחרי. עיר אחרת, הפגנה אחרת, טראומה לאומית.

     

    יוני 1933

     

    המרכז להכרת תל אביב-יפו החליט שגם האלימות הפוליטית בעיר היא צד ששווה להתייחס אליו כחלק מהמורשת הלאומית שלנו. וכך נוצל ה-4 בנובמבר, לסיור שמתחיל ביוני 33' על חוף הים, ומשם במעלה דרך בן-גוריון, עד לכיכר שהיתה פעם על שם "מלכי ישראל" והיום שמה "כיכר רבין". סיור שכולו רצח בעיניים.

     

    מתחילים בכיכר אתרים. המפלצת הארכיטקטונית הנטושה משקיפה אל

     המרינה שנבנתה על חורבותיה של שכונת מחלול. מקור השם במונח משפטי מן התקופה התורכית שפירושו: אדמת מדינה המוענקת לתושב למטרות עיבוד חקלאי. השכונה, שצריפיה ריצפו את נוף החוף התל אביבי משנות ה-20 של המאה הקודמת ועד שפונו 40 שנה מאוחר יותר, נבנתה על רקע מצוקת הדיור של פועלי העיר.

     

    דרך הכיכר עוברים לגן העצמאות, שלפני שידע שהוא גן או שתהיה עצמאות היה סתם גבעת כורכר. הגבעה כונתה "גבעת האהבה". עשרות מטרים צפונה משם, למרגלות צוק הכורכר המאוהב, על רצועת חוף צרה, מתחת למה שהוא היום מלון הילטון, נרצח ביוני 1933 חיים ארלוזורוב. ארלוזורוב שהיה ראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית והוא בן 34 בלבד, טייל עם אשתו סימה על החוף. שני מתנקשים שזהותם לא ידועה עד היום וכנראה כבר לא תהיה ידועה לעולם ירו בו כדור בודד.

     

    ארלוזורוב פעל עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה להעברת יהודים ורכושם לארץ ישראל. המשא ומתן שניהל באופן ישיר ועקיף עם הנאצים כלל גם טלפון לחברת ילדות מסתורית, שלימים נודעה כמאגדה גבלס, אשתו של יוזף גבלס, התועמלן הנאצי הבכיר. ארלוזורוב הגדיר את שיחת הטלפון הקצרה עם הנערה היהודייה שהיתה לנאצית אדוקה כ"טעות הנוראה בחיי". עקב פעילותו של ארלוזורוב באירופה החל בארץ ישראל מחול שדים של הסתה נגדו.

     

    הרצח הלא מפוענח הוביל לפילוג חריף בהנהגה הציונית, כששני הצדדים – מפלגות הפועלים ומולן הרוויזיוניסטים – מיהרו להטיח את האשם זה בזה. 49 שנים אחרי, ב-1982, הוקמה ועדת חקירה מיוחדת על ידי ראש-הממשלה מנחם בגין, בראשות השופט העליון דאז, דוד בכור. הוועדה קבעה חד משמעית כי לשני החשודים המרכזיים ברצח: אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט אין יד בהריגת ארלוזורוב. עוד קבעה הוועדה כי לא ניתן יהיה לקבוע מי היו הרוצחים האמיתיים.

     

    ממשיכים מזרחה על שדרות בן גוריון. ותיקי השדרה עוד זוכרים אותה בשמה

    הקודם – שדרות קק"ל. בשדרות בן גוריון לכל בית יש סיפור. מספר 17, למשל, הוא ביתו של ראש הממשלה הראשון. הבית, שבו התרחשו שלל אירועים מכריעים בתולדות מדינת ישראל, נתרם בצוואתו של בן גוריון למדינה ומשמש כיום כמוזיאון.

     

    בפינת הבנים (בן-גוריון ובן-יהודה) ניצב "מלון ירדן" שקורותיו שזורות בקורות חיילי בנות הברית (טייסים, קצינים, הצלב האדום) וטייסי חיל האוויר הישראלי הצעיר בזמן מלחמת העולם השנייה. הלאה. מדריך הטיולים יוסי גולדברג מביט בערגה בבית חנה צ'יזיק (בן-גוריון 75), משק הפועלות הראשון של תל אביב. שורשי משפחתה של חנה נטועים בעומק עלילות הפרחת והגנת המדינה שבדרך. אחותה, שרה, נפלה בהגנה על תל חי במאורעות 1920. אחיה, אפריים, נפל בהגנה על חולדה. חנה האמינה בכל מאודה בעבודת נשים. ביתה היה למעוז הראשון בתל אביב שהכיר ביכולתן וחובתן של הנשים לעבוד עבודה חקלאית.

     

    אל רחוב אמסטרדם 6, ביתו וזירת מותו של ישראל קסטנר, הסיור אינו מגיע, אך סיפורו המרתק מסופר במלואו. קסטנר, מראשי התנועה הציונית בהונגריה ניסה לנצל את השפעתו בכדי להציל את יהדות הונגריה מציפורני הנאצים. אחרי שעלה לארץ ב-1947 שימש כדוברו של השר דב יוסף. כתבה בעלון "מכתבים לחברי המזרחי" הציגה את קסטנר כמי שסייע לנאצים והכשיר את הקרקע לחיסול יהדות הונגריה. האישום העיתונאי הביא לתביעת דיבה מצדו של קסטנר, נגד מלכיאל גרינוולד, עורך העלון. משפט הדיבה נודע בכינויו "משפט קסטנר", כי במהלכו השתנה כיוון התביעה וקסטנר הפך מתובע לנתבע. פסק הדין שניתן ארבע שנים מאוחר יותר קבע כי קסטנר "מכר את נשמתו לשטן" תוך שהוא מסייע לנאצים להשמיד יהודים.

     

    שנתיים לאחר מכן בזמן שמיעת העדויות בערעורו של קסטנר לבית המשפט העליון, ירו בו שני מתנקשים בפתח ביתו. לא עברו 10 חודשים מאז הרצח הטראגי וקסטנר המת "זוכה" על ידי בית המשפט.

     

    נובמבר 1995

     

    אם עמדתם פעם בתור בלתי נגמר בעיריית תל אביב, ובעודכם מזיעים ונדחפים טענתם ש"ככה לא מתייחסים לבני אדם" כנראה ידעתם על מה אתם מדברים. הרבה לפני שהיתה שם עירייה וגן העיר, היה שם פשוט גן חיות. ד"ר מרדכי שורנשטיין, רב מקצועי וחובב חיות מקופנהגן הוא שהגה וייסד את הגן

     המיתולוגי. הגן החל את דרכו כחנות חיות קטנה בשינקין 35 שזכתה לשם הנבואי "גן חיות". בהמשך העתיק שורנשטיין את החנות לרחוב הירקון 63 שם חיו בצוותא המון ציפורים, זוג דובים הימלאיים, צמד נמרים, ושני גורי אריות שהגיעו ממצרים. בתחנה האחרונה והמפורסמת ביותר של החנות הוגשמה נבואת שמה מהתקופה השינקינאית והפכה למציאות. בקצה שדרות קק"ל, על אדמות פרדס פורטליס, הוקם גן החיות של תל אביב. את הקופים, הציפורים והאריות כבר לא תוכלו למצוא שם אבל שורנשטיין עדיין יושב בקצה הגן, חופן בידיו ציפור קטנה ומהרהר בימים ההם.

     

    מגיעים אל הכיכר. מולנו הפירמידה ההפוכה של יגאל תומרקין, מימין האנדרטה המגודרת לזכרו של רבין. מבעד ערפילי הזמן כבר קשה לשמוע את שלוש היריות, את שאגת ההמון אי אפשר אפילו לדמיין. ילדים בני הדור שלא ידע את יצחק משתובבים סביב, חוגגים שאריות קיץ. סוף הסיור. סוף של תקופה. עשר שנים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בעקבות רצח רבין ורציחות פולטיות נוספות
    ציור: אבי נחמיאס
    צילום: אייל פישר
    כיכר רבין. אנדרטה מגודרת לזכרו
    צילום: אייל פישר
    בית בן גוריון. מספר 17
    צילום: חן מיקא
    מומלצים