שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    עיתונאים בלי צינון

    כיצד הייתה מגיבה שלי יחימוביץ' אם רגולטור ממועצת הרשות השנייה היה עובר לפתע לאחת הזכייניות? האם נביחותיו של כלב השמירה אינן אלא חלק חיזור גורלי?

    הצטרפותה הפתאומית והמפתיעה של שלי יחימוביץ' למפלגת העבודה מעלה מכלול הרהורים על היחסים האינטימיים והמורכבים שבין תקשורת לפוליטיקה. המהלך של העיתונאית המפורסמת מעלה מיד את התקדים של טומי לפיד, אשר הוכיח שאפשר לתרגם פופולריות ומוניטין ציבוריים לכוח אלקטוראלי. אלא שהאשראי לתרגום העוצמה התקשורתית לכוח פוליטי בכנסת שייכים למי שסללו את הדרך - עורכי השבועון "העולם הזה", אורי אבנרי ושלום כהן, אשר כבר בשנות הששים נבחרו כסיעה בשם "העולם הזה - כוח חדש".

     

    המגמה מוכרת ואף ידועה, רק איכותה משתנה. מי שיבדוק את משלח ידם של חברי-כנסת, יגלה שרבים מהם הצהירו בעבר ומצהירים כיום על עיתונות כעיסוק קודם. בכנסת הראשונה יותר מעשירית מבין הח"כים - 13 במספר - היו אלה מנחם בגין, משה שרת ואבא אבן. יוסי שריד היה שדר וממקימי יומן החדשות ב"קול ישראל". אריאל ויינשטיין היה כתב כלכלי בכיר ב"מעריב", אשר סימן כנראה את המסלול מאוחר יותר לסילבן שלום בעיתון "חדשות". ח"כ אמנון רובינשטיין היה חבר מערכת "הארץ". אהוד אולמרט היה בנעוריו כתב השבועון "במחנה". יוסי ביילין היה כתב ב"דבר". איתן הבר עבר ללשכת ראש הממשלה ממערכת "ידיעות אחרונות" ונאלץ לשוב לכתיבה עיתונאית לאחר רצח רבין. גם דני נוה שלח ידו בעריכת חדשות חוץ ביומון מכובד.

     

    אלא שבשני המקרים הטריים - טומי לפיד ושלי יחימוביץ' - יש כדי לחדד סוגייה אתית: האם אין צורך בתקופת צינון במעבר ממערכת חדשות לפוליטיקה? כיצד היו מגיבים הם ועמיתיהם במקרים דומים, למשל לנוכח מעבר פתאומי של רגולטורים ממועצת הרשות השנייה לאחת מזכייניות הערוץ? הסוגייה מחריפה לפחות משני טעמים נוספים. ראשית, אפשר והמו"מ על הצטרפות למפלגה התנהל במקביל לעבודה עיתונאית שוטפת. שנית, במו"מ כזה יש ומשיגים העיתונאים ידע רגיש על עמיתיהם, וסביר להניח שהוא גם מנוצל כנכס לשיפור העמדות הפוליטיות.

     

    מועצת העיתונות הקדימה וקבעה כבר לפני יותר מעשרים שנה, ערב הבחירות של 1984, שבמקרה והעיתונאי חוצה את הקווים - עליו לבקש מראש חופשה ללא תשלום, וגם זו כפופה לאישור מועצת העיתונות. לא ברור עד כמה מצליחה המועצה לאכוף כלל זה, שגם הוא מאוד מתירני. 

     

    חציית קווים שכזו עשויה להעיד על תסכול מצטבר בקרב עיתונאים בכירים, אשר השתכנעו כי לתקשורת יש השפעה מוגבלת, ורק בזירה הפוליטית ניתן להגיע להישגים של ממש. אלא שעיתונאים תאבי כוח פוליטי עלולים להטיל ספק במניעיהם של חברי הקהילה כולה: שמא העיתונות אינה אלא כלב שמירה של הפוליטיקאים, והנביחות אינן אלא חלק מחיזור גורלי?!

       

    פרופ' דן כספי, ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: עמית שאבי
    חצתה את הקווים: שלי יחימוביץ'
    צילום: עמית שאבי
    מומלצים