תעשייה שמגלגלת מיליארד דולר בשנה

- על-פי "הקואליציה למאבק בסחר בנשים בישראל", הדיווחים הרשמיים מציינים כי מידי שנה נסחרות בישראל כ-3,000 נשים ונערות. הערכות לא רשמיות מגיעות אף למספר כפול. הן מהוות כ-90% מנפח הזנות בישראל, המגלגלת כמיליארד דולר בשנה. הגיל הממוצע של הנשים הנסחרות עומד על 23, מאחר ולעתים נסחרות קטינות. הקואליציה הוקמה על-ידי ארגוני ופעילי זכויות אדם בשנת 1997, בעקבות פרסום הסקירה הראשונה על ממדי הסחר בנשים בישראל. כיום חברים בקואליציה, שמרכז "שתיל", 13 ארגונים שונים המציינים מידי שנה את יום המאבק בסחר בנשים בישראל ב-16.8. בשנת 2000 הצית בתאריך הזה הקנאי יריב ברוכים מכוני ליווי באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, וארבע נשים נשרפו למוות.

- בחודש מרץ 2005 הוגש דוח המסכם את פעילותה של ועדת החקירה הפרלמנטרית למאבק בסחר בנשים, שבראשה עמדה ח"כ זהבה גלאון. מהדוח המקיף עולה כי 3,000 עד 5,000 נשים מוברחות מידי שנה לישראל ונסחרות בתעשיית הזנות. נכון לשנת 2004 חיו למעלה מ-10,000 נשים כאלו בארץ, שהוחזקו בכ-300 עד 400 בתי בושת. אשה נסחרת בסכום של 8,000 עד 10,000 דולר, ועובדת שבעה ימים בשבוע 14 עד 18 שעות בכל יום. מתוך כ-120 שקל שמשלם עבורה כל לקוח, נותרים בידיה רק 20 שקל. שאר הסכום עובר לסוחר.

- דוח "אישה עוברת לסוחר", שפרסמו בשנת 2003 "מוקד סיוע לעובדים זרים", מרכז "אישה לאישה" ומכון המחקר "אדוה", הביא את קולן של קורבנות הסחר. הוא התבסס על ראיונות שנערכו עם 106 מהן במהלך השנים 2002-2001 בבתי כלא ובמקומות מסתור שונים. על-פי ממצאי הדוח, רובן המכריע של הנשים לא עסקו בזנות במדינות המוצא והגיעו לישראל בשל מצוקה כלכלית קשה. 72% מהן העידו כי הוברחו לישראל דרך הגבול המצרי, ו-78% מהנשים סיפרו שהסוחרים הם ישראלים שאינם ילידי הארץ, מרביתם מארצות חבר המדינות. כל הנשים שרואיינו אולצו לשרת לקוחות שבעה ימים בשבוע, 13 שעות בממוצע ביום. למרביתן לא ניתנו ימי חופשה, אף לא בזמן המחזור החודשי.

- 40% מהנשים שרואיינו סיפרו כי היו כלואות בבתי הבושת, 33% מהן העידו על אלימות שהופעלה כנגדן על-ידי סרסורים ולקוחות ו-8% דיווחו על הרעבה. עוד עולה מהדוח כי בעוד הסרסורים גובים סכומים הנעים בין 100 עד 600 שקל עבור פגישה, הנשים מקבלות, לאחר שפדו את עצמן, כ-20 שקל בממוצע ללקוח. 13% מהנשים דיווחו כי לא קיבלו תשלום כלל. 44% מהן העידו כי שוטרים ביקרו כלקוחות בבתי הבושת, 13% סיפרו על קשרי ידידות בין שוטרים לבין סרסורים ושלוש נשים דיווחו שראו כספים מועברים בין הסרסורים לשוטרים. בשונה מהדעה המקובלת, מרבית הלקוחות הם ישראלים מכל שדרות החברה, בין הלקוחות דווח גם על קטינים בגיל בר מצווה.

- מסקר דעת קהל בנושא הסחר בנשים בישראל, שערך באוקטובר 2003 מרכז המחקר והמידע של הכנסת, עולה כי קיים פער בין הרמה הנמוכה של בולטות התופעה בתודעה, עד 9%, לבין היכרות מוכחת גבוהה של מאפייני התופעה - 76%. הפער מוסבר על-ידי תפיסת הנסחרות כ'זרות', תפיסה המקילה על הדחקת התופעה. בנוסף, נמצא שהציבור מבחין בין הסחר בנשים לבין זנות 'אחרת', כשהממד המבחין על-פי תפיסת הציבור הוא ה'רצון החופשי'. מול הגישה המחמירה של הציבור כלפי סוחרי הנשים, והעמדה שהטיפול בהם רך מידי, העמדה כלפי הנשים הנסחרות רב ממדית יותר. העמדה כלפי הלקוחות גובלת בסלחנות מצד פלח לא קטן, גברי בעיקר. בסקר השתתף מדגם מייצג של האוכלוסיה הבוגרת בישראל.

- דוח "משוואה עם נעלם", שנערך ב-2005 בידי "מוקד סיוע לעובדים זרים" והקליניקה למאבק בסחר בנשים באוניברסיטה העברית, ביקש להעלות לדיון את 'לקוחות' תעשיית הסחר בבני אדם, להסביר מדוע נפקד מקומם מהדיון בתופעה ולעמוד על מאפייניהם ומניעיהם לקנות גישה לגופן של נשים העוסקות בזנות. הדוח מציין כי סחר בבני אדם אינו אפשרי ללא ביקוש מצד הלקוחות, שמניע את פעילותם של סוחרים וסרסורים. הלקוחות אף נוטלים חלק בטרור היומיומי המופעל על קורבנות הסחר, מאחר והתשלום שהם משלמים תמורת הנשים מקנה להם בעלות מלאה עליהן לזמן קצוב. לנשים אין יכולת להטיל מגבלות על כמות הלקוחות שקונים גישה לגופן, נשללת מהן כל אפשרות לסרב למעשים המיניים המבוצעים בהן ולקוחות לא מרוצים רק מחריפים את משטר הטרור בו הנשים לכודות. ואולם, חרף תפקידם הפעיל של הלקוחות בשעבוד הנשים, המודעות לתפקיד המרכזי אותו הם ממלאים בשרשרת הסחר אינה זוכה להכרה, לא בדעת הקהל ולא במערכות האכיפה והמשפט.