שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    תפסו את העשירים בביצים

    האלפיון העליון בלחץ. דגי החדקן, שמהם מופק אחד המעדנים היקרים בעולם, הולכים ונכחדים. הדייגים משוכנעים: בגלל הזיהום הסביבתי, בעוד 5 שנים כבר לא יהיה קוויאר אמיתי. את הנזק לכיס מרגישים אניני הטעם כבר עכשיו: מחיר קוויאר ה"בלוגה" המשובח מרקיע שחקים ל-700 דולר עבור 100 גרם

    אניני הטעם, ראו הוזהרתם. הקוויאר, המעדן בה' הידיעה של האלפיון העליון, עומד להיעלם מחנויות היוקרה בקרוב מאוד. לא רק כאן בישראל, אלא בעולם כולו.

     

    דגי החדקן, שמביציהם מופק הקוויאר, הולכים ונכחדים בקצב רצחני. כתוצאה מכך מחירם, היקר ממילא, מרקיע שחקים. אפילו מי שיכולים להרשות לעצמם ללוות את הארוחה בכפית מלאה בביצי חדקן זעירות ושחורות, ירגישו כאב חד בארנק כאשר יידרשו להיפרד מ-700 דולר (כ-3,300 שקל) עבור 100 גרם של קוויאר "בלוגה" משובח. בהנחה, כמובן, שיצליחו לשים את ידם המטופחת על הביצים הנדירות.

     

    מדוזה, אוהבת דגים?

     

    סכנת ההכחדה ברורה ומוחשית. התחזיות מדברות על כך שעד 2010 יהיה הים הכספי – המספק 90 אחוז מתצרוכת הקוויאר העולמית – ריק מדגי חדקן.

    ב-20 השנים האחרונות ירד שלל דיג החדקן מ-22,000 טון לשנה ל-1,000 בלבד.

     

    לא רק העשירים שבינינו צריכים להילחץ מכך: מיליוני בני-אדם, שחיים בחמש המדינות המקיפות את הים הכספי (רוסיה, איראן, אזרבייג'אן, טורקמניסטן וקזחסטן), מתפרנסים מדיג החדקן ועומדים בפני התמוטטות כלכלית בשל הפגיעה בענף המגלגל 90 מיליון דולר בשנה. "בעוד ארבע או חמש שנים כבר לא יהיה קוויאר בכלל", אמר ל"בי-בי-סי" נזאגה נזאניה (40), דייג איראני החי לשפת הים הכספי. "בעצם זה כבר נגמר", נאנח הדייג בעצב, "שום דבר כבר לא נכנס לי לרשתות".

     

    בים הכספי חיים חמישה זנים של דג החדקן. שלושה מהם – בלוגה, אסטרה וסוורוגה – מטילים ביצים שמהן מופק הקוויאר היוקרתי. ביצי הבלוגה השחרחרות נחשבות לאיכותיות וליקרות מכולן: דג מזן זה, שמשקלו אף עשוי להגיע לחצי טון, מספק 60 קילו של קוויאר. הסוחרים גובים עבורו הון עתק: 600 עד 700 דולר עבור מאה גרם.

     

    עד לפני שנים לא מעטות ידעו הדייגים שחיו לשפת הים הכספי, כי אפשר לסמוך על החדקנים שיתרבו ויספקו להם פרנסה לכל החיים. אבל סדרה של התפתחויות הרות אסון, שנעשו רובן ככולן באשמת האדם, הביאה להידלדלות מהירה של כמויות דגי החדקן ולירידה דרסטית בתוחלת החיים שלהם.

     

    ההתפתחות המואצת של מדינות חבר העמים הביאה לזיהום הנהרות הנשפכים אל הים הכספי. החידקנים שהצליחו לשרוד במים המזוהמים, נפלו קורבן לדיג מוגבר ופיראטי בהיקפים עצומים. ואם כל זה לא הספיק, באה המכה השלישית שעלולה להכחיד את החדקן כליל: מדוזה מסוג מנמיופסיס.

     

    זה קרה בסוף שנות התשעים. צוות של ספינה אמריקנית רוקן אל הים הכספי כמויות מים שמילאו את מיכלי הנטל (המסייעים לספינה להישאר יציבה על פני הים). אלא שהמים הללו, שנלקחו מהאוקיינוס האטלנטי, הכילו גם את מדוזות המנמיופסיס.

     

    המדוזות, ששטות בדרך כלל במימי החוף המזרחי של ארצות-הברית, התרגלו מהר מאוד למי הים הכספי. הן החלו לזלול במהירות עצומה את הפלנקטון שממנו ניזונים גם דגיגי הקילקה – המזון המועדף והעיקרי של חדקני הבלוגה היקרים. כתוצאה מכך צנח מספרם של הקילקה בכמעט 80 אחוז בשש השנים האחרונות, ודגי הבלוגה משלמים את המחיר. "הם מתמעטים וגם אלה שאנו תופסים קטנים יותר מבעבר", סיפר מחמן אקחונדוב מהמכון האזרי לחקר הדיג. "כשאנו תופסים אותם אנו רואים שהקיבה שלהם ריקה מביצים".

     

    הבעיה חמורה במיוחד בגלל קצב הגידול המדהים של המנמיופסיס: כל מדוזה מטילה כ-8,000 ביצים ביום ואוכלת כה הרבה פלנקטון, עד שמשקל גופה יכול להכפיל את עצמו בתוך 24 שעות. מאז 1999 גדל מספרן של המדוזות הללו בכ-5,000 אחוז. רק בחלקו הדרומי של הים, הסמוך לחופי איראן, חיות 37 מיליון מדוזות על כל מטר רבוע. "המדוזה הזו היא מפלצת", סיפר בייאוש דייג מאזרבייג'אן, "אם היא תמשיך לאכול כך, לא יישארו לנו דגים".

     

    הפיראטים משתוללים

     

    האיראנים, שנחשבים ליצואני הקוויאר הגדולים בעולם, החליטו להשיב מלחמה. הם שוקלים לייבא מארצות-הברית מדוזה אחרת, "ברואה אווטה", שניזונה אך ורק מדבר אחד: המנמיופסיס. המדענים האיראנים כבר החלו להרגיל כמה "רוצחות שכירות" שכאלה למימי הים הכספי.

     

    אבל מדוזת המנמיופסיס היא לא האשמה היחידה בהיעלמות הקוויאר. בשל הביקוש העצום למעדן השחור, פושטים המוני דייגים על הים הכספי בניסיון לדלות ברשתם כמה שיותר דגים. מאז קריסת ברית המועצות, הוסר הפיקוח והדיג הפיראטי משתולל כשהיצואניות הגדולות, רוסיה ואיראן, הן הנפגעות העיקריות. למעשה, היקף הדיג הפיראטי באיראן גדול פי 12 מאשר היקפו של הדיג החוקי. מדי שנה משחררת איראן לים הכספי 24 מיליון דגיגי חדקן בניסיון להילחם בהכחדה, אך בגלל הדייגים הלא-מורשים רק 3 אחוזים מהם שורדים.

     

    השלטונות מנסים להילחם בתופעה. איראן הציבה אלף שוטרים שיפקחו על החופים, ברוסיה מנפיקים רשיונות לדייגים ומתירים את מכירת הקוויאר אך ורק

    בחנויות מיוחדות ולא באופן חופשי.

     

    לבקשת האו"ם, צימצמו "מדינות הקוויאר" את היקפי היצוא שלהן כדי לתת לחדקן הזדמנות להתרבות. ברוסיה הורה אחד ממושלי המחוזות להפסיק את הדיג למשך שנה, איראן הפסיקה את היצוא למשך חמישה חודשים ב-2004. ארה"ב אסרה על ייבוא חדקן מהים הכספי, אך גרמה בכך לעלייה דרמטית נוספת במחיר הקוויאר. בשביל קילו של בלוגה רוסי משובח תצטרכו לשלם אפילו 5,000 דולר.

     

    אם תסתפקו בקילו קוויאר מסוג נחות יותר, אסטרה או סוורוגה, תשלמו פחות: 2,400 דולר "בלבד". אם אתם פשוט לא יכולים בלי ביצי דגים על הבוקר, ואין לכם כוונה לשבור בשביל זה תוכנית חיסכון, כדאי שתתרגלו לקוויאר "מזויף": ביצי דגי הסלמון האדמדמות אמנם הרבה יותר זולות, אבל הרבה פחות יוקרתיות. ומה באשר לטעם? על זה, כמו תמיד, אפשר להתווכח.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים