שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "פרויקט פורץ דרך שאין כמוהו בעולם"
    השבוע נחנך השלב הראשון של "עלי נגב", כפר שיקומי לבוגרים מפגרים ואוטיסטים שהוכרז כפרויקט לאומי. דורון אלמוג, אלוף פיקוד דרום במיל' ואביו של ערן בן ה-21 הסובל מאוטיזם ופיגור, הוא אחד מהמקימים. "למרות שהכפר אינו מצוי במרכז השיח הציבורי, כבר היום הוא פורץ בלי סוף גבולות", הוא מתרגש
    כל נושא המבקש להתרומם מאלמוניותו ולהיחשף בפני הציבור, זקוק למשוגע לדבר. ואם אותו 'משוגע' הוא אדם מוכר ומוערך הנושא מקבל משנה תוקף. תכירו, דורון אלמוג, מי שהיה הלוחם הראשון שכף רגלו דרכה באנטבה ובתפקידו האחרון היה לאלוף פיקוד דרום, המשמש בשנים האחרונות כפה עבור אלה שאינם יכולים לדבר. השבוע הושק השלב הראשון של פרויקט "עלי נגב", כפר שיקומי לבוגרים אוטיסטים ומפגרים, שאלמוג הוא אחד ממקימיו.

     

    החיבור של אלמוג לפרויקט אינו מקרי. ערן, בנו בן ה-21, הנושא את שם דודו שנפל במלחמת יום הכיפורים, סובל מפגיעה מוחית מולדת המתבטאת בצירוף של אוטיזם ופיגור. למרות רהיטותו, כשאלמוג מדבר על בנו הוא עדיין מתקשה למצוא את המילים הנכונות, וחונק מידי פעם דמעות.

     

    "מדובר בנושא טעון ורגיש מאוד", הוא אומר. "משפחות רבות שלהן ילד הסובל מפיגור פשוט נוטשות אותו, מחליטות לשים אותו במוסד ולהיעלם. ילד כזה מהווה מקור לבושה ובדרך-כלל מוסתר ככל שניתן. ההחלטה הקשה באמת עימה התמודדנו היתה לגדל את ערן, לאהוב אותו ולא להתבייש בו. ועדיין, עברו 17 שנים עד שהייתי מסוגל לחשוף את הנושא ולדבר על הילד שלי בפומבי".

     

    אחת הפעמים הראשונות בהן אלמוג דיבר על בנו התרחשה במהלך טקס קבלת תפקיד אלוף הפיקוד. "בסיום הנאום אמרתי ש'אני מבקש להודות לרעייתי, בתי
    ניצן, בני ערן שמעולם לא קרא לי אבא ויצק משמעות מיוחדת לחיי, ולהורי', ולא יכולתי להמשיך לדבר", הוא משחזר.

     

    שלושה ימים לאחר הטקס הגיע אחד מפקודיו לחדרו, ובקול רועד סיפר שאיש אינו יודע, אבל גם בתו סובלת מפיגור שכלי קל. "נתת לי המון כוח", הוא אמר לאלמוג, שמאז לא מפסיק לשמוע את המשפט. "חצי אחוז מהאוכלוסייה בארץ סובל מרמות פיגור שונות. מדובר באוכלוסייה חלשה באמת הזקוקה לעזרתנו. אם לא נדבר בשבילם - מי ידבר?", הוא שואל-משיב.

     

    "הטוב ביותר לחלשים ביותר"

     

    ערן חי בבית הוריו עד שמלאו לו 13. בכל בוקר הוא יצא לבית ספר מיוחד ושב הביתה אחר הצהרים. "מדובר בתקופה קשה מאוד, בה היום והלילה הסתובבו סביבו. תקופה קשה לא רק בשל הטיפול האינטנסיבי המורכב, אלא גם בגלל העובדה שהילד שלך לא מגיב אליך, לעולם לא ידע מי אתה, לא יחבק ינשק, או ידבר איתך", אלמוג מעיד.

     

    בגיל 13 התברר להורים כי למען התפתחותו, רצוי שערן יעבור למסגרת פנימיתית. "התחלנו להסתובב ברחבי הארץ בחיפוש אחר מקום מתאים וראינו דברים נוראיים. לאנשים שהחזיקו מוסדות מהסוג הזה נדמה היה שכיוון שמדובר באוכלוסייה שלכאורה לא מגיבה לסביבה, המקום יכול להיות מלוכלך ומוזנח, עמוס בחפצים ובגדים מיד שנייה, שלישית או רביעית, ובכלל - מקום שלא נעים להימצא בו. ערן, ואיתו גם אנחנו, היינו במצוקה אמיתית".

     

    המראות השתנו כשמשפחת אלמוג הגיעה למעון "מוריה" של עמותת "על"ה". העמותה, שהוקמה לפני כ-20 שנה על-ידי משפחות חרדיות שילדיהן סבלו מרמות שונות של פיגור שכלי, מפעילה היום שלושה מוסדות ברחבי הארץ. כשהמשפחה החליטה כי המעון יהיה לביתו החדש של ערן, היא נרתמה לסייע לארגון. תוך זמן קצר גייס אלמוג חברים טובים, וגם סכום כסף נכבד, כדי להקים אגף חדש שקיבל את השם "בית ערן".

     

    "החלטנו לתת לחלשים ביותר את הטוב ביותר. רצינו שהמקום ייראה כמו וילה בסביון, החל מהרצפות, דרך המטבחון, פינות הישיבה והקרמיקה בשירותים, ועד לציוד החדיש ביותר שהגיע כדי לסייע למתגוררים במקום. גילינו שברגע שהסביבה יפה ומכבדת, נדלק אור בעיני הילדים ומורגשת קפיצת דרך משמעותיות בתפקוד ובהישגים שלהם".

     

    עבודה ל-500 איש

     

    הקמת "בית ערן" היא מקור ההשראה לבניית הכפר השיקומי "עלי נגב", שהוכרז כפרויקט לאומי. "מדובר בפרויקט פורץ דרך שאין כמוהו בעולם", אלמוג מתגאה. השבוע נפתח למגורים השלב הראשון של הפרויקט, המשתרע על 100 דונם סמוך לאופקים, ונראה כקיבוץ חדש. בכפר יתגוררו כ-250 פגועי מוחין בני 21 ומעלה. אחד מהם הוא ערן אלמוג.

     

    "אני קורא להם ילדים", אומר אלמוג-האב, "כיוון שלא משנה לאיזה גיל הם יגיעו, הם תמיד יהיו ילדים ויזדקקו לטיפול וסיוע בכל רגע מחייהם. הבעיה הקשה היא העובדה שאחרי גיל 21 אין כמעט מסגרות שיכולות לטפל בהם. "עלי נגב" הוא מענה חדשני וייחודי מאוד לצורך הזה. הושקעו בו אין סוף מחשבה וידע של טובי המומחים. למרות שהוא אינו מצוי במרכז השיח הציבורי, כבר היום הוא פורץ בלי סוף גבולות".

     

    בכפר השיקומי הקהילתי יחיו בוגרים סיעודיים לגמרי, וגם כאלה המסוגלים לתפקד ברמות שונות. מנהלת הכפר ישראלה נבו, מספרת כי חלק מיושביו יהפכו לאנשים יצרניים ויעבדו במפעל מקומי למיחזור נייר. "כיוון שחלק מהמטופלים קורעים נייר לפיסות באופן כפייתי, היכולת הזו תתועל. אלה המסוגלים לעשות תנועות מעיכה ימעכו אותו, ומי שיכול ללחוץ על מתג רק בעזרת אצבע אחת יפעיל את המגרסה. הסיפוק שבעשייה הוא חלק חשוב מהטיפול הכולל".

     

    הכפר יספק למעלה מ-500 משרות שונות לאזור מוכה האבטלה בו הוקם, ונוסף למסגרת השיקומית יכלול גם מרכז פארא-רפואי גדול ויספק שירותי אבחון וטיפול לכל תושבי הסביבה. "אם אדם יזדקק לטיפולי פיזיוטרפיה, טיפול בקשיים מוטוריים או בקשיי למידה, תרפיה בעזרת בעלי חיים, תמיכה בנפגעי טרור או תאונות דרכים, או אפילו ייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי - אנחנו נהיה שם בשבילו", מכריזה נבו. "נעניק טיפול מן השורה הראשונה קרוב לבית, לאותה אוכלוסייה שהיתה צריכה לנסוע רחוק עד היום".

     

    רודה פישר מתגייסת

     

    במקביל לעסקיו הפרטיים, בשנתיים האחרונות עסוק אלמוג בגיוס תרומות בארץ ובעולם למימון הקמת הכפר. עלות השלב הראשון של הפרויקט היא כ-100 מליון שקל, ועלות הפרויקט כולו תגיע ל-43 מליון דולר. ישראל, שכאמור הכירה ב"עלי נגב" כפרויקט לאומי, הקציבה רק 40 אחוז מן הסכום. "מרגש לראות עד כמה אנשים נרתמים לנושא, ובאיזו התלהבות", אלמוג מספר. "קהילות יהודיות שלמות בארצות הברית שמו להן למטרה לסייע בהקמת הכפר, וקרנות רבות מסייעות לנו מאוד".

     

    לגיוס המימון מסייעת רודה פישר, אשתו של נגיד בנק ישראל, שהפכה לנשיאת הכבוד של הכפר. פישר, העוקבת בדריכות אחר הבנייה נרגשת מאוד. "אראה ברכה בעמלי אם הפרויקט שיוצא לדרך לא ייתקל במחסומים כספיים או ביורוקרטיים, אם נצליח ליצור לגיטימציה רחבה לחשיבות העצומה של הטיפול באוכלוסייה הזו ולשילובה בקהילה", היא מרחיבה.

     

    "הרי מדובר באנשים שסובלים מחיי יומיום קשים במיוחד, אליהם מצטרף גם נידוי חברתי. אני חושבת שאם לא נביט סביבנו מידי פעם, אם לא נהיה ערים לחלשים ולנכים שבתוכנו, לא נוכל להתגאות בהישגינו האחרים". ואילו אלמוג, מסכם ומוסיף כי "אין לי ספק שהיוזמה, האכפתיות, הסיוע והרוח ההתנדבותית, הופכים את כולנו לאנשים טובים יותר".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "מעולם לא קרא לי אבא ויצק משמעות מיוחדת לחיי". דורון וערן אלמוג
    "ליצור לגיטימציה רחבה לחשיבות הטיפול באוכלוסייה הזו". רודה פישר, אלמוג ומקימי הכפר
    "פרויקט פורץ דרך שאין כמוהו בעולם". אתר "עלי נגב"
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים